יש מודל אלטרנטיבי להון סיכון

תעשיית קרנות ההון סיכון היא הבסיס הפיננסי לקיומן של חברות הסטארט־אפ בישראל ובעולם. אין איש שחולק על כך. אפילו חברות ענק דוגמת גוגל לא היו מגיעות לאן שהגיעו אלמלא החליטו משקיעי ההון סיכון "לקחת את הסיכון".

הבעיה היא שלרוב משקיעי הקרנות, בהם המשקיעים המוסדיים,

פרומוד האק, המשקיע המוכר ביותר בתעשיית ההון סיכון מקרן NVP, אמר בכמה ראיונות שגם הוא מאמין שתעשיית ההון סיכון נמצאת בעיצומה של התפתחות אבולוציונית. מה שהתאים בעבר אינו מתאים בהכרח להווה. המשקיעים המוסדיים כיום אינם אותם משקיעים פזרנים שהיו לפני עשור ואפילו לפני שנתיים. רבים מהם חטפו ב־2008 מכות קשות, חלקם בנפילת השווקים בארצות הברית וחלקם בתרמית מאדוף. כעת הם מקטינים את ההקצאה שלהם לתעשיית ההון סיכון. הראשונה להודיע על כך היתה קרן הפנסיה של פנסילבניה ובקרוב יפעלו רבות אחרות באותה דרך.

מנגד, עומד מודל אלטרנטיבי. IHCV, קרן ההון סיכון של ד"ר הדר רון המנהלת כ־200 מיליון דולר בשתי קרנות, שינתה כמה כללים בעולם ההון סיכון. ביטול דמי הניהול הנהוגים, ניהול קרן פתוחה המאפשרת להזרים כספים נוספים והאפשרות להשקיע כספים של קרן אחת בחברות של הקרן השנייה הם כמה מהם.

אך האם מכאן תבוא הבשורה? אם הקרנות ילכו בדרך של ד"ר רון, קרוב לוודאי שבצד הקרנות הגדולות והמבוססות יקומו קרנות קטנות, שינסו להראות שהן יכולות למצוא השקעות מדהימות, לא לבזבז כספי משקיעים ובמקביל להביא החזרים ראויים. קרנות קטנות שכאלו יהיו נוחות הרבה יותר למשקיעים. הם כבר לא יצטרכו לחכות עד שיראו בחזרה את מאות מיליוני הדולרים שהשקיעו בקרנות, ודי שהשקעה טובה אחת תחזיר את עצמה כדי להצדיק את קיומן. כך הם גם יוכלו לגייס הרבה יותר קרנות בזמן קצר יותר, להשקיע בתחומים ספציפיים עם התמחויות ולא להתפזר לכל טרנד אפשרי.

אך הקרנות לא ישנו דבר מיוזמתן. כמו שכל שיטה חדשה קמה לרוב על גבי שיטה אחרת, ייתכן שמודל כזה יוכל להתקיים רק לאחר קריסתן של קרנות רבות. ואף שבמהלך העשור האחרון כבר הפסיקו לפעול בישראל ובארה"ב עשרות קרנות הון סיכון גדולות וקטנות - המשקיעים עדיין לא אמרו "די" למודל הנוכחי. אולי הם פשוט מחכים לשלב הסופי של הישרדות "החזקים" באבולוציה, ורק לאחר מכן יתפנו לחשוב על שינוי.