מנהלת מחלקת הדרמה בכאן 11: ''אני לא מחפשת קונצנזוס''
רוני פרי, אחראית על ההצלחות של “טהרן” ו”מנאייכ”. עם עלייתה בשבוע הבא של “שעת נעילה", הסדרה העלילתית הראשונה על מלחמת יום הכיפורים בהשקעה של כ־2 מיליון שקל לפרק, היא ממקמת את הערוץ כמוביל ביצירה המקורית. “הפרויקטים שלנו חייבים לעורר דיון סביבם", היא אומרת, אך מודה ש”סדרה כמו ‘מחוז ירושלים’ כנראה כבר לא נעשה כיום"
אחרי שנה מרשימה ביותר של סדרות מקור כמו "טהרן", שנמכרה לאפל טי.וי בעסקה חסרת תקדים, ו"מנאייכ", שהצליחה ברייטינג וזכתה בביקורות טובות, עולה ביום שני הבא "שעת נעילה", הסדרה שהתאגיד מגדיר כ"הפקת ענק כפי שלא נראתה על המסך", מאת רון לשם, עמית כהן ודניאל אמסל. הסדרה על הקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים שעוסקת בפצעים המדממים של החברה הישראלית, ומשחזרת את הקרב הגורלי בעמק הבכא, בתנופה ובזוועה.
- המפיקה של הסדרה "טהרן": "40 שנה חיכיתי לרגע הזה"
- סדרות כמו מגפה: הקורונה מתחילה לחלחל אל מסך הטלוויזיה
- הפקות כאן בעלות פוטנציאל להימכר לחו”ל - יזכו לפטור ממע”מ
השנה, גם בגלל משבר הקורונה שהושיב רבים מול מסכי הטלוויזיה, כאן 11 מיקמה את עצמה כמובילה ביצירה הישראלית, לא רק כמותית (“טהרן” ו”מנאייכ” השיגו בסביבות 14% רייטינג, ואף עקפו לעתים את המתחרות המסחריות), אלא גם באיכות: לצד שתי אלה "היהודים באים" ו"שב"ס" הציגו יצירה מושכת.
האחראית לתנובה המרשימה של היצירה הישראלית היא רוני פרי, מנהלת הדרמה של התאגיד. פרי (46) הגיעה לתפקיד לפני שלוש שנים, אחרי שנים רבות ב־yes במגוון תפקידים.
רוני פרי מנהלת מחלקת הדרמה בכאן 11 צילום: אוראל כהן
"שעת נעילה" היא באיכות הפקה גבוהה. כמו "טהרן", גם היא נהנית מהשקעה מחו"ל?
"זו הסדרה העלילתית הראשונה שעוסקת במלחמת יום הכיפורים. מראש היה ברור שדרמת מלחמה שמתמודדת עם הטראומה הלאומית הגדולה ביותר, דורשת השקעה אדירה בשחזור אמין של התקופה ושל הקרבות. ההבטחה להפיק אירוע טלוויזיוני חסר תקדים היא גם תנאי להשקעה. התאגיד הגדיר את הפרויקט כסדרת דגל ולכן השקיע בכל פרק מיליון שקל. המפיקים שרון הראל (ווסט אנד) ומשה אדרי (יונייטד) השקיעו יחד סכום דומה”.
יש בה עיסוק ב"פנתרים השחורים", בהפגנות שלהם ובקרע העדתי. נראה שגם הסדרה הזאת תתכתב עם המציאות.
"אנחנו בוחרים בסדרות שאומרות משהו גם על היום. השאלה נמצאת שם: האם עשינו את התיקון המתבקש כחברה לאחר מלחמת יום הכיפורים. רואים את זה בכל הסיפורים שעולים שם שלא עשינו מספיק. התיקון לא באמת קרה".
התאגיד מרבה להתעסק במוסד, בצה"ל, במשטרה ובמח"ש.
"הדברים שהיו לנו קודם היו יותר נישתיים, קומדיות שמגיעות למסך יותר מהר, ופתאום היתה הצטברות של הפקות יותר רחבות ורציניות. המשותף להן זה שהן נטועות בהוויה הישראלית”.
מתוך שעת נעילה צילום: באדיבות כאן 11
עם קריצה לחו”ל?
“הצלחה בינלאומית כמו שהיתה עם 'טהרן' לא תבלבל אותנו. זה נחמד אם נצליח להביא משהו אוניברסלי, אבל לא בגללו נצא לדרך. אנחנו מחפשים את התכנים שמדברים אל קהל ישראלי ועל מציאות חיינו כאן. הדבר הראשון שאנחנו מחפשים זה סיפור טוב. נלך עם סיפור סוחף, כן, מקורי, שריגש אותנו ועניין אותנו. אבל אנחנו מחפשים את הקומה הנוספת: חשוב לנו שהפרויקטים שלנו יעוררו שיח. שיתעורר איזשהו דיון סביבם, באזז, אנחנו מחפשים תכנים שיעשו את זה. לא דברים שהם בקונצנזוס אלא כאלה שבוחנים אותו. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בתמהיל”.
