דו"ח טכנולוגי: ואם סטיב ג'ובס היה מתמנה למנכ"ל גוגל?
בשנת 2001 חיפשו שני צעירים מבטיחים, סרגיי ברין ולארי פייג', מנכ"ל לגוגל. הם רצו את ג'ובס, אבל הוא בחר ללכת לאפל. איך העולם שלנו היה נראה אילו הוא היה מחליט אחרת? לכבוד פורים, טכנולוגי מתחפש לתחילת העשור הקודם
הדרך שגוגל לא בחרה
לפני כעשור סרגיי ברין ולארי פייג' היו זוג צעירים שאפתנים שהחזיקו בידיים את המפתחות לחברה שיום יבוא ותהיה אחת הגדולות בעולם, ושתהפוך לענקית מידע חסרת תקדים. באותו הזמן, אי שם ב-2001, הם עדיין היו בשלב שבו הם נהגו לשחק בצעצועים בעת ראיונות עבודה, או גרוע מכך - עם בכירים מהם בתעשייה. אז ברין ופייג' הגיעו למסקנה שהם צריכים מבוגר אחראי.
האיש שנבחר, כידוע, היה אריק שמידט, שמסיים בימים אלה את תפקידו. הם הביאו אותו מסאן, אחרי שראיינו כמה אנשים אחרים. אבל ההכרעה מי ישמש כמנכ"ל נדחתה במשך זמן ארוך, כי פייג' וברין רצו מנהיג אחר. אחד, סטיב ג'ובס.
כידוע, זה לא הסתייע. סטיב ג'ובס בדיוק חזר לאפל ועמד להשיק את המוצר הראשון בסדרת הצעצועים המצליחה של החברה, האייפוד. לא היה לו זמן לשטויות האלה כמו חיפוש ברשת. אבל אם הוא אכן היה מקבל את ההצעה, סביר להניח שגוגל של היום היתה חברה הרבה יותר מסוכנת. גוגל היא חברה פתוחה יחסית. היא עושה לא מעט דברים בעייתיים, שהמדור הזה עוסק בהם בהרחבה. אבל הרעיון ששליט יחיד כמו סטיב ג'ובס יהיה המנכ"ל שלה צריך להעביר צמרמורת בגבו של כל מי שמכיר את שתי החברות.
אפל היא אמנם חברה תאבת בצע (כפי שהעיד, למשל, הבלאגן סביב מודל התשלומים באפסטור), ובמקרים רבים גם לא חכמה במיוחד, אבל הנזק שלה מוגבל: היא מתמקדת בהפרדה בין שוטים וכספם, ויש בזה אפילו ערך אבולוציוני מסוים. הנזק שג'ובס היה יכול לגרום אילו עמד בראש גוגל קשה לתיאור. אילו השליטה במידע של מיליארדי גולשים היתה בידיו של אדם שהתפאר בכך שהוא רוצה להפוך את החברה שלו ל"נייק של עולם הטכנולוגיה", כל הסיוטים שגוגל עומדת במרכזם היו הופכים לממשיים יותר.
ג'ובס. חיבור בינו לבין גוגל היה יכול להוביל לתוצאות מבהילות צילום: בלומברג
כמובן, פייג' וברין לא טיפשים. יש סיכוי לא רע שגם אילו ג'ובס היה מגיע לגוגל, הוא היה עף משם תוך זמן קצר - כמו במקרה של פיטוריו מאפל. סביר גם להניח שהיום הם בכלל לא היו חושבים על שידוך כזה, בהתחשב באיבה שהתפתחה בין שתי החברות ובכך שג'ובס איבד מההילה שהיתה לו בשנת 2000 - אז עמד בראש חברת מחשבים חדשנית, ולא בראש תאגיד ענק. אבל הרעיון עדיין מבהיל. מאוד, מאוד מבהיל.
מבט מבפנים על אנונימוס
הזרוע הצבאית של פורצ'אן, אנונימוס, צפויה לצאת בקרוב למתקפה פראית במיוחד נגד שני חברים לשעבר בארגון, המתכנים A5h3r4 ו-Metric. שני הפורשים עשו את הבלתי נתפס: הם סיפקו מידע פנימי של אנונימוס לכלי תקשורת, ספציפית גוקר, שכבר הפך בעבר למטרה להתקפות של הארגון.
מהמידע שמוסרים השניים עולה שיש תשתית לא רעה בכלל להגדרת אנונימוס כארגון פשיעה. המידע כולל רישומים של שיחות מפורום סגור של אנונימוס שנקרא HQ#. הוא מעיד שבניגוד למה שהם אוהבים לספר על עצמם, לאנונימוס יש שדרת פיקוד, שבראשה עומד ברנש הידוע כ-Sabu. יש חלוקת תפקידים ברורה בין הבכירים בארגון ובין שאר החברים, שמקבלים משימות ומבצעים אותן.
