דו"ח טכנולוגי: מיסטר צוקרברג הולך לוושינגטון
למה פייסבוק רוצה להוסיף לשורותיה את רוברט גיבס, וכבר גייסה בכירי ממשל אחרים? כי כשהרשת החברתית תונפק, היא תזדקק לחברים עם כוח פוליטי. וגם: האפליקציה Color מציעה שיתוף תמונות בין אנשים שנמצאים באותו אזור, ובדרך שוכחת את האבטחה
פייסבוק נכנסת לפוליטיקה
איכשהו פורסם אתמול דיווח שפייסבוק מנסה לגייס לשורותיה את רוברט גיבס, שהיה עד לא מזמן דובר הבית הלבן של אובמה. פרסום כזה הוא תוצאה של הדלפה, שלעיתים קרובות מטרתה לשפר את העמדות של אחד הצדדים במשא ומתן. יכול להיות שבכך נתן גיבס לפייסבוק שיעור נחמד בתקשורת המונים: ההדלפה קבעה שהמשכורת שלו תימדד במיליונים. אחרי הדלפה כזו, הוא לא יכול להרשות לעצמו לקבל פחות.
מארק צוקרברג כנראה ישלם. לתאגיד שלו לא חסר כסף וזו מהמוצדקות, מהמוצדקות שבהוצאות העסקיות. פייסבוק נכנסת עכשיו לשלב חדש בקריירה הצבעונית שלה, צבעונית במובן של "הליכה על הגבול שבין התנהלות חוקית לדפיקת המשתמשים": היא עומדת בפני הנפקה, כנראה בתחילת 2012. הכוח שלה יחסית לחברה שטרם הונפקה הוא עצום, והיא צריכה כמה שיותר הגנה בוושינגטון מפני רגולטורים, שיש להם לא מעט סיבות לחשוש ממנה.
בפייסבוק יש כבר לא מעט בכירי ממשל לשעבר: שריל סנדברג, הסמנכ"לית התפעולית של החברה, היתה בעבר העוזרת האישית של שר האוצר לארי סאמרז, בסוף ממשל קלינטון השני. היועץ המשפטי שלה היה העוזר האישי של שופט העליון אנטונין סקאליה.
צוקרברג. כשפייסבוק תונפק - הוא יזדקק לפוליטיקאים צילום: בלומברג
פייסבוק אמנם זוכה לתשבוחות רבות מפוליטיקאים, אבל מהרגע שהיא תונפק היא תצטרך לתת לציבור דין וחשבון הרבה, הרבה יותר מפורט. אז צוקרברג רוצה את צוות הספינרים הטוב ביותר שבנמצא, רצוי כזה עם קשרים טובים מאד בממשל המכהן ובקונגרס. אחרי הכל, אם פייסבוק תהיה חשובה לפוליטיקאים (נגיד, אם אנשי היח"צ שלה יכירו את מי שתורמים לנבחרים) - הסיכוי שהקונגרס יפעל נגדה נמוך משמעותית.
האם זה יפגע בדימוי של פייסבוק? יגרום לה להיראות פחות כסטארט-אפ מרשים וראוי לחיקוי, ויותר כתאגיד חמדני שמשתלב היטב בממסד? ודאי. אבל, מצד שני, לכמה מהגולשים שלה אכפת מכל זה? הם רוצים בידור, לא עובדות. ואת זה פייסבוק מספקת היטב. למי אכפת מקצת ויתור על פרטיות?
לא למשתמשי Color, זה בטוח.
פרצת אבטחה במסווה של אפליקציה
מה זה קולור, אתם שואלים? מדובר באפליקציה שיצאה ברעש רב לאייפון ולאייפד בסוף השבוע שעבר. מה שהיא עושה בחיים זה לאפשר למשתמשיה, כל זמן שהם נמצאים בקרבת משתמשים אחרים, לחלוק תמונות שהם צילמו ולהעיר עליהן.
רוב המשתמשים שניסו את האפליקציה מיהרו להודיע על אכזבתם, כי לא נראה היה שהיא עושה משהו - ובחברה מיהרו להבהיר שלבד, לאפליקציה אין כל תועלת. היא עובדת רק ליד אנשים אחרים. האידיאולוגיה של שיתוף קבוצתי, כשהיא מגיעה לשיאה האבסורדי. התוצאה: קולות אושר עלו משלל אתרי טכנולוגיה בסוף השבוע. מדובר באפליקציה קלאסית להיפסטרים.
