אוחזים במקרן משני צדיו: לאיזה כיוון פונה תעשיית הקולנוע?

ארבעה ימים ו־9,000 קילומטרים הפרידו בין שתי כותרות שהתפרסמו השבוע בעיתונות הכלכלית. שתי הידיעות מתפרסמות עכשיו, על שתי סוגיות שראשיתן הרבה לפני משבר הקורונה, אבל מעידות על מצבו הנוכחי של שוק הסרטים.

ידיעה אחת מספרת שבשישי שעבר שופטת פדרלית בניו יורק אישרה את בקשת משרד המשפטים האמריקאי לבטל פסק דין מ־1948 שאסר על אולפני הקולנוע להיות גם הבעלים של רשתות בתי הקולנוע. זה מהלך שממשל טראמפ עובד עליו עוד מ־2019 כחלק מהרצון לצמצם את הרגולציה על תאגידים אמריקאיים.

מאז 1948 תעשיית הקולנוע האמריקה התנהלה במצב של מתח בין שני גופי הענק ששלטו בו: אולפני הקולנוע מצד התוכן והפצתו, ובעלי בתי הקולנוע מצד תשתית הצגת הסרטים. המצב הזה נקבע כדי למנוע אפשרות שבה אולפנים יכפו את התכנים שלהם על בתי הקולנוע. או מצב הפוך שבו בית קולנוע גדול ומצליח ידרוש בלעדיות על סרט.

קולנוע AMC בניו יורק צילום: איי פי

מה יקרה מעכשיו? הנחת היסוד של השופטת היתה ששוק הקולנוע המבוזר והדמוקרטי של 2021 הוא כזה שאין סיכוי שמישהו אחד יוכל להשתלט עליו, להבדיל מהמצב שהיה ב־1948 שדרש את הגנת הרגולטור. אם היא צודקת, כלום לא ישתנה בפועל, גם אם יוניברסל ייכנסו כשותפים לרשת AMC.

אבל אם היא טועה, הרי שהתרחיש הקטסטרופלי הוא שאולפני גדולים, דיסני למשל, יקנו רשת קולנוע גדולה ויתחילו להציג בכל האולמות באמריקה רק סרטים של דיסני, מארוול, פיקסאר לוקאספילם ופוקס וכך יחנקו את המתחרים, ולא יהיו יותר סרטים עצמאיים או זרים על מסכים אמריקאיים.

מוקי גרדינגר

גרסה ריאלית יותר, שנהיית סבירה בעת המשבר שממוטט את רשתות הקולנוע הסגורות, הוא שחברות תוכן כמו נטפליקס או אמזון ייכנסו כשותפות לרשתות קולנוע, וישנו את כללי המשחק בכל הקשור בפער שבין הקרנת סרטים באולמות ובין הצגתם בסטרימינג.

אם המצב הזה שבו המפיצים, המפיקים ובעלי בתי הקולנוע הם אותם אנשים נשמע לכם מוכר, אתם לא טועים: זה בדיוק המצב בישראל. לאן זה מוביל? לכתב האישום בכותרת הבאה: השבוע התפרסם כי הוגש כתב אישום נגד משה (מוקי) גרידינגר וחברת פורום פילם על כך שהפרו את תנאי המיזוג שלהם עם חברת א.ד מטלון לפני עשר שנים. המיזוג אושר רק בתנאי שהחברה המאוחדת, ששלטה ברוב התוצרת ההוליוודית בישראל, לא תימנע מהשכרת סרטים לבתי קולנוע שמתחרים ברשתות יס פלאנט ורב חן — שגם הן בבעלות גרידינגר. בפועל, זה בדיוק מה שהוא כנראה עשה. בינואר 2019 נפתחה חקירה אחרי שפורום פילם סירבו לתת סרטים שלהם לקולנוע לב, ובכך שמרו על הבלעדיות של קולנוע רב חן במרכז תל אביב. על פי כתב האישום, פורום פילם סירבה באופן שיטתי במשך השנים 2019-2015 לספק סרטים לבית קולנוע לב תל אביב הסמוך. עוד על פי כתב האישום, אלה בעיקר סרטי ילדים שקולנוע לב ביקש להקרין, בהם “הדינוזאור הטוב”, “סנופי וצ’ארלי בראון” ו“מרי פופינס חוזרת”.

קולנוע רב חן בת"א צילום: דנה קופל

כך רק בקיץ שעבר, בעקבות החקירה ולראשונה בתולדות קולנוע לב, התחילו להגיע גם לאולמות שלהם הסרטים של פורום פילם, כמו “רוקטמן” ו”היו זמנים בהוליווד”רמז לכך שלכאורה פורום פילם חשבו על האינטרס של בעל הבית וחיפשו דרך למקסם את מכירת הכרטיסים לבית הקולנוע שבבעלותו, על חשבון בית הקולנוע המתחרה. כפי שעולה מכתב האישום.

גרידינגר בינתיים נהפך למנכ”ל סינוורלד, רשת בתי הקולנוע השנייה בגודלה בעולם: עכשיו האיש הכי חזק בתחום הקולנוע בארץ הוא גם אחד מאנשי הקולנוע החזקים בעולם היום. האם בעקבות הפסיקה האמריקאית יוכל להנהיג את השיטה שעל פי כתב האישום לכאורה נקט בה כאן, דרישה לבלעדיות על סרטים, גם בארה”ב?