על פי חלק מהפרסומים, Sabu מודאג בעליל מחשיפת מידע על העובדה שאנונימוס היא קבוצה מונהגת, משום שככזו היא חשופה לחוקי RICO, החוקים הפדרליים נגד קבוצות פשע, והוא מורה על מחיקתם של מסמכים שחושפים את העובדה הזאת. עוד מתברר שאנונימוס עמד מאחורי הפריצה לשרתים של גוקר, עובדה שהארגון הכחיש בעבר.
מה עוד למדנו משני הפורשים? שאנונימוס הם חבורה של מטורפים אגוצנטריים. כשאחת מהחברות בארגון מדווחת על נפילתו של חוסני מובארק, הם מברכים זה את זה על ההצלחה. כאילו שהאחריות להפלתה של אחת הרודנויות מאריכות הימים במזרח התיכון היא שלהם, לא של המצרים שיצאו לרחובות.
אנשים שיוצאים נגד אנונימוס, כמו שכבר ידענו, מסתכנים מאוד. סביר להניח שכל המידע המביך עליהם יצוף ברשת בתוך ימים, אם לא שעות. הם יהיו מוקד להתקפות והתנכלויות פרועות. אז למה שני הפורשים עשו את זה? A5h3r4 אמר לגוקר שחברי אנונימוס הפכו "לסוציופתים יהירים", שמסכנים גם קטינים - שורה של נערים שהשתתפו בפעילות אנונימוס נעצרו בחודשים האחרונים. הוא חושש, לדבריו, שההקצנה הבלתי פוסקת של הארגון תהפוך אותו לסכנה של ממש.
אנונימוס. ארגון יותר מסודר ממה שחשבו צילום: cc by gaelx
מכתבי איום - זה לא משתלם
דיווחנו בעבר על תעלוליה המשפטיים של חברת עוכרי הדין הבריטית ACS:Law, שהתמחתה בשליחת מכתבי איום לאנשים שבהם חשדה בשיתוף קבצים. הפעילות הזאת גרמה ללורד בריטי (שמשמש כבלוגר בשעותיו הפנויות), להגדיר אותה כ"סחטנית ברשות החוק", ולהעלות הצעת חוק שתאסור על פעילות כזאת.
כצפוי, אם הקורבן לא היה משלם מיד עם הגעת מכתב האיום, ACS היתה זונחת את התיק. הסיבה לכך, כמובן, היא שלנהל משפט זה קצת יותר מסובך ומסוכן משליחת מכתבים. בינואר השנה למדה ACS על בשרה שתרגילים כאלה יכולים לעלות לה ביוקר: קבוצה של האקרים הפכה את החברה למטרה, ואחד מאנשיה התלונן שהוא מקבל איומים על חייו, עד כדי כך שהוא שוקל לפרוש מהמקצוע.
עכשיו שוקל השופט הבכיר קולין בירס לתקוע את החברה עד העצם, ולאלץ אותה לשלם פיצויים כבדים עקב בזבוז זמנם של המשתתפים ב-26 הדיונים המשפטיים שכן נערכו. הוא הגדיר את ההליכים של ACS כ"תרגיל בכתיבת מכתבים", ש"מבוסס על האיום בהליכים משפטיים", ואמר ש"אם אי פעם היה מקרה של התנהלות החורגת מהכללים, זו היא". עוכר הדין הראשי של ACS, בינתיים, נאלץ להגן על עצמו מול שימוע של לשכת עורכי הדין, שעשוי להביא לשלילת רשיונו.
הנה מגיעה חומת התשלום
"הניו יורק טיימס", ה"גברת האפורה" של העיתונות האמריקאית - העיתון מקפיד לקבור את החדשות האמיתיות בפסקה השמינית או אחריה - הודיע בסוף השבוע על הדרך שבה הוא מתכוון לגבות כסף מקוראים מקוונים. החל מהימים הקרובים גולשים יוכלו לקרוא עד 20 מאמרים בחודש ללא תשלום, ואחר כך יצטרכו להוציא כמות נכבדת של מזומנים, בין 35-15 דולר לחודש.
כצפוי, התוכנית עוררה יללות עולות ויורדות. קורי דוקטורוב, נביא התוכן החינמי, העלה כמה טענות סרק. למשל, הוא אמר שאף אחד לא יוכל לזכור כמה מאמרים חינמיים של העיתון הוא כבר קרא. זה בסדר - כשהוא יחרוג מהמכסה העיתון יודיע לו על כך בעליצות.
דוקטורוב הוסיף שהרבה אנשים מגיעים לני"ט דרך קישורים מקוצרים, בלי לדעת שמדובר באתר של הני"ט ושהדבר יפגע בהם. גם זה לא מי יודע מה נורא: תוך זמן קצר, אחרי מספיק צעקות, אף אחד לא יקשר לני"ט מבלי להבהיר שזה מה שהוא עושה. הוא טען שההחלטה תוביל למלחמה קרה בין הני"ט ובין טפילים שרוצים לקרוא את התוכן שלהם מבלי לשלם – אבל ככה זה.
