דו"ח טכנולוגי: הפרטנרית החדשה של מיקרוסופט
נוקיה ומיקרוסופט משלבות ידיים, פייסבוק לא רוצה שמשתמשים ימכרו את עצמם, הרגולטורים האמריקאים פועלים כנגד מסחור סמוי בבלוגים, וחברות המוזיקה לא התייאשו מהתקליט - ומנסות למכור אותו בפורמט חדש
ברית החנונים
מיקרוסופט ונוקיה צפויות להודיע היום (ד') על שותפות מסוימת, שפרטיה אולי היו אמורים להישמר בסוד, אבל הודלפו לכל דיכפין: גרסת הרשת של אופיס תהיה זמינה על הסמארטפונים של נוקיה.
במובנים רבים, הברית הזו בין שני יריבים – לנוקיה ולמיקרוסופט יש מערכות הפעלה סלולריות מתחרות – הגיונית מאוד. שתי החברות משווקות מוצרים אפורים ופשוטים, ושתיהן מוצאות את עצמן תחת התקפה מצד הילדים הקוליים, גוגל ואפל, שעד לאחרונה היו חברים באותה כנופיה. האייפון והאנדרואיד אוכלים את נוקיה בכל פה, וגוגל הרחיבה לאחרונה משמעותית את דריסת הרגל שלה במגרש הביתי של מיקרוסופט, כשיצאה בקמפיין נרחב לקידום אפליקציות המשרד המקוונות שלה, גוגל דוקס.
מיקרוסופט, מצידה, תקפה את מרכז העסקים של גוגל כשיצאה עם הקמפיין האגרסיבי לבינג ושמה יד על נתח החיפוש של יאהו. כדי לשמור על אופיס, האווזה בעלת ביצי הזהב, מיקרוסופט היתה מוכנה להתעלל עוד קצת במערכת ההפעלה הסלולרית שלה, Windows Mobile, ולשתף פעולה עם היריבה העיקרית שלו.
בונה את ברית הילדים הדחויים? סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט צילום: איי אף פי
שילוב זרועות בין שתי חברות ענק בדרך כלל מוליד כותרות בהתאם. הפעם לא. זה, כנראה, מה שצריך להדאיג את נוקיה ומיקרוסופט יותר מכל: הן סקסיות בערך כמו מכונת כתיבה. הם שולטות על חלק ניכר מהשוק "הפשוט" – אחרי כל הרעש והצלצולים של גוגל ואפל, נתח השוק של מיקרוסופט בתחום מערכות הפעלה עומד על כ-90%, ונוקיה היא יצרנית הסלולרים הגדולה בעולם – אבל מתקשות מאוד לעורר עניין בקרב עיתונאי הטכנולוגיה, אלא כמוקד של חבטות.
פייסבוק משנה את הכללים, שוב
סערה צפויה לפרוץ, שוב, בכוס התה של מייסד (?) פייסבוק, מארק צוקרברג. לאחר ששלשום (ב') הפעילה החברה מנוע חיפוש שמיועד להציג לכל העולם ואשתו את מה שחשבת שכתבת לחברים שלך בלבד, החברה מודאגת מהאפשרות שזרם המידע הזה יהפוך במהירות לאשד של ספאם.
אי לכך ובהתאם לזאת, פייסבוק משנה את כללי השימוש באתר, והם יאסרו על משתמש למכור תוכן. אסור יהיה לו, במיוחד, למכור את זכות העדכון שלו לחברות מסחריות. על המשתמש ייאסר להשתמש בפרופיל שלו "לקידום מסחרי אישי". מי שרוצה לעשות כזה דבר, שיעקור בבקשה ללינקדין. אתם פה כדי ליהנות, בפקודה. הנה, קח כבשה מתפוצצת. רק לנו מותר לסחור כאן.
ראוי לציין שטוויטר, שאת הקלילות שלו מנסה פייסבוק לחקות – עד כה, לשווא – דווקא מאפשר למשתמשים לפרסם "הודעות חסות", כלומר להמליץ על מוצר של תאגיד-אופל כלשהו. הציוצים האלה פשוט מסומנים ככאלה. מתקבל הרושם שצוקרברג ושות' קלטו שחברות הפרסום לא מתרשמות מהם – ושאם הן תוכלנה להגיע למגע ישיר עם המשתמשים (והמלצה של משתמש על מוצר משפיעה על ידידיו הרבה יותר מאשר זו של תאגיד, ופייסבוק היא תאגיד), אז המודל הכלכלי של פייסבוק יעלה בעשן, כי לא יהיה צורך במתווך. ופייסבוק נורא רוצה להישאר מתווך.
