"אמרו לי שחברה אחת מעשר מצליחה. אצלי כולן מצליחות"

המשקיעים של ד"ר הדר רון לא חשבו הרבה כאשר הודיעה להם שהיא עומדת לגייס קרן חדשה של כ־150 מיליון דולר ב־2010. ההצלחה בעבר עם סינרון וקולבר, וההצלחה שרשמה בתחילת החודש עם אופטונול, רק הגבירו את התיאבון.

העובדה שבחרה כבר מהשלב הראשון לא לגבות דמי ניהול מהמשקיעים שלה, הבהירה להם שאת הכסף האמיתי היא תעשה באקזיטים ולא תתעשר מדמי הניהול. בראיון בלעדי ל"כלכליסט" אחרי ההצלחה האחרונה עם אופטונול היא מספרת איך לדעתה צריכה להיראות קרן הון סיכון, מהם המרכיבים של חברה מצליחה, ולמה היא ככל הנראה לא תהיה חלק מהקרן החדשה שמקימה המדינה.

איך התחילה הדרך של קרן IHCV?

"בשנת 2000 פנה אליי אורי לויט, משנה למנכ"ל דנקנר השקעות באותה תקופה, והציע לי להתחבר לכמה אנשי עסקים שהם גם פילנתרופים ידועים בישראל. לאחר היכרות קצרה החלטנו להקים בארץ קרן השקעות של עשרות מיליוני דולרים במודל של הון סיכון. בין האנשים שהיו איתי בשלב הראשון היו הרווי קרוגר מליהמן ברדרס, אייזיק קיי, סטיבן קיי וורן רויטר ואחרים. הם הבהירו שאין לי כל צורך לגייס כספים, אלא רק להתחיל להקים כאן פעילות של השקעה במדעי החיים. מאחר שהקמנו את הקרן באותה שיטת השקעה כמו הון סיכון, אבל לא במודל הנוקשה שלה, יכולתי לקבל חופש בבחירת ההשקעות שלי.

"הקרן הראשונה התחילה לעבוד מיד לאחר התפוצצות הבועה, כך שלא הייתי מצולקת מהנפילות הקשות. אחרי שנתיים של פעילות בקרן הראשונה הצטרף אלינו קרלו סלבי, שמכר את חברת סיקור לטבע במיליארדי דולרים כמשקיע נוסף, ולמעשה הכפיל לנו את הקרן מ־30 מיליון דולר ל־60 מיליון דולר. הקרן הראשונה שלנו החזירה כבר פי חמישה על ההשקעה, בעוד שמרבית הקרנות שגויסו בשנת 2000 עדיין לא החזירו את עצמן.

חשיפה ראשונה: צוות IHCV: מימין: ערן פרי, ד"ר אלונה וייס, דניאלה חורב ואבנר לושי צילום: עמית שעל

"בקרן השנייה יש לנו משקיעים נוספים מראשי תעשיית הפארמה והפיננסים בעולם. זה נותן לנו רשת של קשרים בעולם. אנחנו משתדלים להיות מאוד מעורבים בחברות שלנו ולסייע להם. אנחנו עושים את זה ברמה יומיומית".

במה שונה המודל של הקרן שלך מהמודל של קרנות אחרות?

"המודל האמריקאי של קרנות הון סיכון גדולות או של קרנות השקעות גדולות, דוגמת מרקסטון, הוא גדול ואינו מתאים לשוק ההשקעות בישראל. אין מקום למגה קרנות של מיליארדי דולרים בישראל. היתה לנו דילמה רבה אם לגייס קרן גדולה בקרן השנייה או לגייס קרן קטנה. בסינרון היתה לנו הצלחה של פי 55 על הכסף שהשקענו. זה שאנחנו קרן קטנה משחק לטובתנו. אם היו לי 300 מיליון דולר או 500 מיליון דולר לא הייתי מחזירה אפילו את הקרן. הקרנות הישראליות צריכות להיות הרבה יותר קטנות מחו"ל, כי אנחנו מאוד יעילים מבחינה פיננסית. להביא חברה לבגרות בישראל זה 25% מעלות הקמת חברה בארצות הברית".

אומרים שתחום מדעי החיים בעייתי, ולא כל אחד יכול להצליח בו.

"יש הרבה חוסר אמיתות במדעי החיים. אומרים שזמן ההגעה של חברת מכשור רפואי לשוק הוא הרבה יותר ארוך מחברת הייטק. אני חושבת שזה לא נכון. יזמים חכמים, מהרגע הראשון שהם חושבים על הפיתוח שלהם, צריכים לתכנן את כל השחמט קדימה: מאסטרטגיית הרגולציה, דרך השיווק ועד השיפוי הביטוחי. אם אתה חושב על כל זה מראש, אתה מצליח. כאשר התחלתי לעבוד בתעשייה הזאת אמרו לי שרק חברה אחת מצליחה על כל עשר חברות. אני אמרתי שאצלי אין דבר כזה. אצלי כל אחד מצליח".

זה קצת יומרני, לא?

