סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה
הצרות של מיקרוסופט, אפל ויאהו נראו השבוע גדולות מתמיד; אתרי האינטרנט עמדו בעומס של טקס ההשבעה של אובמה (חוץ מבישראל) וסרט האינטרנט הראשון יצא לדרך
במגרש של הגדולים
המוני מדורות קטנות של פרשנות הוצתו ברשת אחרי שסטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל, הכריז על "חופשה" (ממלא מקומו יהיה טים קוק): ב-ynet מגוללים את ההיסטוריה של ההיסטריה סביב אפל וג'ובס; גל מור משוכנע שהשלם של אפל הוא יותר מסך מרכיביה האנושיים; ג'ון פקזקווסקי מ-All Things Digital מתייחס למשקיעים של אפל כאל חבורת פחדנים חסרי בינה; עמיתו, העיתונאי וולט מוסברג, מבקש מכולם להרגיע; וכך גם סטיב ווזניאק, שותפו לשעבר של המלך החולה, ששומר על אופטימיות.
סטיב ג'ובס ודניאל ליונז, שמפקפק ביכולת של אפל לשקם את אמון המשקיעים צילום: בלומברג אבל לא כולם מקבלים את הבשורה בשלווה, והביקורות החריפות מלוות בנימה של עלבון אישי. דניאל ליונז, הלא הוא "סטיב ג'ובס המזויף", מפקפק ביכולתה של אפל לשקם את אמון המשתמשים והמשקיעים, וחושב שלא רק אפל, גם התקשורת מעלה בתפקידה. "בעיני התקשורת, אפל היא המקבילה של ברק אובמה", כתב. מייקל וולף מ-Newser גם הוא זועם על התקשורת, על ג'ובס ועל דירקטוריון אפל ששיתפו פעולה בהונאת הציבור וצופה שאפל לא תשרוד: "זו חברה נטולת הנהגה", סיכם. ורק ב-Valleywag, שנודע בנאצותיו משויפות, מתייחסים לסוגיה בחמלה מפתיעה ומכריזים כי ג'ובס הוא דמות אב.
גם חילופי השלטון ביאהו לא עוברים בשקט, כפי שאפשר לצפות מקרול בראץ משולחת הרסן. היא, מסתבר, כלל לא לחוצה לסגור עיסקה עם מיקרוסופט. אולי כדאי לענקית התוכנה להאזין לעצתו של פארחד מאנג'ו מ-Slate, שמציע לזנוח את יאהו ולרכוש דווקא את Palm. שם נמצא הכסף.
חוץ מיאהו, ענקית התוכנה מתמודדת עם חזיתות נוספות: בעקבות תלונה שהגישה אופרה, יצרנית הדפדפן הנורבגית, פסקה נציבות האיחוד האירופי למיקרוסופט כי שיווק דפדפן אינטרנט אקספלורר כחלק ממערכת ההפעלה Windows פוגע בתחרות. לחברה יש אמנם שמונה שבועות כדי לערער על הפסיקה שעשויה להוביל להוראה להפריד בין הדפדפן למערכת ההפעלה, אבל קשה להאמין שהיא תהגה טיעון שיצליח לשכנע את הרגולטורים למה לא לנתק את IE ממכונות ההנשמה, בעיקר כשהאירופאים מעדיפים את פיירפוקס.
דוגמה נואלת למונוליטיות המחשבתית שמשרה מיקרוסופט על העולם אפשר למצוא בסיפורה של סטודנטית אמריקאית, שקנתה מחשב עם מערכת ההפעלה אובונטו לינוקס, והאשימה אותו בכשלונותיה האקדמיים. הצעירה לא הצליחה להפעיל את אובונטו, נמנע ממנה להגיש עבודות לאוניברסיטה מאחר שזו מאפשרת עבודה רק עם Word ונראה שאף אחד מחבריה לא רצה להתקין לה איזה XP פיראטי.
דווקא אובונטו נחשבת לידידותית והקלה ביותר לתפעול מבין הפצות הלינוקס הפופולריות, ועקומת הלמידה שהיא דורשת ממשתמשים חובבים אינה תלולה מדי. בראיון עם מארק שאטלוורת, האיש והארנק מאחורי אובונטו, מקווה המיליארדר הצעיר שהוא יהיה זה שישנה את דפוס המחשבה המוגבל של צעירים שטופי מוח כאותה סטודנטית.
