בין 28 המועמדים לביהמ"ש העליון: חאלד כבוב, יפעת ביטון, דוד האן ורות רונן

על רקע העימות עם נשיאת בית המשפט העליון, שרת המשפטים הבטיחה המשך עסקים כרגיל בכל הקשור לבחירת השופטים: היום (א') פירסמה השרה איילת שקד, המשמשת גם כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, את שמות 28 המועמדים מהם תבחר הוועדה ארבעה שיחליפו את הפורשים במהלך 2017: הנשיאה מרים נאור, המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין והשופטים צבי זילברטל וסלים ג'ובראן.

המועמדים מגיעים ממגוון סקטורים: שופטים מחוזיים, אקדמיה, שירות המדינה והמגזר פרטי. נדמה שמעולם לא היה מספר כה גדול של מועמדים ביחס למספר התקנים המתפנה. המשמעות היא מרחב תמרון אדיר במו"מ בין הגורמים השונים המרכיבים את ועדת הבחירה. 

נשיאת העליון מרים נאור ושרת המשפטים איילת שקד בימים טובים יותר צילום: מוטי קמחי

השופטים המחוזיים מבין המועמדים הם חאלד כבוב, יוסף אלרון, רון סוקול, ג'ורג' קרא, מיכל אגמון-גונן, מנחם פינקלשטיין, יעל וילנר, רות רונן, עופר גרוסקופף, מיכל נד"ב, תמר בזק-רפופורט, גלעד נויטל, קטבע ורדי, שאול שוחט, אשר קולה, דוד מינץ, נאוה בן אור, רם וינוגרד, משה סובל, רון שפירא, יגאל מרזל; מאקדמיה - הפרופ' יפעת ביטון, גידי ספיר, אביעד הכהן, שחר ליפשיץ, חיים זנדברג; מהשירות ציבורי - הכנ"ר פרופ' דוד האן; מהשוק פרטי: עו"ד אסף פוזנר במשרד קמחי, פלד, פוזנר, שילה ושות'.

ביום חמישי שלחה נאור מכתב חריף ובו הודיעה לשקד על סיום ההידברות בנוגע למועמדים לבית המשפט העליון, וזאת בשל הצעת החוק הפרטית שעניינה ביטול זכות הווטו של נציגי בית המשפט העליון בוועדה למינוי שופטים. לפי נאור, השרה שקד אמנם לא יזמה רשמית את הצעת החוק, אך היא לא מתנגדת לה ואף לא מחתה כשהוצגה בתקשורת כמי שיזמה אותה. לפיכך, אומרת הנשיאה במכתב חריף, כי לטעמה מדובר ב"הצבת אקדח על השולחן", ומודיעה כי שופטי בית המשפט העליון יסיימו בזאת את ההידברות מול השרה.

ריבוי מועמדים דתיים - לפי טעמה של השרה

מקרב המועמדים יש מספר גדול של מועמדים דתיים. מבחינת השרה איילת שקד מתאימים הדתיים לפרופיל שהיא מבקשת לראות בשופטי העליון: ימנים ושמרנים. המועמד המוביל שלה כרגע הוא פרופ' גידי ספיר, אבל אין להוציא מכלל אפשרות שהעלאת שמו הוא מסך עשן. העליונים יתנגדו ושקד תשלוף את המועמד שהיא רוצה בו באמת.

הנוהג הוא "חלוקת" המתמנים בין השופטים לפוליטיקאים, במקרה זה בין השרה שקד לנשיאה נאור - שניים לזו ושניים לזו. לא פעם קורה שצד מעלה בעוצמה מועמד שאינו מתכוון לו באמת, רק כדי שהצד השני יתנגד לו נמרצות ואז הצד שהעלה את השם "יוותר" ויציע את המועמד שהוא באמת רוצה. במקרה כזה הצד שיתנגד לא ירגיש נוח לגייס שוב את אותה עוצמה להתנגד ויסכים למועמד החילופי למרות שלא היה מסכים לו מלכתחילה.

לצד זאת, גם לעמדתה של לשכת עורכי הדין יש משקל במשחק. מועמדיה הבולטים של הלשכה הם אלרון, המשמש כיו"ר ועדת הבחינות של הלשכה, וכבוב. כן היא תומכת בשופטים נויטל, נד"ב, ורדי, שוחט ובפרופ' ביטון. הלשכה היא סוג לשון מאזנים, אבל התחשבות במועמדיה משבשת את האיזון המסורתי: שני מועמדים מצד השרה ושניים מצד בית המשפט העליון. לכן, השקלול מסובך הפעם הרבה יותר.

לבסוף, לתוך מערך השיקולים תיכנס גם הבחירה המתחייבת בשופט ערבי בגלל פרישתו של סלים ג'ובראן, ולפחות באישה אחת. לכיסא הערבי יש כרגע עדיפות לכבוב שנתמך בידי שקד והלשכה. שופטי העליון תומכים בקרא. ולכס הנשי: בעליון רוצים את רות רונן, ואילו השרה תכוון לשופטת דתייה - וילנר, בזק רפופורט ונד"ב.