מה שחשוב בכל הסיפור הזה הוא מהלך שהמו"ל של "הטיימס", ארתור סולצברגר, תימצת במשפט קצר: "לפני כמה שנים זה היה כמעט עיקר אמונה, שאנשים לא ישלמו עבור התוכן שהם מקבלים דרך הרשת". כפי שהוכיחו מרדוק ואחרים, זה כבר לא נכון.
"ניו יורק טיימס" באייפד צילום מסך: crenk.com
קצרצרים
לראשונה זה שלושים שנה, מאז הטבח בעיר חמה, נרשמת התנגדות למשטר אסד בסוריה. השלטון הגיב בברוטליות ורצח מספר מפגינים, כצפוי. ואף על פי כן, ההמונים יצאו שוב לרחובות. למה ההפגנות האלה, שדרשו אומץ בלתי נתפס כמעט, זכו לכיסוי מצומצם יחסית? אולי זה לא רק האסון ביפן, אלא גם העובדה שלא ניתן להדביק את ההפגנות לאיזושהי טכנולוגיה חברתית - מצב הרשת בסוריה מפגר כמעט כמו המשטר.
מיקרוסופט הודיעה בגאווה בסוף השבוע שעם קצת עזרה מידידים, כמו רשויות החוק, היא הצליחה לצוד את הבוטנט הדוחה מהרגיל Rustock ולהפסיק את פעולתו. זה הבוטנט השני שקרקפתו תלויה על החגורה של מיקרוסופט, שנמאס לה לגמרי מהחבר'ה הרעים שמשתלטים על מחשבים כדי להפיץ ספאם. אז כמויות דואר הזבל בתיבה שלכם צפויות לרדת משמעותית בשבועות הקרובים - ולמרבה הצער, לשוב לעצמן בעוד חודש-חודשיים. אין מה לעשות, בכל חמש דקות בערך נולד פראייר - פ.ט. בארנום פספס קצת - וספאם הוא בהתאם עסק מכניס.
חברים בפייסבוק. לכמה מהם באמת אכפת מה כתבתם?
אם למישהו היה ספק שהמושג "חבר" בפייסבוק ריק מתוכן, כדאי שתשימו לב לבדיקה (הלא-מדעית) הבאה: רק כ-10% מהגולשים רואים את הפוסטים שלכם, ורק עשירית אחוז עד אחוז אשכרה טורחים להתייחס למה שאתם כותבים. המחקר הלא פורמלי בוצע על ידי מוזיקאי, והמסקנה שלו שאם אתם רוצים לקדם את הלהקה שלכם בפייסבוק, אתם כנראה מבזבזים את הזמן שלכם.
אבל גם עשרה אחוזים זה משהו, כפי שלמד על בשרו ניטש בקטה, סטודנט מקליפורניה שהבחין בשלושה רעולי פנים פורצים אליו לבית וכופתים את סבתו ואחותו. הוא עשה את המעשה ההישרדותי הנכון: הסתתר בעליית הגג עם המחשב הנייד שלו, ושיגר הודעות בהולות בפייסבוק על הפריצה. הטלפון שלו לא היה ברשותו ברגע הקריטי. בהתחלה ה"חברים" שלו חשבו שהוא עובד עליהם, אבל בסופו של דבר אחד מהם השתכנע והודיע לשריף המקומי, שכוחותיו הגיעו למקום, שחררו את החטופים, ואפילו לכדו את אחד הפורצים.
מכירות הספרים הדיגיטליים בארה"ב עלו בינואר האחרון ב-119%, והיקפן הסתכם בכ-69.8 מיליון דולר. הידיעה מעניינת על רקע ירידה כוללת במכירות ספרים "רגילים", בשיעור של 1.9%. מכירות הספרים העלילתיים בכריכה קשה לבגירים ירדו ב-11.3%, ובכריכה רכה - ב-19.7%. מקרב ספרי הדפוס, רק הספרים בנושאי דת וספרי עיון רשמו עלייה. בינואר, נזכיר, הודיעה אמזון שמכירות הספרים הדיגיטליים שלה עקפו את מכירות הספרים בכריכה רכה.
דובר צה"ל התלונן מרה בשבוע שעבר על כך שיוטיוב מוחק את הסרטונים שלו, בלי להבין איך כל העסק עובד. אבל יכול להיות גרוע יותר: מנכ"ל חברת Hashable, מה שהיא לא תהיה, מאוד לא אהב ביקורת שנכתבה על המיזם שלו באתר Betabeat. אז הוא עשה את הדבר הכי לא-הגיוני שאפשר: שלח מייל לעורכת של הכתב, שכלל איום בתביעה. מילא זה: הטמבל לא קלט שמייל שנשלח לעיתונאי הוא מידע המיועד לפרסום, במיוחד אם הוא מכיל איום, ועל כן הוא נורא נפגע כשהאתר פרסם בששון את המייל הבריוני שלו – ויצא בהתקפה בטוויטר על העורכת. ועל זה כבר נאמר: אם אתה בוער, אל תשפוך על עצמך דלק.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