ולעוקבים. ולפפראצי. לקולור אין כל נהלי אבטחה. מנהל חברת אבטחה בשם כריס ויסופל הדגים, כבר בסוף השבוע, כמה קל להוציא ממנה מידע - בלי צורך בהאקינג. הוא השתמש באייפד פרוץ ובתוכנה שנקראת FakeMyLocation, שמאפשרת למשתמש להעמיד פנים שהוא נמצא בכל מקום בעולם שעולה בדעתו. ואז הוא ניסה כמה מקומות שלדעתו היפסטרים טכנולוגיים - הם מכנים את עצמם "מאמצים מוקדמים" - צפויים לשרוץ בהם.
תוך זמן לא רב הוא הצליח להגיע לזרם התמונות של מנכ"ל קולור, ביל נגוין, ולהעתיק אותן. הכלי הזה יכול לחסוך הרבה מאוד זמן לצלמי פפראצי: במקום לדלג בין מועדוני לילה בחיפוש אחר מפורסתם כזה או אחר, הם יוכלו לברר בקלות איפה הוא נמצא, ולנסוע לשם.
בתגובה, אמרה קולור דבר פשוט מאוד: שמכתחילה היא לא התיימרה להגן על פרטיותם של אנשים, ושכל מה שמועלה אליה הוא מידע פומבי, בלי שום יכולת הגנה. לא בטוח שכל מי שמיהר להתלהב ולהוריד הבין את זה.
קולור. הפתעה! כולם יודעים איפה אתה! צילום מסך: expensiva.com
כשבלוגרים נעלמים
הצנזורה של המשטר הרצחני בסין עדיין לחוצה מאוד מהאפשרות של מהפכה: אחרי הכל, אם זה קורה בדמשק, זה יכול לקרות גם בבייג'ינג. שני בלוגרים נעלמו לאחרונה בסין. גורלו של אחד מהם עדיין לא ידוע.
נתחיל מהמקרה הפשוט. המשטר אישר לאחרונה שהוא מחזיק בבלוגר והעורך רן יונפאי. בהעתיקו את השיטות של מדינה מסוימת במזרח התיכון, הוא החזיק אותו במעצר במשך חודש ללא כל הודעה רשמית על כך. ההכרזה על המעצר אומרת, ככל הנראה, שהמשטרה החשאית גמרה לענות את רן ויש לה הודאה, כך שאפשר להגיע לפארסה של המשפט והמאסר לשנים ארוכות.
המקרה השני מטריד אפילו יותר. הבלוגר והסופר האוסטרלי-סיני יאנג הנגג'ון עזב את משרד החוץ הסיני ועבר לאוסטרליה, שם הפך לכותב ספרי ריגול מצליח ולבלוגר מצליח עוד יותר. הוא נחשב לבלוגר הפוליטי המוביל בשפה הסינית, ויש לו מיליוני קוראים. שלשום נעלם יאנג בנמל התעופה של גואנגז'ו. הוא הספיק להודיע טלפונית לידידיו ששלושה אנשים עוקבים אחריו.
באוסטרליה כבר מפעילים לחץ על ראש הממשלה, ג'וליה גילארד, כדי שתעלה את הנושא בביקורה בחודש הבא בבייג'ינג. אבל חודש בתא מעצר של המשטרה החשאית הוא הרבה, הרבה זמן.
מרגישים רדופים?
מחקר שאמור להתפרסם בקרוב ב-International Journal of Social Psychiatry מצביע על תופעה מטרידה: מאז שנות החמישים של המאה ה-20, הפסיכוזה הנפוצה ביותר היא תחושת רדיפה.
החוקרים בחרו באופן אקראי תיקים מבית חולים פסיכיאטרי בניו יורק, וגילו שהחל משנות החמישים, מספר האנשים שאושפזו או טופלו בשל הזיות שבהן שרודפים אחריהם עלה פי ארבעה מכפי שהיה קודם לכן. מספר האנשים שטופלו בעקבות הזיות שבהן ריגלו אחריהם עלה פי חמישה.
עכשיו, הזיות כאלה הן לא דבר חדש. בעבר הן נבעו מפחד מפני אינקוויזיטורים, מכשפות, שדים וגם מנהיגים לאומיים. האנשים שנהגו להתלונן בשלושת העשורים האחרונים על כך שנחטפו בידי חיזרים היו כנראה מתלוננים, מאה שנה קודם לכן, על חטיפה בידי מכשפות או שדים.
מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שאחד התחומים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בשישים השנה האחרונות היה תחום המעקב. העלייה החריגה במספר ההזיות על כך שמרגלים אחריך עשויה לנבוע, בין השאר, משום שבאמת קל הרבה יותר לעקוב אחריך. יש אפילו אנשים שעושים כסף מהרעיון הזה. כן, גוגל ופייסבוק, אני מסתכל עליכם, אתם לא הוזים את זה.
