לא קוראים לי איירבוס, שמי גוליית ולא אחרת: כך הפיל הדרימליינר את ה-A380

שלום, כאן הקברניט; אחד המיתוסים הוותיקים ביהדות הוא סיפור דוד וגוליית - הענק שלא יכל להביס ילד ג'ינג'י עם אבן.

גם לעולם התעופה האזרחית יש סיפור דוד וגוליית שכזה, במרכזו המלחמה לשליטה בשוק מטוסי הנוסעים ארוכי הטווח - האיירבוס A380 הענק ומולו הבואינג 787 דרימליינר. לשניהם ייחוד יוצא דופן, שמציג שתי תפיסות מאוד שונות לגבי עתיד התעופה - תפיסות שצפויות להשפיע עליכם, הנוסעים. ולשם שינוי - להשפיע לטובה. 

787 דרימליינר ומאחוריו A380

קצת קשה להשוות את המטוסים הללו זה לזה.האיירבוס A380 הוא פשוט עצום: זה מטוס הנוסעים הכי גדול בעולם, שנושא יותר מ-600 נוסעים (לו היתה לו תצורה שכולה מחלקת תיירים, היה לו מקום ליותר מ-800 איש). על הנייר, זה מטוס מוצלח יותר: חברות תעופה שייבחרו בו יטיסו יותר נוסעים בכל סיבוב וירוויחו כך יותר כסף, לא?

A380

סיפורנו מתחיל בשני מקומות - בסיאטל ובטולוז, בשנות התשעים. איירבוס ראתה שחברות התעופה - הלקוחות שלה, מתלהבות ממטוסי נוסעים בעלי גוף רחב, שיכולים לשאת יותר מ-400 איש. למטוסים הללו היו מגבלות: יותר מנועים פירושם צריכת דלק מוגברת, גוף יותר גדול הצריך יותר דיילות בכל טיסה וגם התחזוקה היתה יקרה משל מטוסים דו מנועיים. ואם לא די בכך, לא כל נמל תעופה יכל לתמוך במטוסים שכאלה - או בגלל היעדר מתקני תחזוקה מתאימים, או בשל מסלול קצר מדי (כשאתה שוקל 300 טון, אתה צריך מסלול ארוך כדי להמריא ולנחות).

איירבוס A380 בנמל תעופה

אבל לאיירבוס היה חזון: היא צפתה שהביקוש לטיסות הנוסעים ילך ויגדל במהירות, מה שיאיץ בניית שדות תעופה גדולים (והרחבת שדות קיימים). לא יהיה טעם בשדות תעופה קטנים שמקשרים נוסעים אל שדות בינלאומיים; אנשים ירצו לטוס לכל מקום מכל מקום, כך שצמיחת שדות התעופה תהיה כורח המציאות. כך החלה לפתח את ה-A380, מטוס נוסעים דו קומתי.

A380, מגמד את האנשים סביבו

העיקרון לא היה חדש: בשוק כבר היה מטוס דו קומתי שכזה - בואינג 747 הוותיק. ואולם, בעוד הקומה השניה של הג'מבו מכילה רק את המחלקה הראשונה, איירבוס החליטה לבנות קומה נוספת לאורך רוב הגוף. התוצאה היא מטוס קצת יותר גבוה, שמכיל הרבה יותר נוסעים בצורה נוחה. למרות שביכולתו לשאת יותר נוסעים, רוב החברות מפעילות אותו בתצורה של סביב 500 מושבים, פרט לאמירייטס, שמטיסה תצורה של 617 נוסעים. מה עוד אפשר לעשות עם מטוס כל כך גדול? להוסיף פינוקים לנוסעים: ברוב ה-A380 שנמכרו יש ברים ובחלקם גם מקלחות, סוויטות יוקרתיות ואצל אייר פראנס - גם גלריה לאמנות.

איירבוס A380

מתאים כמעט לכל שדה תעופה. ה-787

נמל התעופה או'הר בשיקאגו

כך קרה שבניגוד לתחזית איירבוס, נוצר מצב בו יש הרבה יותר טיסות בין נמלי התעופה האזוריים מאשר בין נמלי התעופה הגדולים: אנשים עלו על מטוס קטן או בינוני בקרבת מגוריהם וטסו לשדה הבינלאומי הגדול, בו עלו על ג'מבו שייקח אותם מעבר לים. וכך נולד פרויקט הבואינג 787: מטוס שיוכל לנחות גם בשדות קטנים, לשאת מספיק נוסעים כדי להיות רלוונטי לכל נתיב, ולהיות מספיק יעיל וחסכוני כדי לטוס לטווח של יותר מ-13,000 ק"מ.

דרימליינר 787

זה שניצח, מול זה שהפסיד

בואינג 787 דרימליינר

ומסיבה זו, מטוסי הנוסעים של העתיד לא יהיו ענקיים ועם מראה חללי ואקזוטי, כי אם בינוניים וחסכוניים - ופחות או יותר, עם צורה דומה יחסית לזו שיש להם כיום (את הזנבות והכנפיים מנסים תמיד לשפר, כפי שאפשר לראות בתמונה שלפניכם).

עיצוב קונספט של מטוס איירבוס

בימים אלה מתמקדת תעשיית האירוספייס בייעול המנועים ושיפור הדלקים, ופחות בלהמציא מחדש את מטוס הנוסעים. 

מבחינה מסוימת, התעשייה הגיעה קרוב לאופטימום האפשרי ע"ב הטכנולוגיות שזמינות כיום; לציבור לא אכפת לשבת עשר שעות ויותר בתור צינור אלומיניום, כל עוד הוא לא משלם יותר מדי - כך שאין ביקוש למטוסים מהירים יותר, דבר שהיה מחייב עיצובי גוף שונים משמעותית. בשורה התחתונה, גוליית הובס ועתה נראה שהקרב לשליטה בתעופה האזרחית יתקיים בין גרסאות שונות של דוד - משום שבתחום הזה, הגודל קובע ועוד איך. טיסה נעימה!