בדיקת "כלכליסט": נינטנדו 3DS - יופי של קונסולה, חוץ מהתלת-ממד

לפני קצת יותר משנה גילה עולם הבידור ששלושה ממדים יכולים להיות משתלמים יותר משניים. "אווטאר" של ג'יימס קמרון שבר כל שיא קופתי אפשרי בסוף 2009, ובתערוכת CES בינואר 2010 כל יצרנית אלקטרוניקה שמכבדת את עצמה הציעה טלוויזיה שמציגה בשלושה ממדים. אבל נינטנדו החליטה לקחת את הנושא צעד אחד קדימה, והבטיחה קונסולה ניידת שמציגה ומצלמת בתלת-ממד, בלי משקפיים מיוחדים ובמחיר שווה לכל נפש. תאריך היעד שנקבע היה מרץ 2011.

והנה הגיע מרץ, ואיתו גם נינטנדו 3DS: הקונסולה החדשה, בנוסף לתלת-ממד, כוללת גם תמיכה במשחקי מציאות מרובדת (Augmented Reality). רובם, באופן מפתיע, מצליחים להרשים הרבה יותר מאשר שלושת מימדי התצוגה גם יחד. שיחקנו בה באדיבות החנות מדיה-גיים, המייבאת את הקונסולה לארץ. 

תלת-ממד? עדיף לכבות

הצורה הכללית של המוצר המסקרן לא תפתיע מי שנתקל באחת הקונסולות הקודמות של נינטנדו. הקונסולה כוללת שני מסכים: העליון הוא מסך התלת-ממד החדש, בגודל 3.5 אינץ', גדול במעט מהדגמים הקודמים. התחתון הוא מסך מגע בגודל 3 אינץ', שתומך באצבעות או בעט המגע המצורף, אך לא במולטי-טאץ'. בנוסף ל-D-Pad ולכפתורי המשחק הרגילים, ל-3DS יש גם ג'ויסטיק נוח מאוד, שמאפשר שליטה ב-360 מעלות במשחקים.

אבל הכפתור החשוב ביותר ב-3DS הוא דווקא המתג, הממוקם על המסך העליון, שמאפשר להחזיר את הקונסולה לתצוגה דו-ממדית קלאסית. וזה לא שה-3DS לא מספק את מה שהוא מבטיח - הקונסולה אכן מציגה תמונה תלת-ממדית ללא צורך במשקפיים. אבל אחרי כמה דקות של משחק, ולא משנה באיזה משחק, התברר ששלושת הממדים עושים די מעט כדי לשפר את החוויה.

נינטנדו 3DS. ממד אחד יותר מדי צילום: CCBY animaster

כדי לחוות את התצוגה התלת ממדית יש צורך להביט בקונסולה מזווית מאוד מסוימת, מה שלא תמיד נוח אם אנחנו רוצים להשתמש בה תוך כדי תנועה. ניסיון לשחק בזמן נסיעה באוטובוס הומה גרם לאיבוד הזווית הנכונה שוב ושוב, מה שהוביל לתמונה מטושטשת ולדמויות שמוכפלות על המסך. כשנמאס לעצום עין אחת בשביל לקבל פוקוס, הפתרון המתבקש היה כיבוי התצוגה התלת-ממדית.

בכל המשחקים שניסינו, החל ממשחקי אקשן כמו Street Fighter 4 או Ridge Racer 3D ועד משחקי קז'ואל כמו Nintendogs, מצאנו שהיתרון של התלת-ממד בהכנסת השחקן לתוך עולם המשחק הופך מהר מאוד לחיסרון, כשמגבלות הטכנולוגיה הופכות את השימוש להצקה מתמשכת. לשמחתנו, כל המשחקים עבדו היטב גם במצב דו-ממדי.

דרקונים על השולחן בסלון

אנחנו לא הראשונים שמתאכזבים מהתצוגה התלת-ממדית הכושלת של ה-3DS. למרבה המזל, שאר התכונות של המכשיר מפצות עליה, והופכות את ה-3DS לקונסולה ניידת מצוינת למרות הכל.

המשחקים מגוונים ומתאימים כמעט לכל אחד. רוצים משחק מהיר עם ג'ויסטיק וכפתורים? יש. משחק קליל שמשתמש בעט המגע? גם יש. חיישני זווית ותנועה המאפשרים, כמו באייפון, להזיז את הקונסולה מצד לצד כדי לשלוט בנעשה במשחק? גם את זה תמצאו, אם כי כל נסיון לשלב בין הטיית המכשיר לתצוגה תלת-ממדית מועד לכשלון.

ה-3DS יכול גם לתפקד כמצלמה תלת-ממדית, באמצעות שתי המצלמות המשולבות בגב המכשיר, והאפשרות לייצר תמונה תלת-ממדית בפורמט MPO הנתמך על ידי מגוון מצלמות וטלוויזיות ייעודיות. הרזולוציה של התמונות הללו אינה מרשימה במיוחד, אבל יכולת צילום תלת-ממדי עדיין רחוקה מלהיות מובנת מאליה, וזה יפה שה-3DS תומכת בה כבר בשלב מוקדם שכזה.

יכולת נוספת המשתמשת במצלמות היא תמיכה במשחקי מציאות מרובדת (Augmented Reality), שמצלמים את הסביבה של השחקן ומשתמשים בה כחלק מהמשחק. ה-3DS מגיע עם משחקי AR: אפשר לשלוט במריו קטן ותלת-ממדי שמטייל לנו על השולחן, או לירות בדרקון שבוקע ממנו ומחייב אותנו לסובב את הקונסולה באוויר כדי לפגוע במטרות הפזורות סביבו.

סיכום

הטוב

מגוון משחקים רחב

יכולות מציאות מרובדת

תמיכה בדו-ממד בכל משחק

התקדמות טכנית ביחס לקונסולות הקודמות

הרע

תצוגת תלת-ממד כושלת, שמהווה לא יותר מגימיק

זמן סוללה קצר יחסית בתלת-ממד

סופר מריו קופץ לביקור צילום: אבנר קשתן

המפרט

ממדים: 73 מ"מ על 134 מ"מ על 20 מ"מ. משקל של כ-225 גרם.

מסך: מסך עליון בגודל 3.5 אינץ', 800 על 240 (400 על 240 על 2).

מסך תחתון בגודל 3 אינץ', 320 על 240.

רשת: תומך ברשת אלחוטית בתקן 802.11b/g, ללא תקן n המהיר.

חיבורים: חיבור אוזניות סטנדרטי (3.5 מ"מ), שקע משחקים (תואם ל-DS מקורי), חריץ כרטיסי זכרון SD (לתמונות ומידע אישי).

מצלמה: מצלמה קדמית דו-ממדית ואחורית תלת-ממדית, ברזולוציה של 640 על 480 (כ-0.3 מגה-פיקסל)

המסקנה

למי שמתכנן לקנות קונסולה ניידת, ה-3DS היא בחירה טובה. למי שמחכה בקוצר רוח למשחקים תלת-ממדיים באיכות גבוהה - מומלץ לחכות עוד קצת.

מחיר: 1699 שקל בחנות מדיה גיים.