האם התעשרות זינגה תצית מלחמת מעמדות בין העובדים?

עולם ההייטק החדש של המאה ה-21 הוא עולם שבו אתה יכול להתבסס על מודל כלכלי לא מוכח, להזהיר מחוסר יציבות קריטי, אפילו לדווח באופן קבוע על הפסד תפעולי - אבל עדיין להנפיק את עצמך במיליארדי דולרים.

זינגה, חברת המשחקים החברתיים הגדולה בעולם, עומדת להנפיק את עצמה בקרוב ב-15 מיליארד דולר. אולם מהמסמכים שהגישה החברה בסוף השבוע לרשות ני"ע האמריקאית ניתן ללמוד שמצבה של זינגה אינו יציב בכלל. החברה מדווחת על תלות מסוכנת בפייסבוק, מודל כלכלי הנסמך על כמות קטנה של שחקנים כבדים והיא אפילו מזהירה מפני מרמור קשה בקרב עובדיה.

חברת המשחקים מתגאה בצוות העובדים שלה, שמונה כיום קרוב ל-2,000 איש. היא מציינת שהחדשנות, היוזמה והיצירתיות של עובדיה הן המנוע שדוחף אותה קדימה - אבל בה בעת מתריעה מפני ההשלכות האפשריות של ההנפקה הראשונה לציבור.

הסכנה האפשרית בהנפקה מבחינת משאבי האנוש בזינגה היא היווצרות "מעמדות" חדשים בין העובדים הוותיקים - אלה המחזיקים במניות של החברה ולכן יתעשרו מההנפקה - לבין העובדים החדשים יותר, שאין להם אופציות. מארק פינקוס, מייסד ומנכ"ל החברה, כבר עשה את שלו: הוא צפוי להרוויח 2.4 מיליארד דולר מהנפקת זינגה, ומכר לאחרונה מניות בשווי 110 מיליון דולר.

זינגה. בדרך למלחמת מעמדות? צילום: בלומברג

זהירות, סכנת מרמור

זהו בהחלט הצד המכוער של תעשיית ההייטק. התעשייה מתגאה בכך שחלוקת אופציות לעובדים הראשונים היא דרך לעודד את רוח היזמות, אבל בפועל, ברוב המקרים מדובר בדרך לשלם לעובדים כאשר לחברה אין כסף. יש אמנם מספר סיפורי הצלחה שהפכו עובדים לעשירים, אבל מבחינת החברות, זוהי דרך להעביר את הסיכון לצוות העובדים - שלפעמים עובדים שעות רבות ללא משכורת מסודרת.

לפעמים החברות אינן שורדות, והעובדים מוצאים את עצמם מובטלים אחרי חודשים של עבודה ללא תמורה. בכמה מקרים, החברות כן מצליחות להגיע לרווח ולמימוש אופציות, אבל לרוב זה קורה לאחר שהעובדים המבוגרים יותר, אלה שמפרנסים משפחה ולא יכולים לחיות ללא משכורת, כבר פרשו.

במקרים אחרים, החברות נמכרות ורוב הרווחים מגיעים למשקיעים ולמנהלים, ולא לעובדים - כפי שקרה לאחר שסקייפ נרכשה על ידי מיקרוסופט. כאשר מדובר בהנפקות פומביות, הדבר יכול לגרום למרמור קשה בקרב העובדים החדשים, שמבחינות רבות הם אלו שמינפו את החברה ממיזם סטארט-אפ ללא עתיד ברור לחברה ממוסדת עם מודל עסקי יציב.

רוב השחקנים לא ישלמו על משחקי רשת

במסמכיה זינגה גם מציינת את התלות שלה בפייסבוק, הפלטפורמה העיקרית שבה היא מפיצה את משחקיה. כיום 95% מכל השחקנים מתחברים דרך פייסבוק. כאשר הרשת החברתית שינתה לפני כשנה את דרישות הסף שלה לגבי פרסום של אפליקציות, זינגה איבדה בחודש אחד יותר משליש מכל השחקנים הפעילים שלה.

במקרה אחר, זינגה מציינת את החוק הידוע במשחקי רשת - 10% מהשחקנים אחראיים על 90% מההכנסות. משחקיה של זינגה, בדומה לרוב משחקי הרשת בעולם, מבוססים על מודל כלכלי של מיקרו-תשלומים. אבל הרוב המוחלט של השחקנים לעולם לא שילמו על משהו במשחקי רשת, ולעולם לא יעשו זאת. החברה בעצם נסמכת על מכורים המוכנים להשקיע עשרות ומאות דולרים על משחקים.

זינגה מציינת גם שכדי לשרוד, היא חייבת להעביר את משחקיה לפלטפורמות נוספות, להשיק משחקים חדשים כל הזמן ולגייס עוד ועוד עובדים מיומנים. מה יקרה ברגע שהחברה תגיע לרווייה? לא ברור, אבל זינגה פועלת באסטרטגיה של "קפיצה למים".

החששות של הנהלת זינגה מובנים ביותר: התחרות בשוק המשחקים ההחברתיים היא קשה, ועלויות הפיתוח הנמוכות יחסית מאפשרות לכולם להיכנס לשוק. בתוך חודשים ספורים, שתי חברות צעירות ולא ידועות, Badoo ו-Wooga, שטיפסו לראש טבלת מפתחות המשחקים החברתיים והצליחו לעקוף חברות ענק.

זינגה נחשבת לרווחית, אבל הכניסה במהלך השנה שעברה רק 90 מיליון דולר, ומזהירה שהדו"חות הפיננסיים העתידיים שלה הם "נפיצים ולא יציבים", ושהיא אינה יכולה להבטיח שתעמוד ביעדיה. האם החברה תצליח להצדיק את שווי השוק, או שאנו באמת נמצאים בעיצומה של בועת הייטק חדשה? נדע טוב יותר במהלך 2011, אבל כרגע בהחלט נראה שיש סיבה לדאגה.