"עד היום לא מחקנו אף חברה רפואית. מחקנו חברה אחת שלא היתה רפואית. כל 24 החברות שהשקעתי בהן עדיין פעילות, ומתוכן רשמנו שישה אקזיטים. חלק מהרעות החולות של תעשיית ההון סיכון הן חוסר יכולתה של הקרן החדשה שאותה מגייסים להשקיע בהשקעות הקודמות שלה. בזכות המודל שלנו יכולתי לעשות שלוש תפניות (turn around) באמצעות השקעות חדשות בחברות שהוקמו בקרן הראשונה".

"בתשע שנים האחרונות חל מפנה בתחום הרפואי"

מה הופך השקעה לאטרקטיבית?

"יש הרבה חברות שראינו הרבה פעמים לפני החלטה. זה לא הברק שמכה פעמיים, אלא בחינה מדוקדקת של ההשקעה. ראינו את קולבר הרבה פעמים לפני שבחרנו להשקיע (פעילות קולבר נסגרה לאחרונה, וג'ונסון מחפשת לה קונה, מ"א).

"כאשר התחלנו לפעול בשנות בעשור הנוכחי, התחום הרפואי היה זניח בהון סיכון. ב־9 השנים האחרונות עולם ההשקעות הבין שהשוק קשיח לביקוש בתחום זה. תמיד צריך אותו. השקענו הרבה בשנות הבועה, וגם בשנה האחרונה עשינו שש השקעות טובות מהקרן השנייה. הרבה חברות שלנו גם הגיעו לאיזון פיננסי והתחילו למכור. בשוק הרפואי יש היום מנהלים הרבה יותר טובים מאשר היו בעבר".

ד"ר הדר רון צילום: עמית שעל

מה מחפשים בהשקעה רפואית?

"אנחנו מחפשים צורך אמיתי, אבל בעולם הרפואי זה לא מספיק. העולם הרפואי, ברובו, מאוד שמרני. אם הפתרון אינו מתאים לצורכי העולם הרפואי, הרופאים לא יקנו אותו. קשה לשנות דפוסי עבודה של רופאים. אורתופדים ופנימאים מאוד שמרנים, וקרדיולוגים לעומתם פתוחים ומחפשים פתרונות וטכנולוגיה חדשה. יותר קל להביא לשם חידושים. נושא העלויות, ובעיקר הקטנת עלויות, הוא מהותי. אם רוצים להצליח חייבים להביא פתרון שמצד אחד יחסוך כסף לחברות הביטוח, אבל מצד שני ייצור פתרון שממנו גם הרופא ייצא נשכר. על כל זה צריך לחשוב מראש. אם תביא לרופא פתרון שיחליף את הסטטוסקופ, לא תוכל למכור אותו. קשה להפוך לו את העולם שהוא מכיר. צריך להשתלב בסביבה הטבעית של הרופא ולא לכפות עליו פתרון".

לא היה עדיף לגדל את אופטונול ולא למכור אותה?

"אופטונול היא דוגמה טובה למה צריך למכור חברה ולא לגדל אותה. מצד אחד, היא נקנתה על ידי ענקית התרופות לעיניים אלקון, שהחליטה להשקיע בתחום המכשור לעיניים. מצד שני, הייצור והפיתוח של החברה יישארו בארץ. אני חושבת שזה כבוד גדול. יש ויכוח על כך שחברות נמכרות מוקדם מדי. יש בישראל 800 חברות פעילות בתחום מדעי החיים, ואין מקום לכולן. גם חברה אמריקאית נמכרת לגופים הגדולים דוגמת מדטרוניק וג'ונסון אנד ג'ונסון. לא הגיוני שכל חברה תקים מערך שיווק והפצה. ישראל היא מרכז של פתרונות טכנולוגיים, ואני רואה בזה תעודת כבוד שאנחנו ספקי טכנולוגיה ופתרונות לכל העולם".

למה נכנסת לאופטונול?

"התחלנו להסתכל על החברה ברצינות כאשר ראינו אותם לפני שנה. ראינו חברה שממלאת את הצורך שלנו. אנחנו מסתכלים על דברים נטו, בלי גבנון על ההיסטוריה של החברה, וראינו שם מוצר עם טכניקה ניתוחית שעובדת עם מעט מאוד סיבוכים. היה בה צורך אמיתי, עם מודל מכירות מעניין ועם קוד ביטוח טוב. ראינו חברה שתוכל להצליח עם הקשרים שלנו. לא ידענו אז שיהיה אקזיט כל כך מהיר. אני יודעת שאופטונול עשתה טעויות רבות בדרכה, ולזכותה ייאמר שהיא שרדה אותן. כאשר אנחנו משקיעים בחברות חדשות אנחנו מנסים לחסוך מהן טעויות.

