הנתונים הללו שאנו משתפים

2015 היא שנת היובל של המסמך פורץ הדרך ״הצעה למרכז נתונים לאומי״ (National Data Center Proposal), אשר פורסם בארה״ב בשנת 1965. ההצעה הזו כללה מתווה לתוכנית שאפתנית, במסגרתה ממשלת ארה״ב תיצור ותאחסן מאגר מידע מפורט על אודות האזרחים שלה - שיכלול כל דבר החל מטביעות האצבע ורישומי המס שלהם וכלה בהשכלה ורישומים פליליים - אשר יישמר במרכז נתונים פדרלי אחד.

חשוב לציין, כי התוכנית כללה הצעה שכל החומרים הללו יישמרו על גבי מדיה מגנטית ממוחשבת, כך שהרשויות תוכלנה לשלוף את המידע בקלות לצרכי צפייה או מחקר. זה היה חזון שאפתני ופורץ דרך ליצירת מה שאנחנו מכירים היום כמאגר מידע אלקטרוני. בדיעבד, כאשר מביטים כיום בהצעה, ניתן לראות שחלק ניכר מהנרטיב שלה מוכר לנו באופן ברור, גם אם הטכנולוגיות שבבסיסה השתנו מאז ללא הכר.

הנתונים שלנו הפכו למטבע עובר לסוחר

הנחת היסוד הבסיסית של אחסון אלקטרוני נותרה כפי שהייתה, אבל הופעתן של טכנולוגיות דיגיטליות, דוגמת אחסון מבוסס פלאש, פירושה כי גם ממשלות וגם עסקים יכולים כעת לאחסן הרבה יותר נתונים ובעלות נמוכה הרבה יותר ממה שהיה מקובל בשנת 1965. כיום אנחנו שומרים ומנתחים יותר נתונים מאי פעם - באמצעות כלי ניתוח Big Data - שלעיתים קרובות מספקים תובנות בזמן אמת, שיש בכוחן להועיל לעולם שסביבנו. 

מעניין לציין, עם זאת, עד כמה השתנתה התפיסה האתית בכל הנוגע לשמירת נתונים במהלך מחצית המאה האחרונה. הצעת מרכז הנתונים הלאומי בוטלה בסופו של דבר בשנת 1968 עקב חששות בנוגע לפרטיות. באותה עת זה נחשב פולשני מדי שממשלת ארה"ב תשמור כל כך הרבה נתונים אישיים על אזרחיה.

היום, לעומת זאת, אנחנו מוכנים יותר מתמיד לחלוק נתונים ולאמץ את שפע הפלטפורמות המאפשרות לנו לעשות זאת. אנחנו עושים זאת מרצוננו ובלי כל קושי, בכל יום: מפרסמים פרטים אישיים ברשתות חברתיות; מספקים פרטי בנק לסוחרים מקוונים; חולקים נתוני כושר גופני עם חברים, חברות ביטוח וחברות מוצרי צריכה גם יחד; ואלו הן רק כמה מהדוגמאות.

אנחנו עושים זאת משום שאנחנו מזהים את היתרונות, בין אם זו האפשרות לתקשר בצורה חופשית יותר, לערוך קניות בצורה נוחה יותר או להפחית את פרמיות הביטוח שלנו. בכך שאנחנו מתירים לאחרים לאחסן את הנתונים שלנו, אנחנו יכולים לחולל שינוי מהותי בחיינו ולכן - כאשר אנחנו מכירים בכך - אנחנו מאמצים את האפשרות הזו.

למעשה, מחקר שנערך לאחרונה על ידי Vanson Bourne, מתאר כיצד הצרכנים המחוברים של ימינו, ״דור המידע״, מעדיפים גישה מהירה יותר לשירותים וקבלת חוויה אישית יותר מהעסקים שאיתם הם נמצאים במגע. הרבה מאוד השתנה במהלך 50 השנים שעברו מאז שהרעיון המודרני של מרכז נתונים הוצג לראשונה, אולם לא מעט נותר כשהיה. ההצעה המקורית עוררה דיון ערני בנוסח ״האח הגדול״, והאיצה את המודעות הקולקטיבית שלנו לסוגיות של פרטיות ושליטה.

החששות הללו נותרו בראש מעיננו גם ב-2015. אבל, ברור לגמרי שהצרכנים של ימינו גילו ואימצו את נוסחת התן וקח של איסוף הנתונים. הם יותר ויותר מצפים לכך שהארגונים שהם מתקשרים איתם ישתמשו בנתונים כדי להבין אותם בצורה טובה יותר ולספק להם חווית שימוש מדויקת ויעילה יותר.

הכותב הינו מנכ"ל EMC ישראל ויו"ר משותף באיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות (IATI)