מדוע מוכרת סינגפור את פרטיות אזרחיה?

הכרזת ממשלת סינגפור כי החל מסוף השנה יחויבו אזרחי המדינה לספק את פרטיהם האישיים למאגר מידע שיוצע לעסקים, סוללת את הדרך לניסוי פורץ דרך ושנוי במחלוקת בהנגשת שירותים לציבור.

3.3 מיליון אזרחי סינגפור הבוגרים חויבו להכניס למאגר המידע הממשלתי MyInfo את שמותיהם המלאים בצירוף כתובות מגורים, מספרי טלפון, כתובות מייל, תאריכי לידה ומספרי תעודות זהות ודרכונים. פרטים אלה ישמשו ליצירת חתימה אלקטרונית אישית, שתאפשר לאזרחים לקצר את הליכי הזיהוי והאימות באינטרנט ובכך לייעל קבלה של שירותים מקוונים. עד כה היה הליך הרישום וולנטרי, אך כעת הפך לחובה.

מידע האזרחים? מטבע עובר לסוחר. סינגפור צילום: שאטרסטוק

במקביל מציעה הממשלה המקומית לחברות מסחריות להתחבר למאגר המידע ולפתח יישומים ייעודים שיתקשרו עם המידע המצוי בו. בממשלה מאמינים שהמאגר ימשוך למדינה חברות בינלאומיות וסטארט־אפים שצריכים דאטה כדי לפתח את האפליקציות שלהם, ויתרום לפיתוח התעשייה המקומית. סינגפור לא מתכוונת בשלב זה לגבות תשלום עבור שימוש במידע של אזרחיה, ובמקום זאת משליכה את יהבה על התשואה הכלכלית שיניבו היישומים שייבנו על בסיסם.

קל להתקומם על הפגיעה הממשית בפרטיות האזרחים, אם כי ספק אם זו היתה שיקול ממשי עבור המשטר הסינגפורי האוטוריטארי. בניסיון להפוך את המדינה למוקד משיכה להשקעות, חברות ופיתוחים זרים, המידע הפרטי של האזרחים הופך בקלילות למטבע עובר לסוחר. בעולם שבו תקיפות סייבר הפכו לדבר שבשגרה, מאגר המידע הסינגפורי הוא בבחינת פרצה קוראת לגנב. כעת יש להמתין ולראות אם התוכנית תצליח להביא את הצמיחה שהממשלה מקווה לה.