דו"ח טכנולוגי
גבינה מותכת, סיפור השקעה
טוסט שמגיע אליך בדיוק ברמת הקריספיות הרצויה, יזמות שייסדו סטארט-אפים חושפות עד כמה חשוכים ושונאי נשים יכולים להיות משקיעי הון סיכון, הקומיקאי אדם קרולה עושה בית-ספר לטרול פטנטים, וסיפורו של המתכנת שהחליט לנקום באינסטגרם
גבינה מותכת, סיפור השקעה
דיווחנו כאן בעבר על אחת ההשקעות היותר משונות של עמק הסילי-קון: Melt, חברה שמטרתה לספק טוסט גבינה. הח"מ לגמרי בעד טוסט גבינה והיה טורף עכשיו שניים, אבל להשקיע בזה עשרה מיליון דולר? השתגעתם?
לחברה יש אפליקציה שמאפשרת להזמין הטוסט מראש ואפילו לקבוע איזה תוספות רוצים בו. זה עדיין נראה קלוש. ועכשיו פורצת Melt שוב אל הכותרות: החברה השיקה את מוצר החומרה הראשון שלה, ה-Smart Box.
טעים, אבל לא שווה 200 דולר
מיטב המוחות האנושיים עבדו על הקופסה הזו, שהיא באופן כללי קופסת הובלת מזון עם גוש אלומיניום, מאווררים ומנוע. המטרה שלה היא לוודא שהטוסט מגיע אליך בדיוק ברמת הקריספיות הרצויה, מבלי להפוך לרך מדי.
הקופסה עולה 200 דולר. מאתיים דולר בשביל טוסט לא רך. הטוסט עצמו, אגב, עולה 5 דולר. מה קורה פה? האם יש בעמק הסיליקון טירוף טוסטים בלתי מוסבר, שיוכל להצדיק השקעה כזו של זמן, כסף וכשרון אנושי? או שמא ג'ונתן קפלן, המנכ"ל, שבעבר היה מאחורי מצלמת ה-Flip הפופולרית והיעילה, פשוט מנהל כאן את אם כל המתיחות כלפי קהל המשקיעים?
לא מדברים על זה
המספרים מדברים בעד עצמם: רק 13% מחברות הסטארט-אפ שזכו לתמיכת משקיעי הון סיכון יוסדו על ידי נשים. רק 10% מחברות התוכנה מנוהלות על ידי נשים. ואלה עוד מספרים שמייצגים שיפור.
והסיבה שעליה לא מדברים - ודאי לא אם את מנהלת או מייסדת סטארט-אפ - היא שיעור המיזוגניה (שנאת הנשים) החריג בקרב המשקיעים. הם ברובם הגדול גברים לבנים שמרנים, שהצליחו במה שהוא אולי תרגיל היח"צ הגדול בהיסטוריה של חצי המאה האחרונה: לשכנע את העולם שהם מנוע לקידמה ולשיפור האנושות.
המציאות היא שמיזוגניה רווחת מאוד בקרב הליברלים דה לה אפסטור. מייסדת אחת, קתרין טאקר, שמעה אנג'ל מסביר לה שהוא לא משקיע בנשים. כששאלה למה, הוא הסביר שנשים לא טובות בחשיבה ליניארית - וההוכחה שלו היתה שאשתו לא מצליחה לתעדף את לוח המשימות שלה כנדרש ממנה. בנסיון להחמיא למייסדת, המשקיע אמר שהיא "גברית יותר מהמקובל".
כך רואים אנשי הון סיכון מסוימים את היזמות שפונות אליהם צילום: בראונר טדי - לע"מ אישה אחרת דיווחה על כך שמשקיע אמר לה שהוא לא משקיע בנשים שאינן נאות בעיניו, רמז גס למה שהוא מצפה מהן (ולכך שהיא איננה מושכת). משקיע אחר נתן למייסדת טיפ: לבשי טבעת נישואין כשאת באה לדבר עם משקיעים, אמר. אחרות מדווחות על הטרדות מיניות, עד גבול המעשה המגונה.
הבעיה העיקרית היא שנשים לא מדברות על זה. הן יודעות שמדובר באחווה גברית שסוגרת שורות ושאם את חושפת את האמת, התעשייה כבר תמצא את הדרך להתנקם בך בהמשך. יזמות אומרות לעצמן "אני אסתום את הפה עד שאגיע למעמד בכיר". אבל אם זה קורה, המייסדת לא יכולה לסבך פתאום את החברה שעליה עבדה כל כך קשה רק בגלל משהו שקרה לפני כמה שנים. וכך מיזוגניה מנציחה את עצמה. קשר השתיקה הוא חלק מרכזי מהסיפור.
הטרול לא ידע עם מי הוא מסתבך
אם יש יצור ששנוא אוניברסלית, הרי זה טרול הפטנטים: חברה שלא מייצרת כלום אבל מחזיקה בפטנטים שמאפשרים לה להפעיל מזימת פרוטקשן כנגד חברות שאכן רוצות לייצר משהו. אחד הטרולים היותר דוחים הוא Personal Audio, חברה שבמשך שנים טוענת שיש לה פטנט על פודקאסטים ומדי פעם שולחת מכתב סחיטה למישהו שמפעיל פודקאסט.