פרי מספרת ש”למשל היו הדיונים לגבי 'מנאייכ': האם היא צריכה להיות דרמת פשע קצבית או להתעמק בדמויות ובחרנו בדמויות? להפקה וליוצרים היה ברור שאיזי חייב להיות שלום אסייג. אנחנו חששנו מליהוק שחקן קומי לדמות ראשית מורכבת. שמחתי לאכול את הכובע".
מתוך "טהרן" צילום: באדיבות כאן 11
על "היהודים באים" אמר ח”כ בצלאל סמוטריץ' שצריך להפריט את התאגיד ו"שמי שמוכן לשלם על הזבל הזה, בהצלחה".
"באיזשהו שלב זה נהפך למאוד קשה. מצפים מתוכנית סאטירה שתעשה רעש, אבל לא שיח כל כך אלים שהוא יפחיד את השחקנים והיוצרים. ראיתי כמה ווטסאפים ששחקנים קיבלו עם איחולים איומים ונוראיים לבריאות שלהם. דאגתי וגם הופתעתי. לא מצפים שבעונה רביעית של סדרה היא תתפוצץ ככה. הרי היא שחטה פרות קדושות קודם".
אולי זה קשור לכך שמשהו הבשיל בתאגיד שיש עליו פוקוס?
"אולי, ואולי זה מלמד על משהו מפחיד יותר, על הקרע שהולך ומעמיק בישראל והשיח האלים”.
מה שעוד אפשר ללמוד מזה הוא שהפרופיל של הצופים בערוץ 1 אינו אותו פרופיל של כאן 11. צעירים רואים את התכנים שלהם. "התפיסה השתנתה", מודה פרי. "בין היתר, בזכות אסטרטגיית הדיגיטל פירסט, תמהיל נכון ותוכן מגוון בכל הז'אנרים. אם בעבר הערוץ הראשון נתפס כערוץ מיושן ולא רלוונטי, כאן 11 נהנה מתדמית של ערוץ איכותי, חדשני ואפילו נועז. הרחבנו את הקהלים, לא החלפנו אותם. מה עוד שערוץ 2 שקע לגמרי בתוכניות ריאליטי".
משהו שלא יהיה אצלכם?
"לא יכולה להגיד שלא יהיה ריאליטי. אם יימצא משהו שמצדיק את העשייה, לא אפסול את הז'אנר".
מתוך הסדרה מנאייכ צילום: רואי רוט
כי דוקודרמה יש לכם: "טיול אחרי צבא".
"'מחוז ירושלים' היה כזה. אנחנו בוחנים את גבולות הז'אנר".
בלשון המעטה. שתלו נשק בבית של משפחה חפה מפשע בעיסאוויה.
"שאלנו את עצמנו שאלות אחרי מה שקרה. כנראה שלא נעשה סדרה כזאת היום".
יש משהו אצל המתחרים שיכול להתאים לך?
"ראיתי פרומו של 'נורמלי' של ליאור דיין. הרגשתי שזה משהו שיכול להיות אצלנו".
איך יודעים שיש משהו טוב ביד?
"הניסיון מאוד משמעותי. לומדים הרבה מהצלחות וכישלונות אני קוראת מאות הצעות בשנה. מגיעים למצב שהקריאה הופכת טכנית, ואז ההצעות הטובות בולטות. פתאום אני נתקלת בטקסט שמרגש אותי ואני חייבת להעמיק בו, גם אם הוא פחות מתאים לאג'נדה. אבל אין לדעת באמת אם יש משהו טוב ביד ואם הוא יצליח. במקרה של 'טהרן' ראינו גרעין של משהו אקטואלי. מה שבטוח זה שלא נשקיע מיליונים אם לא נהיה בטוחים במאה אחוז שזה יכול להגיע למסך (ההשקעה של מחלקת הדרמה היא 50 מיליון שקל בשנה כשכל תקציב נבחן ביחס לתוכן המוצע - ר”ק)”.
היו גם הפתעות?
"יש הפתעות. הצלחה יכולה להתבטא בהישג מסחרי או אמנותי. ערוץ ציבורי יכול וצריך לתת ביטוי לתכנים איכותיים. למשל, ב'מתיר עגונות', הסדרה של יוסי מדמוני, היה ברור שהיא איכותית. ההפתעה היתה שכל פרק הביא יותר מחצי מיליון צופים. לעומת זאת, פרויקט שהצטערתי שלא נחשפו אליו מספיק הוא 'הדבר הגדול המיוחד'. הוא מיטיב לעסוק בחברות נשית, ובתקווה להתחדשות. הצהרת הכוונות של היוצר שמואל חיימוביץ' ריגשה אותי. היא קיבלה ביקורות מאוד טובות, אבל הקהל לא הגיע, אולי הוא עוד יגיע”.