נו, שיהיה. ומפרסום מודע, נעבור לפרסום סמוי.
לביית את הכאוס
הרשת היתה, פעם, מחוז משונה במיוחד של אנרכיסטים ואוטופיסטים: הקיום שלהם נשען על בסיס שהוכן על ידי צבא ארצות הברית למקרה של מלחמה סופנית בהחלט. ממנו הם חלמו על פירוק כל המסגרות הישנות. כשהחלו להופיע, בסוף העשור הקודם, הבלוגרים, הם הוגדרו במהירות כהתגלמות החלום האנרכיסטי הישן: כותב עצמאי, לעתים קרובות פרוע, שאומר מה שהוא חושב, שאיש אינו עורך אותו, שלא צריך להתחשב באף דעה קדומה, ושיכול לעשות את זה כי הוא לא תלוי באף אחד למחייתו.
הרשת היתה אז נחלתם של מעטים. מאז היא הפכה לנחלת הכלל – ומרגע שזה קרה, החל הביות שלה. נתח אחרי נתח נשאב אל המציאות הכללית. פתאום, כל אחד היה יכול לפתוח בלוג – כולל הרבה מאוד אנשים שהמחשבות והאינטרסים שלהם לא עלו בקנה אחד עם אלו של המייסדים. פתאום יש בלוגים תאגידיים, וכל מיני מפלצות מרושעות, שעוסקת למחייתן בהרעלת האוויר והמים, חושפות לעולם את נפשם הרגישה.
מילא זה. בעיה אחרת היא שפעם אחר פעם, הסתבר שנורא קל לשחד בלוגרים. ותיקי הרשת ירדו על התקשורת הישנה, שכונתה בלשונם בלעג MSM – Mainstream Media - ואין ספק שרבו חטאיה ככוכבי השמים לרוב. אבל היה לה אתוס מסוים, שאמר שבשביל לבצע את הג'וב, אתה מוכן לעשות המון דברים על גבול האתיקה – אבל אף אחד לא קונה אותך. אפילו לא שוכר אותך. לבלוגרים – קבוצה כה מגוונת עד שבלתי אפשרי להגדיר אותה – אין אתוס כזה, כי "בלוגר" הוא כל מי שפותח בהינף אצבע פרופיל ברשת בלוגים פופולרית, ואותו דווקא מעניין לכתוב על החתול שלו ולא על נושאי זכויות יוצרים או תרבות רשת.
התוצאה היתה שהמחלה של התרבות המערבית - הפרסום - מצא במהירות שבלוגרים מסוימים הם נשא נוח מאוד. שערורייה קשה פרצה לאחרונה בארה"ב, כשהסתבר שבז'אנר שלם של בלוגריות – "בלוגריות-אמהות" – פשה הנוהג של קבלת מתנות מחברות בתחום הקוסמטיקה ומוצרי התינוקות, ולדווח בהתפעמות על המוצר, בלי לדווח על ניגוד האינטרסים. זה קרה, כמובן, גם בישראל. הנשמה של בלוגר ישראלי שווה 150 שקל, כמסתבר.
רשויות הסחר בארה"ב פתחו לפני כמה חודשים בחקירה באשר ליחסים בין בלוגרים ומפרסמים, והיום צפויות להתפרסם המלצות ראשוניות בעקבות החקירה. המרכזית שבהן היא דרישה מהבלוגרים להודיע בבירור ובהבלטה אילו חברות מסחריות תומכות בהן, מה היקף התמיכה, ואם הם מקבלים מוצרים בחינם.
ואלה עוד הברנשים המנומסים. תובעים כלליים, חבורה של שומרי חוק להוטים שרוצים לדלג למשרה פוליטית, פשוט התחילו להגיש תביעות כנגד חברות שעשו שטיקים כאלה, בטענה ההגיונית למדי שמדובר בפרסום שקרי, ועכשיו גם טוקבקיסטים בתשלום נמצאים על הכוונת שלהם. הביות נמשך, וזה טוב.
