הוציאו את הארנקים: סופו של מודל החינם באינטרנט?
פייסבוק, טוויטר ויוטיוב מפסידים מיליונים מדי חודש. לעומתם, אתר צ'אטים קטן מרוויח מיליונים. מה יכולה מערכת המנויים המשלמים של PalTalk.com ללמד את ענקיות שירותי החינם של הרשת?
כבר במשבר הכלכלי הקודם ב־2001 ג'ייסון כץ הבין שהוא בצרות. אתר האינטרנט החדש שלו, paltalk.com, אִפשר לבצע צ'אט בטקסט, וידיאו וקול, אונליין וחינם, וכץ קיווה שהרווחים יגיעו מפרסומות. אבל הפרסום החל לגווע, וכץ החליט לנקוט פעולות קיצוניות: הוא הוסיף כמה תכונות חדשות לגרסה העדכנית של התוכנה שלו, והחל לגבות מאנשים תשלום על השימוש בה. נחשו מה? מאז 2004 הוא מצליח להרוויח.
כץ מחזיק בתפיסה נדירה שלפיה אנשים מוכנים לשלם תמורת שירותים באינטרנט. "אני חושב שיש חברות שלא מבקשות דמי מנוי מפחד שהמשתמשים יברחו מיד למתחרים. זו כמובן טעות", אומר כץ. כלומר, זו טעות שהרבה חברות הייטק ואינטרנט עושות. האם החברות הללו מוותרות על מיליארדי דולרים? בפייסבוק יש 250 מיליון
חברים שהופכים את הרשת החברתית לאחד האתרים הגדולים באינטרנט. הכנסות פייסבוק מפרסום עומדות על 300–500 מיליון דולר בשנה, אך החברה עדיין אינה רווחית. טוויטר, עוד להיט אינטרנטי, נהנה מ־40 מיליון משתמשים, ואפילו לא מנסה לרשום רווח. לעומת זאת, יוטיוב, אתר שיתוף הקבצים שמנוהל על ידי גוגל, מוכר שטחי פרסום — ועדיין מפסיד.
לא תשלמו לפייסבוק?
מדוע אפוא לא לדרוש תשלום עבור השימוש באתרים? אם השירות כל כך יעיל, אנשים בוודאי יסכימו לשלם בעדו. בכל זאת, התפיסה השלטת כיום בעמק הסיליקון היא שבאינטרנט הכל חייב להיות חינם. וחברות הטכנולוגיה משתפות פעולה, ומתפתלות בניסיונות להמציא דרכים "לפקח על התנועה", כפי שקוראים לזה בעמק. אולי הן יגבו כסף מחברות תמורת מידע על אזכוריהן ועל היחס אליהן בקרב משתמשי טוויטר ופייסבוק; אולי הן יכוונו אנשים לאתרי קניות, ויגבו מהאתרים נתח מהוצאותיהם של אותם אנשים; אולי הן ייכנסו לעסקי החומרה ויפתחו טלפונים שמגיעים עם האפליקציות שלהן. טוויטר יכולה להרוויח אם תחייב מפורסמים וחברות "לאמת" את זהותם, כך שהקוראים יידעו שהם אכן מי שהם אומרים שהם.
האתרים חוששים לגבות תשלום ולהבריח את הגולשים איור: ליאב צברי
ויש עוד אפשרות אחת, שעומדת גלויה בפני כולם: פשוט להתחיל לגבות כסף תמורת השימוש בשירות. לא הייתי מכנה את עצמי "משתמש נלהב של פייסבוק", אבל אני בהחלט מחשיב את האתר כשימושי, ובשמחה אשלם 5 דולרים בחודש תמורת שירותיו. בני נוער רבים וצעירים בשנות ה־20 לחייהם מבלים מדי יום שעות באתר. האם הם יסרבו לשלם 5 דולרים בחודש? אפילו אם מחצית מגולשי פייסבוק ינטשו אותו, העסק עדיין יישאר רווחי.
אז מדוע אתרים אחרים אינם עושים זאת? ההנחה היא שגביית כסף תגביל את הצמיחה ותפעל רק לטווח הקצר, והנחה נוספת היא שההזדמנויות הגדולות ממתינות למי שישאיר את האתר פתוח חינם לכל, ויאפשר לכל אדם בעולם להצטרף. "פייסבוק היא שירות חינמי ואין לנו שום תוכניות לשנות זאת", אומר אליוט שראגה, מנהל השיווק של פייסבוק.
לכץ, שמנהל את Paltalk, יש רעיון צנוע: פייסבוק תציע את תוכנת שיחת הווידיאו שלו כאחד מיישומי האתר, ותגבה תשלום חודשי עבור השימוש בה. "אני חושב שפייסבוק תרוויח סכומי עתק אם תצרף את הטכנולוגיה שלי לקהילה שלהם", הוא אומר, ומוסיף שהוא עצמו היה כמובן גובה נתח מההכנסות. בינתיים הוא עוד לא הצליח לקבוע פגישה עם מנהלי האתר.
גם 5% משלמים יחוללו שינוי
גביית תשלום לא היתה התוכנית המקורית של כץ. בתחילה, האתר שלו היה רק גרסה מתוחכמת למסנג'ר - צ'אט טקסטואלי עם אפשרות לשיחה קולית. ב־2001 הוסיף כץ את האפשרות להשתמש בווידיאו, ואז החל להרוויח כסף. תמורת אפס דולרים אפשר לשוחח עם עשרה אנשים לכל היותר ולצפות בסרטונים שלהם. אך מי שמעוניין לבקר בחדרי הצ'אט ולצפות בסרטונים של מאות אנשים, חייב לשלם 14.95 דולר בחודש, או 60 דולר לשנה. נוסף על חדרי הצ'ט, יצר כץ שיחות ועידה וירטואליות ללקוחות עסקיים, בעיקר עסקים קטנים. תמורת 90–1,000 דולר בחודש (תלוי במספר המקסימלי של המשתמשים) אפשר לקבל חדר אישי.
רק 5% מ־4 מיליון הגולשים הפעילים באתר משלמים עבור השירותים המתקדמים. במונחי פייסבוק, מדובר ב־12.5 מיליון אנשים שמשלמים 60 דולר בשנה. כלומר, 750 מיליון דולר. גם לבדו, כץ הצליח לבנות לעצמו עסק נחמד. הוא מעסיק 38 עובדים והכנסתו השנתית עומדת על "עשרות מיליונים", כדבריו. 85% מהכסף מגיע מהמנויים עצמם. כץ אמנם מסתמך גם על פרסומות, אך התעריפים צנחו כל כך עד ש"העסק שהיה במצב קשה ב־2001 נמצא כעת במצב אנוש", הוא מסביר. למרבה האירוניה, אם כץ לא היה מתחיל לגבות תשלום כבר ב־2001, הוא כלל לא היה בעסקים כיום. זו עובדה שהאנשים החשובים בעמק הסיליקון צריכים לזכור.