קצרצרים
זוכרים את פול סליה? איש העסקים הקטן והתמהוני שטוען שפייסבוק שייכת לו כי הוא שילם למארק צוקרברג אלף דולרים עבורה, אי שם ב-2003, ואפילו הציג צ'ק פדוי המעיד על כך? בהתחלה טענה פייסבוק שמדובר בתביעה קנטרנית ושדינה להיות מושלכת מכל המדרגות. אחר כך היא אמרה שהיא רוצה להעביר את הדיון מבית משפט בניו יורק, שם מתגורר סליה, לבית משפט פדרלי. בסיבוב הזה היא ניצחה אתמול. לא בטוח שזה יעזור לה יותר מדי: בניו יורק תקופת ההתיישנות דווקא קצרה יותר. היו המון סיפורים משונים סביב לידתה של פייסבוק, וזה כנראה המשונה מביניהם. יהיה מצחיק במיוחד אם מארק צוקרברג אכן יצטרך להעביר לסליה 84% מהחברה שלהערכת הבועה שווה עכשיו לפחות 50 מיליארד דולר. סליה כבר הבטיח להמשיך ולהעסיק את צוקרברג כמנכ"ל, אבל נראה שכרטיסי הביקור של צוקרברג - שהתפרסמו בכיתוב I'm CEO, bitch - לא ייראו לו מצחיקים במיוחד.
בתי המשפט הפדרליים, אגב,חוששים לאפשר לאנשים להיכנס אליהם עם סמארטפונים, מתוך חשש שהם ישמשו כאמצעי חבלה עבור ארגוני טרור שונים. עכשיו, זה לא נטול בסיס, כפי ש(כבר לא) יכול להעיד יחיא עייש. אבל באותה מידה אפשר לאסור על עורכי דין להגיע לבית המשפט עם ספרים. כפי שיודע כל ילד שגדל בשנות השבעים, גם הם יכולים להסתיר מטעני חבלה בלי יותר מדי מאמץ. איכשהו זה לא קורה, מה שמעלה את החשד שמדובר, פשוט, בטכנופוביה.
אייפון. השופטים מודאגים משימוש מצד טרוריסטים, הצרכנים כועסים על המעבר הכושל לשעון קיץ צילום: בלומברג
הפרלמנט האוסטרלי אישר תקציב של 37 מיליארד דולר לבניית רשת מהירה בסיב אופטי ברחבי היבשת הקטנה. הרשת המהירה עמדה במרכז הבטחות הקמפיין של מפלגת הלייבור, ששולטת כיום באוסטרליה. השמרנים הציעו, מנגד, רשת ADSL איטית יותר. נראה שגם השמרנים האוסטרלים לא שמעו על העקרון שלפיו אסור לממשלה לפעול לרווחת האזרחים כי זה לא כלכלי, שאהוב כל כך על משרד האוצר שלנו.
אופס, הוא עשה זאת שוב: אלי ישי יעביר אותנו לשעון קיץ קצר ביום שישי הקרוב, והפראיירים הישראלים שקנו אייפון מתבקשים לקחת בחשבון שהם עלולים לסבול באותו יום מהנטייה המשונה של המכשיר לא לציית לחוקי שעון הקיץ. הוא עשה זאת שוב לאחרונה בבריטניה, שם חלק מהמשתמשים קיבלו השכמה שעה מוקדם מדי, חלק קמו שעה מאוחר מדי, וחלק התעוררו בבהלה אחר הצהריים כשגילו שלא קיבלו השכמה כלל. האירופאים השתלטו על הקטע של השעון במאה ה-14, והרעיון של שעון קיץ מגיע מבנג'מין פרנקלין, הגאון מהמאה ה-18. באפל, כנראה, עוד לא הצליחו לסנכרן את הרעיונות הללו.
הידעתם? כולנו מכירים את הקאפצ'ה, הכלי המעפן שמיועד לוודא שאנחנו לא רובוטים באמצעות בדיקת היכולת שלנו לזהות אותיות מעוותות. החלק המעיק הוא שלפעמים האות מעוותת מדי ואתה נכשל, ואיזה שרת מרוחק צוחק עליך ומחליט שאתה רובוט. ובכן, מדענים החליטו לעשות משהו מועיל עם הרעיון הזה. התוצאה: reCaptcha, שגורם לכם לזהות לא סתם מילים, אלא מילים מטקסטים היסטוריים שתוכנות לא הצליחו לזהות. כך אתם גם מודיעים לעולם שאתם לא רובוטים, וגם מקדמים את המדע. כבוד.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
