דו"ח טכנולוגי: אם גוגל+ כל כך מצליחה, מה היא עושה בטלוויזיה?
הרשת החברתית של גוגל הגיעה ליותר מ-60 מיליון משתמשים, אבל הפרסומות החדשות שלה מעידות על פאניקה מהיקף הפעילות הנמוך. וגם: תנועת המחאה האמריקאית בונה רשת חברתית לפעילים
בבקשה, בואו למסיבה שלנו
פול אלן פירסם אמש (ג') הערכה עדכנית בנוגע למספר המשתמשים בגוגל+: הוא חושב שיש ברשת החברתית של גוגל כ-62 מיליון נפשות. אלן לא קשור למייסד של מיקרוסופט, אבל הוא מומחה לאילנות יוחסין שהמודלים שלו כבר הוכיחו את עצמם בחיזוי הצמיחה של גוגל+. כך שיש סיכוי סביר שהוא צודק.
אבל, אם לצטט את מנהיגנו היקר, לא זו השאלה. המספר הזה מעיד רק על מספר האנשים שפתחו חשבון. השאלה האמיתית היא כמה מהם המשיכו להשתמש בו אחר כך. בינתיים הזרם של עבדכם הנאמן עדיין נראה כמו סצינת יובש במערבון מאובק, כולל השיחים המתגלגלים. בגוגל מבינים את זה, ויודעים שיש להם בעיה.
על כן הם נקטו צעד נואש יחסית, ויצאו בשלוש פרסומות טלוויזיה, שבהן מנסה החברה לשכנע את הגולש מן השורה שהוא צריך לתת צ'אנס לגוגל+. באחת מהן מככבות החבובות, שהוציאו לאחרונה סרט חדש. המטרה: להוכיח ש-Hangouts, שירות שיחות הווידיאו של גוגל+, הוא דבר מגניב. באופן אירוני, הפרסומת חותרת תחת עצמה משום שהיא משתמשת בשיר Under Pressure של קווין ודיוויד בואי, מה שבהחלט מתאר את מצבם של האומללים שצריכים לקדם את גוגל+. פרסומת אחרת מציגה שדרי ספורט, ומישהי שמודיעה לחברתה על אירוסיה.
אתם זוכרים את הפרסומות בטלוויזיה של פייסבוק? של טוויטר? לעזאזל, של פורסקוור? לא? זו בדיוק הנקודה. גוגל יוצאת מדי פעם בקמפיין פרסומי למוצר שהיא רוצה לקדם ולא הצליחה. היא עשתה את זה עם Google Apps, בהצלחה מינורית למדי, ועם הדפדפן כרום - וזה דווקא עזר, כנראה.
אז האם הפרסומות האלה יביאו אנשים לגוגל+? לא הייתי בונה על זה. בהתחשב בכמויות הזמן שאנשים משקיעים בטרשת חברתית, בהחלט יכול להיות מקום שאין להם עוד זמן לעוד אתר, ושגוגל איחרה את הרכבת.
ועוד בחדשות התמנון...
מי כועס על גוגל היום?
חברה קטנה בשם BuySafe, שמה שהיא עושה בחיים הוא לספק שירותי קניות מאובטחים במיוחד, תובעת את גוגל. לטענתה, גוגל מנסה להרוג אותה.
על פי התביעה, גוגל לא רק הקימה שירות מתחרה – ששמו הזמני הוא Google Trusted Stores, עוד חיקוי בסדרת החיקויים הבלתי נגמרת של התמנון החייכן – אלא גם השיקה אותו בתחילת עונת הקניות, עיתוי שיפגע בבייסייף (עוד סימן היכר של גוגל). בנוסף נאמר בתביעה כי פייג' וחבריו עושים מאמצים בלתי נלאים להשיג מידע של החברה, וכן מנהלת מתקפה ממוקדת על הלקוחות שלה בניסיון לשכנע אותם לערוק לשירות ה-Trusted Stores.
ואם כל זה לא מספיק, לטענת בייסייף נציגי גוגל אמרו למספר לקוחות של החברה שהם לא יוכלו להשתתף גם בתוכנית של בייסייף וגם בזו של גוגל, ושהם יצטרכו לבחור בין השירותים. וזה, כמו שאומרים האנגלים, כבר לא קריקט.
לגוגל כנראה יש תשובות לשאלות האלה, אבל לא ברור כמה הן משכנעות: אולי, כמו במקרה של פרשת סטריט-ויו, החברה לא תהסס להפיל את התיק על מהנדס שבשמו היא לא תנקוב ושפעל כביכול על דעת עצמו. השאלה היא האם הרשויות האחראיות על אכיפת חוקי ההגבלים העסקיים ימשיכו לבלוע תירוצים מהסוג הזה. יותר ויותר נראה שלא.
