שנה לחוק הספאם: כך עוקפות אותו החברות המסחריות
שנה אחרי שנכנס לתוקפו החוק שאוסר על משלוח דואר זבל תוצרת כחול־לבן, ירדו מספר ההודעות ב־90%. אך הבשורות הרעות הן שהחברות עדיין מצליחות למצוא פתרונות יצירתיים כדי להגיע לתיבת הדואר. גם הפסיקות המשפטיות המועטות שניתנו אינן מצליחות ליצור הרתעה גדולה די הצורך
15:1301.12.09
היום לפני שנה נכנס לתוקפו תיקון מספר 40 לחוק התקשורת, המכונה גם חוק הספאם. החוק נועד למנוע מהודעות פרסומיות מישראל להגיע לתיבת הדואר האלקטרוני, לטלפון ולפקס ללא הסכמה מפורשת. אך בעוד שספקיות האינטרנט בארץ מדווחות על ירידה ניכרת בשליחה של הודעות מסוג זה, נראה שהחוק לא בלם לחלוטין את התופעה. המפרסמים ושולחי הספאם מצאו דרכים חדשות ויצירתיות לעקוף את החוק וגם רוב התביעות המשפטיות שהוגשו בנושא הסתיימו בפסיקות של פיצויים נמוכים יחסית.
כדאי לדעת
הספאם החדש - ככה זה עובד
סקירת כל השיטות בהן משתמשות חברות כדי לעקוף את חוק הספאם
עומר כביר,
תגובה אחת
לכתבה המלאה 
תיבת דואר נקייה יותר
חוק הספאם, שאושר במאי 2008 ברוב של 27 חברי כנסת וללא מתנגדים או נמנעים, מתיר לגופים מסחריים לשלוח מסרים פרסומיים רק ללקוחות שאישרו זאת במפורש. החוק קובע כי כל מי שרואה עצמו כנפגע יוכל להגיש תביעה אזרחית ולקבל פיצוי בסכום של עד 1,000 שקל לכל הפרה, ללא הוכחת נזק. החוק מאפשר גם להטיל קנסות על שולחי דואר זבל לפי חוק העונשין.
מאז כניסתו לתוקף נראה שלפחות בתחום אחד נחל החוק הצלחה — קבלת הודעות דואר זבל לא רצויות באימייל. לפי נתונים של חברת 013 נטוויז'ן, נפח הודעות אלו שמקורן בישראל ירד ב־90% בשנה האחרונה. "האימיילים שעדיין נשלחים הם כאלה שהחוק אינו מגדיר כספאם, למשל דוא"ל מגופים פוליטיים או מעמותות ללא מטרות רווח, הודעות שאין בהן גורם מסחרי", אומר מייק נזרי, מנהל תשתיות אינטרנט ואבטחת מידע ב־013 נטוויז'ן. עם זאת, נזרי מבהיר שמדובר בטיפה בים לעומת מספר הספאמים שמגיעים לגולש ישראלי מחו"ל: "מבחינת נפחי תעבורה ונפחי דוא"ל כוללים לא הרגשנו שום שינוי".
במקביל, החברות והמפרסמים מנצלים פרצות בחוק כדי להמשיך ולשלוח ספאם. כיצד? במקום לשלוח הודעות זבל המוניות, למשל, המפרסמים יוצרים הודעות שרשרת שכוללות בין השאר מסרים שיווקיים. הם מפיצים אותן למספר קטן של נמענים בתקווה שאלו יעבירו אותן לחבריהם, וכן הלאה.
דרך אחרת וללא ספק אחת המרגיזות שבהן נוצרה בעקבות איסור על שימוש במערכת שיחות אוטומטית להפצת מסרים פרסומיים. חברות מסוימות אמנם הסתפקו בהחלפת המערכת במוקדנים בשר ודם, אך אחרות נקטו שיטה מטרידה עוד יותר המכונה צִנְתוּק (שילוב של צלצול וניתוק). בשיטה זו מקבל הנמען שיחת טלפון המתנתקת לפני שהוא מספיק לענות. כשיתקשר בחזרה, הוא ישמע הודעה מוקלטת, ועל הדרך ישלם גם את עלות השיחה.
