חברות ההייטק מוותרות על הפריפריה, רוצות את תל אביב

מדינת ישראל משקיעה מאמצים רבים בניסיון לקצר את המרחק, הפיזי והמנטלי, בין הפריפריה למרכז הארץ.

מיליארדי שקלים הושקעו בתשתיות כבישים ורכבות, שקיצרו משמעותית את הזמן הנדרש להגיע מישובי הצפון או הדרום לתל אביב. אך התשתיות הן רק פן אחד של ההשקעה. התחרות האמיתית בין הפריפריה למרכז - בין מדינת ישראל למדינת תל אביב - היא על מקומות עבודה.

כך, כחלק מתוכנית הממשלה לעודד את התפתחותה של באר שבע כמרכז הייטק, זכו חברות שמיקמו את משרדיהן בפארק ההייטק בעיר בהטבות מופלגות. בראש הטבות אלה ניצבת השתתפות המדינה ב-40% (לכל היותר) מהשכר שמשולם לעובדי החברות בארבע שנות הפעילות הראשונות שלהן בפארק.

רוצים לתל אביב איור: דניאל גולדפרב

הטבות אלו הצליחו למשוך לבירת הנגב חברות כמו Dell ולוקהיד מרטין, שהקימו בעיר מרכזי פיתוח. הפארק נחשב להצלחה ומחירי השכירות בו מקבילים ולעתים אף עולים על מקומות דומים במרכז הארץ. באופן דומה גם ירושלים זוכה לתמיכה ולרוח גבית מצד משרדי הממשלה ומהעירייה, שהציבה לעצמה למטרה לקדם את תעשיית ההייטק בעיר. מכירת הענק של מובילאיי, שהמטה שלה יושב בהר חוצבים בעיר, הגביר את המשיכה של סצינת הטכנולוגיה המקומית.

השבוע נפגמה האידיאליה המדומה הזו של הצלחת הפריפריה לאחר ששתי ענקיות טכנולוגיה בינלאומיות החליטו שההטבות של ממשלת ישראל והרשויות המקומיות לא מספיקות להן. הראשונה היא ענקית התשלומים האמריקאית פייפאל, שסגרה את משרדיה בבאר שבע והעבירה את כל עובדיה לתל אביב. השנייה היתה חברת המחשוב הוותיקה IBM, שסוגרת את פעילותה בירושלים לטובת ריכוז כל עובדי הפיתוח שלה בארץ במגדל השחר בגבעתיים (רק עובדי המעבדות בחיפה פטורים מהמעבר).

פייפאל ו-IBM נוטשות את הפריפריה לא ממצוקה אלא להפך: מרכזי הפיתוח שלהן הצליחו ועתה הן רוצות להתרחב. פייפאל צפויה להגדיל משמעותית את מספר עובדיה, שעומד כיום על 230, עם המעבר למרכז החדש בתל אביב. IBM מצדה תשקיע 200 מיליון שקל בשבע הקומות שלה במגדל השחר בגבעתיים, בניסיון ליצור מכפיל כח משמעותי שיקל עליה להתחרות על כוח אדם איכותי מול הענקיות החדשות (יחסית אליה) כמו אמזון וגוגל.

כשמקבלי ההחלטות בחברות החליטו לרכז את עובדיהן במקום אחד הפריפריה לא היתה אפשרות ולו לרגע. המערכה הוכרעה בניצחון של מדינת תל אביב עוד לפני הירייה הראשונה.

חרף המאמצים הרבים של ממשלת ישראל והכרזות ה"סייבר סייבר" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ההבטחה להפוך את באר שבע לבירת הסייבר של ישראל לא התגשמה. חברות רבות ופייפאל ביניהן הקימו את משרדיהן בעיר בציפייה להינות כוח האדם האיכותי שיביא לאזור מעבר בסיסי צה"ל ויחידות הסייבר שלו לנגב. אלא שמעבר זה מתעכב, ומספר הבוגרים הרלבנטיים שמנפקת אוניברסיטת בן גוריון לא מספיק לצורכי החברות. במקום לחפש את העובדים בנרות ולשכנע אותם לנסוע לבאר שבע, פייפאל העדיפה פשוט להעתיק את משרדיה לתל אביב. אמנם המאבק על העובדים המוכשרים במרכז הארץ מתנהל בין יותר חברות, אבל לפחות יש עובדים להתחרות עליהם.

ירושלים היא סיפור שונה והחלטתה של IBM לסגור את משרדיה בעיר אמנם נקודתית, אבל מלמדת עד כמה הענקיות הבינלאומיות לא מתרשמות משיקולים גיאופוליטיים. ראשי החברה מודעים למסר שסגירת המשרדים בבירת הנצח היהודית מסמלת. פשוט לא אכפת להם. הם מעדיפים לשכן את עובדיהם יחד במבנה חדש ומתוחכם לצד מאות מעמיתיהם. אם פרנסי ירושלים רוצה שהמגדל האטרקטיבי הבא בסגנון מגדל השחר או עזריאלי שרונה יוקם בעירם, הם צריכים לעשות הרבה יותר עבודה.

פייפאל ו-IBM רואות שתיהן בישראל יעד אסטרטגי. כוונתן להקים משרדים חדשים ומפוארים ולגייס כח אדם נוסף מוכיחה זאת. הן משקיעות בהייטק הישראלי הון רב אבל כחברות בינלאומיות הן אדישות לצרכים ישראליים פנימיים, כמו ישוב הפריפריה או התגייסות לחיזוק מעמדה של ירושלים. אם מדינת ישראל רוצה לנווט ענקיות כאלה לפי צרכיה היא צריכה להבין שהטבות כספיות מוגבלות בזמן כפי שהעניקה לפייפאל לא מספיקות, כי הכסף הזה לא משמעותי מספיק עבורן. חברות מסוג זה צריכות כח אדם איכותי ואקוסיסטם חי וממשי, או הטבות מפליגות באמת כמו אלה שהוענקו לאינטל. אם התשתית האמיתית לא תהיה שם, פייפאל לא תהיה הענקית האחרונה שתברח מבאר שבע.