גוגל מעצבנת בימים אלה ענף נוסף של התעשייה המקוונת: אתרי נסיעות וטיולים, ובמיוחד מנועי חיפוש שמתמחים בתחום. גוגל החלה לאחרונה להציג תוצאות חיפוש של טיסות – חפש טיסה למורמונסק, והיא תציג לך תוצאות רלוונטיות ישר מעמוד החיפוש שלה. פעם היא היתה מפנה את המשתמש לאתרים הייעודיים - לא עוד. עוד ענף שגוגל עומדת להרוג.
רשת חברתית ל-99%
או, על כל פנים, החלק מהם שאשכרה שם לב למה שקורה סביבו. צוות הטכנולוגיה העסוק של Occupy, תנועת המחאה האמריקאית, שם לב לבעיה שפעילים במזרח התיכון הבחינו בה מזמן: פייסבוק לא מסוגלת להגן על פרטיות ההודעות שלך. היא גם לא משתדלת. טוויטר משתדלת, אבל בסופו של דבר מצייתת לצווי בתי משפט.
התוצאה המתבקשת היא רשת חברתית שמיועדת לפעילים חברתיים. כזו שתתבסס על שרתים במדינה שלא מתייחסת ברצינות רבה מדי לבתי המשפט של ארה"ב, ושאת נתוניה הרשויות לא יוכלו לקבל. הבעיה העיקרית בפני רשת חברתית כזו היא הבעיה הוותיקה של כל תנועת מחאה: החשש ממרגלים.
הפגנה מול וול סטריט צילום: בלומברג על כן, כדי להתקבל לשירות החדש – FGA, או Federated General Assembly שמו – כל חבר יצטרך למצוא חבר בשירות שמכיר אותו בחיים האמיתיים ומוכן להמליץ עליו. שמות בדויים? זה נחמד, אבל זו גם שיטה נהדרת להכניס אליך סוסים טרויאניים. FGA מיועד רק לתקשורת בין פעילים, ולא אמור להיות עוד שירות נרקיסיזם נוסח פייסבוק. בהתאם, הוא שם דגש כבד הרבה יותר על קבוצות לנושאים ספציפיים.
אפשר לראות כאן בבירור את המעבר של תנועת המחאה לכזו שיש לה סממנים מחתרתיים, ואולי גם כוונה להתעמת עם מוסדות אכיפת החוק. ובכן, מי שיורה רימוני גז בראשם של מפגינים באוקלנד, או מרסס בתרסיס פלפל מפגינים לא אלימים בקליפורניה, שלא יתלונן כאשר המוחים מתחילים לראות בו גוף עוין, שאין לסמוך עליו.
וכל זה מביא אותנו ישירות ל...
של מי המהפכה הזאת בכלל?
באוקטובר 2010 כתב מלקולם גלאדוול נגד ההתמקדות של כלי התקשורת במדיה החברתית בכל מה שקשור לפעולות מחאה. גלאדוול, שכתב את דבריו כשנה אחרי כישלון המהפכה הירוקה באיראן, התבסס על מחקרים שנערכו על תנועת המחאה של שנות השישים. הוא הגיע למסקנה שכדי שאנשים ייצאו לרחוב ויסתכנו במגע עם שוטרים עוינים, במעצר או באלימות, צריך קשרים חזקים – קשרי ידידות של ממש. את הקשרים שיוצרים באמצעות רשתות חברתיות הוא הגדיר כקשרים חלשים. להערכתו, אנשים לא ייצאו לרחוב כדי לחטוף אלה בראש כי מישהו שהם הכירו בפייסבוק אמר להם לעשות את זה.
התזה של גלאדוול סבלה משתי צרות. קודם כל, המאמר שלו תקף ישירות את קליי שירקי, אוטופיסט רשת, והוא תקף אותו בחזרה (במאמר נעול, שאי אפשר לקשר אליו), בטענה שהמדיה המקוונת היתה אחראית לכל מיני הפיכות ברחבי העולם. גרוע מכך היה העיתוי: פחות מחודשיים אחרי המאמר של גלאדוול, ירקן צעיר מתוניסיה בשם מוחמד בועזיזי הצית את עצמו במחאה מול משרדי השלטון, והלהבה שלו נראית היטב עד היום בכל רחבי המזרח התיכון. ואת הלהבה הזו, טוענים שירקי ואחרים, אי אפשר היה להעביר במהירות כזו בלי רשתות חברתיות.