אתרי הקניות באינטרנט והרשתות הקמעונאיות אינם מסתירים את העובדה שמאז כניסת החוק לתוקף הם נאלצו לשנות את פעולות השיווק שלהם. "אי אפשר עוד לפנות ל־100 אלף אנשים בבת אחת", אומרת סיגל כספי, סמנכ"לית שיווק וסחר בוואלה שופס. "לפני החוק, נהגנו לשלוח מדי פעם אימייל פרסומי לכל משתמשי שירות הדוא"ל שלנו. מדובר במיליוני גולשים. עכשיו זה קשה, צריך לפנות לקהלים קטנים יותר במקומות שונים, כגון פייסבוק וטוויטר". במקביל החלה החברה לשתף פעולה עם חברות דוגמת אל על והגבירה את מספר הפרסומות שלה באתרים זאפ או kama. עם זאת, בחברה לא ויתרו לחלוטין על משלוח הדוא"ל, ולניוזלטר שלהם רשומים כ־500 אלף מנויים שנתנו לכך את הסכמתם.
מעט מאוד תביעות
האפשרות להגיש תביעה ולקבל עד 1,000 שקל פיצויים לכל הפרה ללא הוכחת נזק היא הגורם העיקרי שהיה אמור להרתיע את המפרסמים ושולחי הספאם. זאת משום שמפרסם ששולח אימיילים במספרים גדולים עלול להתמודד עם קנסות גבוהים במיוחד. אך בפועל בתי המשפט בישראל לא הרבו לנצל זאת. "מאז כניסת החוק לתוקף עד היום ניתנו 11 פסקי דין בנושא, כולם ללא יוצא מן הכלל בבתי המשפט לתביעות קטנות", אומר עו"ד אביב אילון, מומחה לדיני אינטרנט ומחשבים. "ארבע תביעות נדחו, בין השאר לאחר שבית המשפט קבע שהמסרים הפרסומיים נשלחו לפני כניסת החוק לתוקף, שלא היתה פנייה להסרה או שהוכח שהנתבע מסר פרטים ואישר את קבלת המסרים.
"היו גם כמה מקרים שבהם נפתחו תביעות שנראו מאולצות, ובית המשפט דחה אותן", מוסיף אילון. "במקרה של תמר בן יהודה נגד וואלה שופס, לדוגמה, התובעת רכשה ספר והסכימה לקבל דיוור. בדיון היא טענה שרכשה את המוצר ושאילצו אותה לקבל את הדיוור. אך בית המשפט לא קיבל את הטענה, כי היא יכלה שלא לרכוש ולא להסכים לתנאים, וגם לא פעלה להסיר את שמה מרשימת הדיוור".
נלחמים בספאם איור: יונתן וקסמן מבין התביעות שבהן פסק בית המשפט לטובת התובע, בשלוש התקבלה התביעה לאחר שלא הוגש כתב הגנה. אם כן, רק בארבע מקרים זכו התובעים לא בגלל פגם טכני בהתנהלות ההגנה. גם במקרים שבהם זכו התובעים היו הפיצויים נמוכים במידה ניכרת מהפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק, ונעו בין כמה מאות שקלים לאלפי שקלים בודדים.
הפיצוי המשמעותי ביותר שנפסק בתחום היה בתביעה שהגישה חנית אטדגי נגד חברת ברקין תקשורת, על משלוח 22 אימיילים. "התובעת הציגה ראיות שלפיהן היא פנתה לשולחים בדוא"ל שבו כתבה: 'בפעם המאה ביקשתי לא לשלוח לי יותר אימיילים'. בית המשפט פסק לה 500 שקל עבור כל אחת מההפרות, ועוד 500 שקל עבור הוצאות משפט", אומר אילון.
לדברי אילון, בית המשפט אינו ממהר לפסוק לטובת התובעים אלא אם כן הם פעלו להפסיק את משלוח המסרים: "למען הסר ספק ותום לב צריך לבקש הסרה. רק אם שליחת המסרים נמשכת, מדובר בחוסר תום לב ויש עילה לתביעה".