צוללים קדימה
ההכחשה שתעשיית ההקלטות חיה בה גרועה ממצבה. התעשייה נדרשה לעשור כדי להבין שימי התקליט חלפו לבלי שוב, ושמודל הסחטנות הישן – שלם עבור כל התקליט בשביל שני השירים שאתה רוצה – כבר לא יכול לעבוד. למעשה, הוא התחיל להתפרק כבר בשנות השמונים, כשאנשים החלו לערוך לעצמם אוספים על קלטות – ולמכור אותן.
אייטיונז היתה הפתרון המתבקש: היא נתנה למשתמש את מה שרצה – את השיר שאהב, ובמחיר נמוך. אבל, אפעס, ההכנסות הללו לא מספיקות לחברות ההקלטה. הן רוצות עוד. הן רוצות להחזיר את התקליט.
זה לא יעבוד. זה לא יכול לעבוד. הזמנים השתנו. היכולת לפרוץ תוכן דיגיטלי קיימת. אם החברות ינסו להשיב את הגלגל לאחור, הן רק יגבירו את הפיראטיות. למרבה הצער, הן הולכות לשם – ובאופן לא חכם במיוחד.
דיווחנו כבר שאפל עובדת על פרויקט חדש, "קוקטייל" שמו, שבמסגרתו היא תמכור אלבומים – ובניסיון לשכנע את הלקוח ששווה לו, תדחוף לו הרבה תוכן דיגיטלי נוסף למוזיקה. ישימותו של הפרויקט בספק, אבל תעשיית ההקלטות החליטה לדלג מעליו ישר לתהום: היא מפתחת פורמט קובצי מוזיקה משלה, שייקרא CMX, ויהיה אלבום שלם פלוס כל הצלצולים הדיגיטליים. למה שמישהו יקנה את זה, לא ברור – אבל מה שברור הוא שאפל לא מעוניינת בו, ושתעשיית ההקלטות רוצה לדחוף את הגלולה הזו לגרונם של הצרכנים תוך התעלמות מספק המוזיקה החוקית הראשי. ההצתה העצמית הזו צפויה להתרחש בנובמבר. הפופקורן עליי.
קצרצרים
המאפיה הרוסית ממשיכה בהתקפותיה על טוויטר: אתמול (ב') הצליחו ההאקרים של פוטין להפיל את האתר במשך כשעתיים. מה לא עושים בשביל להשתיק בלוגר אחד.
ובידיעת "די כבר": מוריגישה ויליאמס תיעדה את תהליך הלידה שעברה בטוויטר. גב' וויליאמס היא אשת חיקו הנצחית של אוואן וויליאמס, מייסד טוויטר, מה שלא הופך את זה להגיוני יותר או מטומטם פחות.
האניון, העיתון הסאטירי שפארודיות הטכנולוגיה שלו משתפרות משבוע לשבוע, הציג כתבה שמסבירה כיצד תשמור גוגל על הפרטיות שלך: החברה תשלח אותך לכפר מבודד ונטול כל טכנולוגיה, ותתיר לך לצאת ממנו, בטובה, לאחר שתסכים לחתום על תנאי השימוש שלה.
ממשלת סין עדיין נמצאת בהתקף פוריטניות, ובאחד המחוזות שלה הודיעו שמי שישלח הודעת טקסט מינית יהיה צפוי לחמישה ימי מאסר על שליחת הודעה אחת, או, במבצע מיוחד, עשרה ימי מאסר על שליחת שלוש מהן. מצד שני, בהתחשב בתגובתן של המשתמשות הסיניות, שמתלוננות על הודעות "מגעילות" שהן מקבלות מזרים וידידים כאחד, אולי זה לא לגמרי נטול בסיס.
זוכרים את נול? גם אני לא. מתחרה ויקיפדיה של גוגל הפך למקום שומם במיוחד, בערך כמו אתר מועדון המעריצים של שלמה בניזרי. התוצאה היא שהמקומיים הנואשים מנסים להתפרנס ממכירת חפצים לאומללים שנקלעים לשם, מעין קרייגליסט לאנשים מיואשים מאוד. האם גוגל תגאל את השירות מיסוריו?
· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
