מוסיף שמן למנורה: על היצירה החדשה של הרקדן אוהד מזור

רקדן עומד על הבמה בתחתונים ושני מגיני דוד ורודים מכסים את פטמותיו. על גבו הוא נושא מנורה עם שבעה קנים מקרטון ועליה קולאז' של גזרי עיתונים עם סטטיסטיקות על אונס ודימויים נוספים. הוא מתנועע בחלל, כשברקע ראיון עם ס', סטודנטית לעבודה סוציאלית שטיפסה בקיץ חשופת חזה על המנורה מול הכנסת.

את מופע המחול הקצר "ס' בוקר טוב לך" יצר ומבצע הרקדן אוהד מזור במסגרת התוכנית רקדני בת שבע יוצרים אונליין. אלה יצירות מקוריות של רקדני הלהקה, שישודרו החל מ־21 בפברואר למשך חודשיים במרחב הדיגיטלי. מזור (22) גדל בחיפה, החל את דרכו לפני חמש שנים באנסמבל בת שבע (הלהקה הצעירה) ולפני שנתיים עבר ללהקה. את המופע יצר בהשראת שני אירועים שחווה. הראשון הוא מצעד המחאה על רצח נשים שנערך בתל אביב ביוני האחרון שאליו הלך עם אמו ובן זוגו בן גרין (רקדן בלהקה). כמה שבועות אחר כך הפגין בבלפור עם חברי הלהקה נגד יחס המדינה למוסדות התרבות. "היתה תחושה ששם הדברים האמיתיים קורים", מספר מזור. "אנשים התלבשו, הכינו שלטים וכיתובים על הגוף שלהם, הביאו את היצירתיות שלהם למחאה. ואז, כששמעתי על הסיפור עם ס', הרגשתי שזו הזדמנות להגיב על הדברים".

המקרה של ס’, הסטודנטית שבאה למחות על שיתוק שירותי הרווחה ועלתה חשופת חזה על פסל של מנורת שבעת הקנים בירושלים, סיפק לא מעט צבע למהדורות החדשות, ופוליטיקאים האשימו אותה בביזוי סמל המדינה. זה הרגיז את מזור: "מה שכל כך חשוב לפוליטיקאים בימים האלה — שבהם נרצחות ונאנסות נשים — הוא להסתייג מאותה פמיניסטית מסוכנת ולהבהיר לה שיש השלכות ושלא מעמידים גוף של אשה מעל לסמלי המדינה, לא פיזית ולא מטאפורית: על סמלי מדינה מגינים בכל מחיר, ואת גופן של נשים מותירים הפקר".

אוהד מזור נושא על גופו המעורטל את מנורת שבעת הקנים. "לנער את הסמל מהכוח והמעמד שלו" צילום: מאי גרפי

באותו ראיון אמרה ס' שהגוף שלה טבעי והיא יודעת שזה מפחיד הרבה אנשים, אבל המחאה שלה לא אלימה, ואם זה הכלי היחיד שנותר לה כדי לעורר מודעות, היא תשתמש בו. "מה שס’ עשתה שחרר גם אותי, איפשר לי חופש עמוק יותר בגוף שלי ועזר לי לתעל החוצה את הכעס כלפי המנגנונים הדכאניים שחיים בתוכי ומצנזרים אותי". כשפנה לס' לקבל אישור להשתמש בדבריה, התרגש מתגובתה. "היא צפתה בעבודה ואמרה שלא היתה יכולה לחשוב על דרך יותר טובה להביע את המילים שלה ביצירה. אף שיצרתי את העבודה מתוך הזדהות, אולי אפילו מהערצה, חששתי שזה יכול להיראות פארודי או מגחיך, אבל לשמחתי היא מאוד אהבה. אם כבר, מה שרציתי זה קצת להגחיך את הסמל, לנער את הכוח והמעמד שלו, להראות אותו אולי זוהר מצד אחד, אבל מהצד השני להראות קולאז' רווי באלימות. היה לי חשוב להעביר את האכזבה מההתייחסות שלנו כחברה כלפי סמלים לעומת כלפי מה שקורה סביבנו".

אחד מרגעי השיא במופע הוא דימוי של מזור בתנוחה של ישו הצלוב על המנורה. “ס’ ניסתה להעביר מסר של חופש ושחרור בשם הנשים ומה שהופנה כלפיה זה ‘מי את? ובתור מי את מדברת?’. תהיי כמו ישו ותספגי את מה שאומרים לך”, הוא מסביר את הבחירה. לפסקול בחר בשתי יצירות: “זומבה” של דנה אינטרנשיונל ועופר נסים ו”היי שקטה” של ריקי גל. “משהו בסאונד ובגלאם של השיר של דנה עושה לי חשק לזוז. על ‘היי שקטה’ חשבתי בהקשר יותר נוצרי, אולי אפילו צליבה על הסמל. השיר הושמע במצעד הנשים וזה הרגיש לי קצת תמוה כי דווקא ביום שבאנו לצעוק את צעקת הקורבנות, נראה לי לא נכון להגיד תהיי שקטה”.