שירות הסטרימינג של דיסני יחזיר את הצופים לזרועות Kodi

כולם רוצים להיות נטפליקס. כולם רוצים להיות גוף השידור החדש שמגיע משום מקום ומפציץ בתכנים איכותיים שגורפים פרסים וזוכים לאהדת המבקרים והצופים כאחד. אמזון, הולו (Hulu) וגופי שידור רבים אחרים מקווים שתוכן איכותי יאפשר להם לפרוץ למיינסטרים.

השאיפות הללו הביאו לצרכנים מבחר רחב ואיכותי מאי פעם של תכנים, אך הן לא מוגבלות לתוכן אלא נוגעות גם לפלטפורמה: כולם רוצים להיות המקום שאליו מגיעים הצופים כדי לצרוך תוכן, מה שעלול לפגוע בשחקניות בשוק ולתרום דווקא לתחיית ההורדות הפיראטיות.

ציור: יונתן פופר

הצלחת שירותי הסטרימינג המקוונים ונטפליקס בראשם מבוססת על הבטחה פשוטה: הלקוח משלם סכום צנוע של כ-10 דולר בחודש, ומקבל שירות מהיר וקל לשימוש שמרכז מגוון עצום של סדרות וסרטים פופולריים. בהתחלה זה עבד, ועבד היטב. נטפליקס והולו זכו לפופולריות עצומה כי עמדו בהבטחות. הם גם לא באמת התחרו אחד בשני: בשעה שנטפליקס התמקדה בספרייה עמוקה של סדרות וסרטים, הולו עבדה עם רשתות השידור הגדולות בארה"ב כדי להביא לצופיה את הסדרות שלהן יום לאחר שידורן בטלוויזיה.

מנוי לשני השירותים הביא למשתמשים עושר תכנים במחיר צנוע יחסית של פחות מ-20 דולר בחודש. המשתמשים נהרו בהמוניהם ונטפליקס, הולו ואמזון פריים וידאו, ששימשו בעיקר כספריות תכנים, נהנו מהפופולריות והביאו לגולשים את הסדרות והסרטים של שותפות התוכן שלהם.

אלא שאז האידיליה נסדקה. ראשית, שירותי הסטרימינג הפכו משותפים של ספקיות התוכן למתחרים. כל השירותים, ונטפליקס בראשם, החלו להשקיע בהפקות מקור איכותיות, שזכו להכרה בינלאומית והתחרו בזמן המסך של ספקיות וגופי התוכן הוותיקים. במקביל, חלק מספקי התוכן הבחינו בכך שתכנים שלהם זוכים לפופולריות עצומה בשירותי הסטרימינג והחלו לתהות: למה לחלוק בהכנסות, למה לא להקים שירות סטרימינג עצמאי ולשווק את התכנים ישירות למשתמשים.

מותגי דיסני ופיקסאר צילום: infinity.disney.com

בשבוע שעבר הודיעה דיסני, אולי אולפן הסרטים החזק ביותר בעולם, שהיא מסיימת את הבלעדיות שהעניקה לנטפליקס על הזרמת סרטים ממותגי דיסני ופיקסאר בארה"ב, ותעביר אותם לשירות סטרימינג עצמאי שתשיק ב-2019. גורלם של מותגי מארוול ולוקאספילם עוד לא ברור בשלב זה. בכך דיסני מצטרפת לשורת רשתות שנטשו את שירותי סטרימינג הקיימים כ-CBS ו-FX, או שמעולם לא הצטרפו אליהם והעדיפו שירות עצמאי משלהם כמו HBO. אחרי שחברה גדולה וחזקה כמו דיסני עשתה זאת, לא מן הנמנע שבחודשים הקרובים רשתות שידור ואולפני סרטים נוספים יודיעו על מהלך זהה.

אותם רשתות ואולפנים סבורים שמנויים של שירות עצמאי יספקו להם הכנסות גבוהות יותר מהתמלוגים שהם מקבלים מנטפליקס או הולו. אלא שתפיסה זו מבוססת על הנחת יסוד שגויה, וסופה שתפגע בחברות ובמשתמשים כאחד. תכנים כמו סרטי דיסני וסדרות של CBS נהנו מפופולריות עצומה בשירותי הסטרימינג פשוט כי הם היו שם, זמינים בלחיצת כפתור במנוי הקיים, צצים בעת שיטוט בהיצע התוכן, בלי צורך לחפש אותם במיוחד בשירות שדורש הרשמה ותשלום נפרדים.

תכנים אקסלוסיביים ומבוקשים במיוחד כמו של HBO עשויים להרוויח משירות עצמאי. אבל גם הצלחה מסוג זה מבוססת על הימצאותם של מספר מועט של שירותים כאלה. המצב החדש שאליו צועד שוק התוכן המקוון, של שירותים רבים ומפוצלים בתשלום נפרד, צפוי להגדיל משמעותית את ההוצאה של צרכן שרוצה לצרוך את מרבית התכנים הפופולריים. בסוף הצרכן עוד ימצא את משלם סכום זהה או גבוה יותר מחשבון הכבלים הממוצע בארה"ב.

מעטים הגולשים שישלמו לכל השירותים הללו, אבל זה לא אומר שהם יוותרו על התוכן. אם אי אפשר לצרוך בנוח ובזול באופן חוקי תמיד אפשר לחזור להוריד בביטורנט או להזרים בקודי. וכשיש כל כך הרבה שירותים נפרדים זו אפילו טרחה פחותה מהאפשרות החוקית. בשנים האחרונות השימוש בתכנים פיראטים נמצא בירידה מתמדת בשעה שהצפייה בשירותים חוקיים מזנקת.

לא מעט משינוי זה נובע מהפתרון הנוח שנטפליקס סיפקה לצריכה נוחה וזולה של מגוון גדול של תכנים. בטלו את הזול וחסלו את הנוח, שברו את השוק לרסיסים שמהווים גטו סגור בתשלום נפרד, והמשתמשים לא יבואו. אם חברות התוכן לא יעצרו את עצמן הן יחזירו את השוק עשר שנים אחורה. התוצאה תהיה שירותים נוצצים רבים אך שוממים, ודור חדש של גולשים שיגלה את נפלאות ביטורנט, קודי ויורשיהם.