באוקטובר האחרון דיווחנו על כך שה-EFF, ארגון זכויות הגולשים הוותיק בארה"ב, גייס כסף במימון המון כדי לנהל מאבק משפטי נגד פטנט הפודקאסטים של פרסונל אודיו. בינתיים, הטרול מצא את עצמו במאבק לא צפוי וכנראה מביך יותר.
הנתבע הכי מפורסם של פרסונל אודיו, הוא הקומיקאי אדם קרולה - שהחליט לפתוח נגדה במלחמת חורמה. קרולה גייס עד כה 450,000 דולר מתומכיו כדי לממן מאבק שיבטל את הפטנט.
פרסונל אודיו, שהמטרה שלה היתה בכלל לסחוט כסף מחברות טלוויזיה, נבהלה. היא הודיעה שהיא רוצה לבטל את התביעה נגד קרולה ושהיא מוכנה לסיים את זה עכשיו, בלי שהוא ישלם לה כלום.
אבל קרולה לא מצמץ. הוא הודיע שזה נחמד שהחברה רוצה לבטל את ההליכים, אבל לא מתכוון להפסיק במאמציו לביטול הפטנט. הטרול יילל ואמר שקרולה מבזבז את כספי התורמים שלו. בתגובה, אמר הקומיקאי שפרסונל אודיו כבר גרמה לו להוציא מאות אלפי דולרים על הגנה משפטית - ושלא אכפת לו מכלום; הוא יחשוף את פרסונל אודיו כטרול הנבזה שהיא - ושהקהל שלו תומך במאבק הזה.
החוקים הישנים בסדר גמור, תודה
לבית הלורדים של בריטניה יש כמה וכמה פונקציות משפטיות. כשנשאל אם יש צורך בחקיקה חדשה שתטפל בפשעי סייבר ועבירות מחשב למיניהן, שקל ובחן את הנושא - ואז הגיש דו"ח שלפיו החוקים הקיימים מספיקים בהחלט.
"בריונות סייבר, פורנו נקמה, טרוליות, לינצ'טרנט - אלו מונחים חדשים בלקסיקון התקשורת שלנו, אבל כעקרון הם מתארים התנהגות שכבר מוגדרת כנפשעת", אמר לורד באסט, שריכז את הקבוצה של בית הלורדים בנושא.
הלורדים הבריטיים לא מתרשמים מהלינצ'טרנט צילום: אי פי איי באסט הוסיף שיש צורך לנהל איזון עדין בין חופש הביטוי של אנשים ובין הפעלת החוק הפלילי, אבל השאלה של האיזון הזה נכונה בכל מישור, לא רק במישור הווירטואלי. עם זאת, בית הלורדים ביקש מהתביעה המלכותית להסביר את המדיניות שלה במקרי פורנו נקמה: מתי יש לדעתה להגיש תביעה ומתי לא. כלומר, השאלה לדעתו היא לא של חקיקה, אלא של שיקול דעת מצד התביעה.
במקביל, הודיע בית הלורדים שלפי דעתו, הפסיקה האירופית האחרונה בנושא "הזכות להשכח" לא ישימה. לא ברור מה ההשלכות של ההחלטה הזו על האופן שבו יפסקו השופטים הבריטים.
קצרצרים
1. המפתח סטיבי גרהאם בסך הכל רצה את הפרס שהגיע לו, אחרי שחשף פרצת אבטחה בגודל אסטרונומי באפליקציית iOS של אינסטגרם. בפייסבוק טענו שהם כבר מודעים לפרצה הזו וסירבו לשלם לו. בתגובה, הוא עשה את הדבר המתבקש והפך את הפרצה לאפליקציה: Instasheep, על שם האפליקציה שאיפשרה בשעתו לחטוף (גם) חשבונות פייסבוק, Firesheep. בפייסבוק אמרו שהם מודעים לבעיה ועובדים על הטמעת שימוש ב-https באינסטגרם.
לא מוכנה לשלם. אינסטגרם של פייסבוק צילום מסך: אינסטגרם
2. התפרעויות של קיצונים מוסלמים בפקיסטן הן לא דבר חריג במיוחד, אבל הפעם התירוץ להן הוא פרסום בפייסבוק. יש במדינה תנועה מוסלמית נרדפת שמכונה האחמדים (הרוב בפקיסטן הוא סוני). צעיר אחמדי נאשם בכך שהעלה לפייסבוק תמונה של הקעבה כשעליה הודבקה תמונת אישה בעירום חלקי. אספסוף זועם חיפש אותו ותוך כדי כך רצח קשישה ואת שני נכדיה. הקורבנות לא לקחו שום חלק בפרסום התמונה - רק השתייכו לקבוצה הדתית הלא נכונה. האחמדים, מצידם האשימו את המשטרה בכך שעמדה מן הצד ולא עצרה את הפוגרום.
3. למשפחת המלוכה הבריטית יש קוד התנהגות נוקשה במיוחד, שנובע מכך שהם ממלאים תפקיד יצוגי. הדרישה העיקרית של תפקיד יצוגי היא, ובכן, להיות יצוגי. מטבע הדברים, המלכה ובני משפחתה לא מצלמים את עצמם בתמונות סלפי. אבל במסגרת משחקי חבר העמים הבריטי, אליזבת' השניה הרשתה לעצמה לעשות photobombing, קרי לדחוף את עצמה לתמונות של אנשים אחרים. התרגשותם של האחרים מדבקת והמלכה אפילו חייכה.