חוק הספאם מאפשר גם להגיש תביעה ייצוגית נגד מפריו, ומאז כניסתו לתוקף הוגשו כמה כאלו. הראשונה הוגשה בפברואר השנה נגד וואלה ובזק בינלאומי בסכום של 840 מיליון שקל. התביעה טענה שהפורטל שלח דואר זבל באמצעות ספקית האינטרנט, אף שלא קיבל לכך אישור. באפריל הוגשה תביעה נגד אל על בסכום של 22.5 מיליון שקל. התובע, חבר מועדון הנוסע המתמיד של החברה, טען שקיבל ממנה הודעת SMS בלי שנתן את אישורו לכך. גם הצנתוקים זכו לתביעה ייצוגית משלהם. בתביעה שהוגשה ביוני על סכום של 2.5 מיליון שקל נטען שחברת טלרן היא זו שעמדה מאחורי השיחות המטרידות. עם זאת, מאז לא היתה התקדמות משמעותית בעניין תביעות אלה.
דרושה הגדרה חדשה
למרות הבעיות שהתעוררו מאז החל יישום החוק, תומכיו משוכנעים שהוא הצלחה משמעותית. "החוק מוצלח מאוד והוא אחד הטובים בעולם בתחום", אומר דורון שקמוני מאיגוד האינטרנט הישראלי, שפעל לאישור החוק. "כמות דואר הזבל המסחרי מישראל ירדה בצורה חדה, ונשארה נמוכה". לדברי שקמוני, התרגילים הלולייניים שמבצעות חברות מסחריות כדי לעקוף את החוק דווקא אינם בגדר בעיה. "בשורה התחתונה, המספר ירד במידה משמעותית. הבעיה של דואר זבל מחוץ לישראל יכולה להיפתר רק באמנות בינלאומיות".
מתנגדי החוק, לעומת זאת, טוענים בחריפות שמדובר בחוק מזיק. "החוק מגביל באופן גורף גורמים לגיטימיים, עסקיים וחברתיים כאחד, ופוגע בפעילות העסקית שלהם", אומר שחר גולן, מנכ"ל משותף של חברת נט אפיקי תקשורת, שפועלת בתחום הדיוור האלקטרוני. "מדובר בחוק שמפגר שנות דור אחרי הטכנולוגיה, שכן זה שנים רבות ישנם פתרונות טכנולוגיים, בחינם או בתשלום, שמאפשרים להתמודד עם בעיית דואר הזבל. בחוק עצמו יש גם חורים ומכשלות רבים, המאפשרים לשולחי הספאם להמשיך ולהפיץ את תוכניהם בדרכים מגוונות, בהן שינוי כתובות אימייל, שימוש בשרתי משלוח אימיילים מחו"ל או שינוי כתובת IP".
פעיל הרשת, עו"ד יהונתן קלינגר, מסכים שהחוק סובל מפגמים רבים, אך לדבריו הפתרון אינו ביטולו אלא הרחבתו וניסוחו מחדש. "מדובר בחוק שהתקבל כאילוץ ואשר כולל פשרה המאפשרת לפוליטקאים לשלוח דואר זבל. הוא אינו מכסה את כל סוגי הספאם, למשל טוקבקים בבלוגים, ולא נותן מענה לבעיות שהתעוררו בעקבותיו, דוגמת הצנתוקים", אומר קלינגר. "צריך להגדיר ספאם כדבר שהנמען אינו מעוניין לקבל. הסיינטולוגים ממשיכים לשלוח דואר זבל, עמותות מבקשות תרומה וכן הלאה. שום דבר מהדברים האלו לא פסק. אני הוא זה שצריך לבחור ממי לקבל הודעות וממי לא, ולא החוק".
נכון להיום נראה כי אף מחוקק לא הרים את הכפפה והודיע שיפעל להרחיב את תחולת החוק ואפילו לבטלו. בניגוד לחוקים אחרים שהרעישו את פעילי האינטרנט הישראלים, כגון חוק המאגר הביומטרי, הליך אישור חוק הספאם התנהל בשקט יחסי. גם מאז כניסתו לתוקף הוא לא זכה להתעניינות ולתשומת לב המתקרבים לאלו שזכה להם המאגר הביומטרי. בינתיים, ממש כמו החבריות המסחריות, כנראה נאלץ למצוא בעצמנו פתרונות יצירתיים כדי למנוע מהמשווקים להגיע אלינו .