נטל ההיסטוריה
ההשבעה לנשיאות של ברק אובמה היתה אירוע היסטורי בכל קנה מידה, והוגדרה כאירוע החדשותי השני הכי נצפה בתולדות הרשת, כך על פי נתוני Akamai, שדיווחה על 7.7 מיליון גולשים-צופים, שצרכו שני טרהבייט בשניה. ב-CNN המספרים היו גדולים בהרבה, והרשת דיווחה על 18.8 מיליון צופים בו זמנית. הביקוש היה כה גדול, שעשרות אתרי חדשות חוו ירידה של עד 60% בביצועים, בפייסבוק עוד לא גמרו לספור וטוויטר סבל מעיכובים אבל עמד באתגר.
ובעוד שבארה"ב נערכו מראש להיסטריה, ומרבית האתרים עמדו בעומס - ב-CNN למשל הכינו חדר המתנה וירטואלי - בישראל קיבלנו הוכחה לכך שלא Castup (המקבילה של Akamai, שמזרימה וידאו למרבית האתרים המקומיים), ולא גופי החדשות מבינים משהו באינטרנט. השידור בנענע10 נקטע ונעלם, באתר "רשת" קידמו אותנו עם הודעת שגיאה וב"מקו" הרי אי אפשר לגלוש בלי אקספלורר. כמה אירוני שדווקא השבוע פורסם ראיון הרהב עם לירן דן, סמנכ"ל מדיה אינטראקטיבית של ערוץ 2, שהתרברב ביכולותיה של חברת החדשות.
ועוד שני עניינים קשורים: דניאל רבנר מציג את Strike.tv, אתר שמוכיח שאפשר לעשות טלוויזיה טובה ברשת; ובמגזין Seed הושיבו את המתמטיקאי אלברט לזלו-באראבאסי ואת המדען ג'יימס פאולר לשיחה מאירת עיניים על רשתות, פוליטיקה וחברה.
בפינצטה
The Big Plot, סרט האינטרנט הראשון, יוצא לדרך.
הקונספירציות מאחורי חוק "האח הגדול" של ממשלת ישראל.
מחקר שנערך בהולנד מגלה שפיראטיות מועילה לכלכלה. כמו שכתב לורנס לסיג בספרו Remix: פיראטיות היא אבן היסוד של החדשנות. בענף הסטנד-אפ מוכיחים שיש דרכים אחרות לאכוף זכויות יוצרים; לא חייבים DRM ותביעות, נורמות חברתיות יספיקו. מלבד זאת, חשוב לזכור את המוטו של הבמאי ג'ים ג'רמוש, ששואב השראה מגודאר: "אותנטיות לא תסולא בפז; מקוריות אינה קיימת".
ג'ון דבורק חושב שהסיבה להאטה במכירות המחשבים בעולם היא היעלמם של מגזיני מחשבים מודפסים. ברוס סטרלינג מסכים ומתנחם ב-EEE PC שלו. ג'ייסון קוטקי מתלהב ממיזם דפוס חדש, שמאגד פוסטים אהובים על העורכים. מארק אוונס, בהקשר קצת שונה, חוזה התאדות של שלולית הווב 2.0. לדעתו, מי שייוותרו יהיו חברות שמתבססות על מודל ה-Freemium ומצליחות לעשות כסף משירותיהן. ואכן, כפי שמוכיחות Linkedin או 37Signals ואפילו גוגל - אנשים מוכנים לשלם תמורת פיצ'רים מתקדמים. מאידך, בבלוג של VortexDNA מציגים פרדוקס מרתק, שנוגע לכל עסק באשר הוא, כולל עיתונות: האם יש לנו אחריות צרכנית-מוסרית לתמוך בגופים, שלא מסוגלים לקבל החלטות עיסקיות נבונות כדי לסייע להם לשרוד? גם אם זה אומר שלפעמים נשלם יותר תמורת מוצרי נחותים?
ואתגר מחשבתי לשבת: מה הייתם עושים לו הייתם הבעלים של האינטרנט?