"אני נבחנת על כמה כסף אני מחזירה למשקיעים שלי, וזו צורת ההתייחסות שלי להשקעות. אני משקיעה רק בדברים כדאיים. אתה מוצא חברות שקופצות מהר מאוד משלב הרעיון של מוצר לשלב של מכירתו. ההחלטה באיזה שלב אני משקיעה לא רלבנטית לנו. את סינרון הכרתי כרעיון, ושנה וחצי אחרי זה נמכרה והיתה רווחית. אני מסתכלת על פוטנציאל של חברה, וכמה מהר יכולים להגיע למיצוי שלו. כאשר אני משקיעה בחברה, אני כבר יודעת לאן אני רוצה לקחת אותם וכיצד היא מגיעה לשוק".

"הממשלה הבינה באיחור את תחום מדעי החיים"

מה התחומים הבאים להשקעה במדעי החיים?

"אני מאמינה שנראה השקעות בתחום מדעי המוח, הן מבחינת מכשור והן מבחינת תרופות. יש צורך גדול בתחום אי־ספיקת לב. התחום הדיאגנוסטי יקבל דחיפה גדולה מאוד של רפואה מונעת. יש צורך אמיתי למנוע מחלות ולא רק לטפל בהן. אם אובמה יצליח במהפכה שלו, נראה השקעה בתשתית ארגונית ומחשובית. אני מוכנה גם להשקיע בתחומי מחשוב לבריאות, אם אמצא משהו ראוי. תחום הביולוגיה נמצא רק בתחילת הדרך, וגם הרפואה בתחום התאים ופתרונות שיקצרו צורך באשפוזים. יש הרבה דרישה לחיסכון".

האם רק השוק האמריקאי מתאים להשקעה במדעי החיים?

"אנחנו נחטא לאמת אם נחשוב רק על השוק הזה. האמריקאי עדיין מהווה גושפנקא, כל העולם דורש עדיין לראות FDA. אבל אנחנו נראה התפתחות שווקים במזרח, וצריך לתת על זה את הדעת וללמוד אותם. בהודו יש 300 מיליון איש עם רמת הכנסה בינונית ומעלה, עם צרכים אמיתיים. אותו דבר בסין".

מה דעתך על המכרז של המדען הראשי לקרנות מדעי החיים?

"במפת ההשקעות העולמית של תעשיית ההון הסיכון, החלק היחסי של מדעי החיים הוא שליש מהעוגה. גם בארץ זה בדרך לשם. אני חושבת שההבנה של הצורך בתחום הזה מגיעה באיחור לרמה הממשלתית. חשוב לזכור שאנחנו מעצמה טכנולוגית בעיקר, וצריך לתת גם לתחום של המכשור הרפואי תמיכה. זו תעשייה שהוכיחה את עצמה".

מתי תהיה קרן 3?

"אנחנו נתחיל לגייס ב־2010 את הקרן השלישית. אני מאמינה שהמודל של הקרן החדשה יישאר דומה לראשון. אני מעריכה שגודל הקרן החדשה יהיה סביב 150 מיליון דולר. המשקיעים שלנו הבטיחו את השקעתם בקרן החדשה, ויש לנו כבר עניין ממשקיעים נוספים".

אני לא גובה דמי ניהול

אין להתפלא על כך שמשקיעיה של ד"ר הדר רון שמחים להשקיע בקרן שלה שוב ושוב. הסיבה לכך, מעבר לכל האקזיטים, היא שהקרן שלה אינה גובה דמי ניהול. כל קרנות ההון סיכון בישראל גובות דמי ניהול של כ־2% בשנה, מה שאומר שקרן בסדר גודל של 100 מיליון דולר גובה בשבע שנות קיומה כ־14 מיליון דולר ממשקיעיה.

למה את לא גובה דמי ניהול מהמשקיעים שלך? הם לא הסכימו?

"אם הייתי מבקשת מהמשקיעים דמי ניהול שנתיים הם היו שמחים לתת לי. מודל קרנות ההון סיכון הישן של גביית דמי הניהול ענה על צורך מסוים משנות השבעים ועד שנות התשעים. מודל ההוצאות שלנו מתאים לרוח התקופה. אנחנו מוציאים הרבה פחות מהסכום שהיינו יכולים לקבל בדמי ניהול.

יוסי ויניצקי, בכיר בתעשיית ההון סיכון הישראלית ושותף בקרן אתגר, מסביר את ההיגיון מאחורי השיטה: "הסטנדרט בעולם הוא לעבוד בשיטת דמי ניהול, ולא לפי תקציב כמו אצל ד"ר רון. יש בעיות כשקרנות המנהלות מיליארדי דולרים גובות עשרות מיליוני דולרים בשנה. אם דמי הניהול הם מקור להתעשרות, המצב לא טוב. ברוב הקרנות האנשים מוכנים לשלם דמי ניהול גם בתקופות הפסד. רק על קרנות הון הסיכון מתלוננים.

"המשקיעים אוהבים לעבוד בסטנדרט קבוע, ומאוד לא נוח להם עם מודלים חדשים דוגמת זה של ד"ר רון. אם היא מצליחה לעבוד במודל תקציב, אני מאוד מפרגן לה", אומר ויניצקי.