מי שאמר "אין עובדים לתעשיית ה-IT הישראלית", לא ביקר בטירה

ישראל מושתתת ברובה על תעשיית ההייטק, וכחלק ממנה גם על תעשיית התקשורת וה-IT. התרומה לכלכלה הישראלית מתעשייה זו היא גדולה לאין שיעור, אך כאשר חסר כוח אדם, התעשיה והמדינה מפסידות. לפער זה ישנו פיתרון טוב וזמין שאפשר ליישם בגבולות ישראל. ישנם מאות הנדסאים, טכנאים ואפילו מהנדסים ערבים, עובדים מצוינים שמחפשים תעסוקה ופועלים רבות למציאת עבודה, על מנת להקטין את הפער, צריך לצאת מהקופסא ולעשות מאמצים לשילובם ולהעסקתם.

משמאל לימין: אביטל ינובסקי וסמדר נהב, ארגון צופן

המחקר שפורסם, סיפר על האפשרויות העולות לצמצום הפער, אך "פטר" את הערבים מתעסוקת IT בטענות על בעייתיות עקב קשיים בקבלת סיווג בטחוני. אחד מספקי השירות שרואיין למחקר, סיפר על הקושי בהשגת סיווג בטחוני מתאים לערבים. הוא הוסיף כי הדבר מגביל את תחומי הפרוייקטים בהם העובדים יכולים להיות מעורבים. ואכן, חלקים מסוימים מתעשיית ה-IT בישראל נוגעים גם לתעשייה הבטחונית.

לא על הביטחון לבדו

אבל התעשיה הזו היא לא הרוב, ואפילו לא קרוב לכך - לפי נתונים קיימים מדובר על בין 10% ל- 15%. אך בכל זאת, האדרת חלקו של הסקטור הבטחוני בשיח, גורמת לכך שהאופציה לגיוס ערבים כמעט ולא נשקלת על ידי המעסיקים. ומדוע? מפני שעבור חברות "טבעי" יותר לגייס עובדים, בעלי סיווג בטחוני, שיכולים לעבוד גם בפרוייקטים בטחוניים וגם בפרוייקטים אחרים.

זהו כמובן שיקול שאינו יכול להסביר איך התעשייה מעדיפה להשאר במחסור ולא לפתור את בעיית ה"ניוד" של עובדיה לפרויקטים שונים. ניתן להמחיש את האבסורד בעזרת סיפור שהגיע אלינו לא מזמן: כשנשאלה חברת מזון מובילה בישראל למה אינה מעסיקה ערבים בארגון ה-IT שלה, היא ענתה שהחשש הוא שמא כאשר פורצת מלחמה, יוכלו העובדים הערבים לדעת לאן מניידים את המזון ולכן היכן נמצא הצבא. על כך ענינו לאותה חברה שאם יצפו בכל כלי תקשורת כמו CNN, הם ידעו על כך קודם. דוגמה זו מציגה את הגיחוך באותם הנימוקים.

אז אנו שואלים, האם ה"טבעי" הזה לא מסתיר בעצם דעות קדומות. אם לא משיקולים חברתיים, אז משיקולים כלכליים כדאי לתת מענה למחסור הגדול ובכך גם לעשות צדק חברתי מסוים. כי המחסור הגדול מחייב הסתכלות אחרת. יש צורך אמיתי לגייס ערבים לתעשיית ה-IT.

ארגון צופן, הוקם כדי לקדם אינטגרציה מלאה של החברה הערבית ותעשיית ההייטק בישראל. הארגון הוקם לפני כשש שנים בנצרת על ידי יזמים ואנשי הייטק יהודים וערבים והחל לפעול בשנתיים האחרונות גם בטירה שבמשולש. התפתחות קהילת ההייטק וההצלחה של הארגון בנצרת מוכיחה, כי אפשר לעשות שינוי אמיתי. בתחום ההייטק המסורתי, גדל אחוז המועסקים הערבים בשש השנים האחרונות פי 5 ויותר! ולכן, אם השינוי הצליח לחלחל בתחום ההייטק, יש להעתיקו גם לתחום ה-IT.

שאלת הביצה והתרנגולת

ארגון צופן זיהה בשנים האחרונות את המחסור הכבד בתעשיית ה-IT, והביא לפתיחת פרויקט לשילוב עובדים במשולש, בהתמקדות בתעשייה הזו. בימים האחרונים מסתיים המחזור הראשון של הכשרה מתקדמת בתקשורת נתונים ובוגרי הקורס יוסמכו על ידי החברות סיסקו וג'וניפר. חלקם כבר נקלט בחברות והתחיל לעבוד. אקדמאים, הנדסאים, וגם בוגרי תיכון טכנולוגיים ומוכשרים, שרובם הגדול נחשף לראשונה לתחום ה-IT, מוכיחים שיש התלהבות להשתלב בתעשייה ולהתקדם.

ההצלחה שלהם תעודד את האחרים והמעגל יגדל בהתמדה. מנהלים בתעשייה והחיבורים שכבר נוצרו מעודדים מאד. אלו שפגשו את הבוגרים התרשמו מאד ואלו שמתחילים להעסיק – מחכים לקטוף את הפירות. חברות נוספות נמצאות בתהליכי מיון מתקדמים לקראת קליטה.

האתגר הגדול עכשיו הוא לגשר על פער 'הביצה והתרנגולת'. ערבים יודעים שהסיכויים שלהם לעבוד בתחום הם נמוכים ולכן הם לא פונים מלכתחילה ללימודים בתחום, או למעסיקים. מצד שני, המעסיקים מונחים על ידי "בעיית" הסיווג הבטחוני, אך חשוב מזה, הם אינם חשופים לכוח האדם האיכותי שיש בחברה הערבית ולכן לא פונים אליהם לגיוס עובדים.

הפיתרון למחסור גדל בעובדים בתעשיית ה-IT, הוא הפוטנציאל של צעירים מוכשרים וטכנולוגיים בחברה הערבית. התעשיה צריכה לגדל מקצוענים ומומחים, אך ככל שנמתין להם, הבעיה תחריף. יש צורך בהשקעה כדי לקלוט עובדים מוכשרים, חסרי ניסיון או בעלי ניסיון מועט ולאפשר להם להפוך למומחים. ככה יגדלו המקצוענים והמומחים של המחר. והערבים מצד שני, ישמחו להשתלב בתעשייה שיש בה רצון לגיוס ובניית קריירה.

סמדר נהב הינה מייסדת ומנכ"לית 'צופן', אביטל ינובסקי משמשת כמנהלת פיתוח עסקי ב'צופן'