הפגנה במצרים בינואר צילום: רויטרס האמנם? גלאדוול טען מאוחר יותר, בצדק, שמה שחשוב באביב הערבי הוא לא העובדה שהמתקוממים השתמשו בפייסבוק או בטוויטר, אלא עצם העובדה שהם התקוממו. זה לא קרה קודם לכן. נזכיר שגם מארק צוקרברג הרחיק את פייסבוק מכל אחריות לאביב הערבי – ובמידה של צדק: המדיניות של פייסבוק, שמתעקשת על שמות אמיתיים ומלאים, סייעה למשטרים המדכאים לא פחות וכנראה יותר מאשר למתקוממים.
אקטיביזם מצריך נחישות וקשרים הדוקים מאוד: מה שמוציא אקטיביסטים לרחוב הוא התחושה שיש להם משפחה גדולה של פעילים אחרים שתומכים בהם. פעם המשפחה הזו תקשרה באמצעות עלונים משוכפלים, היום היא מתקשרת בפייסבוק. המדיום חשוב פחות מהנכונות של אנשים להסתכן – והם מסתכנים רק לצד אנשים שהם מאמינים בהם. פייסבוק לא הפילה את מובארק. פעילים מצרים עשו את זה. פייסבוק לא מוציאה אנשים לרחוב, לספוג אש מהבריונים של אסד. זעם שמתגבר על הפחד, יחד עם הצורך להגן על הקהילה שלך – קהילה ממשית, לא קבוצה בפייסבוק – עושה את זה.
קצרצרים
כתבנו אתמול על הצרות של מערכת ההפעלה הסלולרית ווינדוס פון, שסובלת בין השאר מהיעדר די אפליקציות. ובכן, אף על פי שמיקרוסופט מדדה מאחור אחרי אנדרואיד ו-iOS, כבר יש לה 50 אלף אפליקציות, כשבחודש האחרון הצטרפו 8,000. השאלה היא האם זה לא מאוחר מדי, ואם יש משהו שיכול לעצור את הזינוק של אנדרואיד – להוציא, כמובן, תביעות פטנטים. ההצלחה של אנדרואיד טובה, במובנים מסוימים, למיקרוסופט: היא מקבלת פיצוי על כל מכשיר שנמכר, ומכירות המכשירים מכניסות לה, אירונית, יותר כספים מאשר לגוגל.
ואם כבר עלייתו הבלתי נבלמת של אנדרואיד, אז גם הפנטגון מצטרף לחגיגה. הוא אישר לאחרונה שימוש במכשיר אנדרואיד, Venue של דל, במערכת ההגנה של ארה"ב. המדובר בסמארטפון השני בלבד שאושר על ידי הפנטגון (הקודם, איש לא יופתע לשמוע, היה בלקברי). המכשיר איננו מסוגל להתחבר למרקט, כנראה כדי למנוע מחיילים להוריד אפליקציות בעייתיות.
הפנטגון. עוברים לאנדרואיד צילום: בלומברג
דיווחנו בעבר על נסיונותיו של טרול תביעות זכויות היוצרים רייטהייבן להטיל את אימתו על חברות תוכן. חלקן לא פחדו כלל ויצאו נגדו למאבק משפטי מוצלח, שבו נחשפה בין השאר העובדה שחברת רייטהייבן כלל לא החזיקה בזכויות שבשמן היא תבעה. משם הכל התדרדר במהירות: החברה אולצה לשלם פיצויים ניכרים לנתבעים, שהביאו אותה לסף פשיטת רגל. בשבוע שעבר אחד הנתבעים-לשעבר ביקש מהרשויות לגרור את אנשי רייטהייבן לבית המשפט, כדי שיצטרכו להסביר מדוע עדיין לא שילמה החברה את חובותיה. עכשיו מעמידה רייטהייבן את שם הדומיין למכירה פומבית, כדי לנסות לגרד כמה זלוטס ולשלם את החובות. לפעמים יש צדק בעולם.
אם חסרות לכם דרכים לבזבז את זמנכם, גוגל שמחה להציע דרך נוספת: היא מציגה את שירות YouTube Slam, שבו מדי שבוע היא תבקש מהגולשים לבחור בין סרטונים ויראליים ולהחליט מי מהם טוב יותר. המהלך מיועד, בעיקרו, לעורר את המעורבות של משתמשי יוטיוב בשירות מעבר לסתם צפייה בסרטונים.
ולפינת הפושע המטומטם: איזאייה קאטלר, בן 18 מפיטסבורג, העלה לפייסבוק תמונות של מעלליו האחרונים. בכך הוא לא שונה בהרבה מהמשתמש הממוצע, להוציא העובדה שהמעללים האחרונים של קאטלר כללו שוד של סופרמרקט, והוא חשב שזה רעיון חכם להצטלם עם השלל ולהעלות את התמונות לרשת. כמו שורה של טמבלים לפניו, קאטלר לא טרח לוודא שהוא משתמש בהגדרות פרטיות הדוקות די הצורך. את ההמשך אתם יכולים לנחש.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
