תעשיית הקולנוע משתנה מהיסוד - ואיתה גם האופן בו צרכנו סרטים

כשהתחיל משבר הקורונה, ובתי הקולנוע נסגרו, היה ברור שתופעות הלוואי של הווירוס הזה יביאו לשינוי בלתי נמנע באופן שבו סרטים מופצים לקהל הרחב. שתי כותרות מהשבוע האחרון מראות כיצד תעשיית הקולנוע מתחילה לארגן את המבנה העסקי שלה מחדש. 

הסכם יוניברסל־AMC. אולפני יוניברסל היו הראשונים שהבינו מה קורה סביבם והחליטו להעביר חלק נכבד מסרטי האביב והקיץ שלהם לשירותי VOD במקום לדחות אותם לשנה הבאה. "טרולים מסביב לעולם" ו"משחקי ציד" היו הראשונים ו"המלך של סטטן איילנד" הצטרף אליהם. רשת בתי הקולנוע הגדולה בארצות הברית, AMC, הכריזה בתגובה שתחרים בעתיד את כל סרטי יוניברסל, כי המהלך מפר את ההסכם הקיים בין האולפנים לבין רשתות בתי הקולנוע שמבטיח לרשתות חלון בלעדיות של לפחות 90 יום לפני שהסרטים עוברים לפלטפורמות הביתיות.

מתוך "מולאן". המחשבה להוציא עוד כסף לפרסום בקולנוע בוודאי הבהילה את ראשי דיסני צילום: imdb

הכרזת החרם של AMC נשמעה מופרכת מלכתחילה: האם הרשת באמת היתה מסרבת להקרין אצלה את "מהיר ועצבני 9" ואת ג'יימס בונד הבא? לא היה ספק שהכוח נמצא בצד של האולפנים ושרשתות הקולנוע נמצאות כעת במצב נחיתות.

ואכן, בשבוע שעבר פורסם שאולפני יוניברסל חתמו עם AMC על הסכם היסטורי שלפיו האולפן יוכל להפיץ מעתה את סרטיו בשירותי VOD לטלוויזיה אחרי 17 ימים בלבד בבתי הקולנוע. בתמורה, רשת בתי הקולנוע תקבל מהאולפן אחוזים מההכנסות מרכישת הסרט בבית. במילים אחרות: כל מה שהיה צריך כדי להרגיע את רשת AMC הוא להציע לה דמי שתיקה על שירות שאין לה חלק בו.

יוניברסל בוודאי תציע כעת דיל דומה גם לשאר רשתות הקולנוע הגדולות בארה"ב, ושאולי בהדרגה כל האולפנים יאמצו את המודל הזה. העובדה שרשת AMC מוכנה לצמצם את חלון הבלעדיות מ־90 יום ל־17 בעבור כסף, פותחת גם פתח לסיום החרם של רשתות הקולנוע על נטפליקס, שמסרבת בעקשנות להיצמד לחלון ההפצה הישן.

דיסני מעלים את "מולאן" בסטרימינג. בחמשת חודשי הקורונה, כשעוד ועוד סרטים עברו להקרנות ביתיות במקום לחכות לפתיחת בתי הקולנוע, היה גם ברור שבתוך האולפנים עצמם לא כל הסרטים שווים וראשי האולפנים יודעים היטב מה יש להם בידיים. סרטים עם פוטנציאל הצלחה בינוני ומטה נשלחו מיד ל־VOD. סרטים שהאולפנים האמינו שישברו קופות נדחו לעתיד לא ידוע, שכן בניגוד למה שנדמה, האולפנים לא באמת מעוניינים לעקוף את שלב הקרנת הסרטים בבתי הקולנוע.

לכן מה היתה רבה ההפתעה כשדיסני הכריזו בשבוע שעבר שהם מתכוונים להפיץ בפורמט ביתי את "מולאן", גרסת הלייב אקשן החדשה לסרט האנימציה מ־1998. הסרט, שהיה אמור לצאת באפריל, יופץ בתחילת ספטמבר, במקביל להפצה בבתי הקולנוע — אם יהיו בתי קולנוע פתוחים אז. זה יקרה בשירות הסטרימינג של דיסני פלוס (שלא זמינה בישראל), והסרט יעלה 30 דולר להשכרה, גם למנויי השירות. סכום גבוה ב־50% ממחיר השכרת VOD באמריקה (אם כי 30 דולר לסרט ילדים זה סכום סביר ומשתלם למשפחה בת ארבע נפשות, ומאפשר גם צפיות חוזרות). ההודעה הזאת הגיעה בצמוד לבשורה ש־60 מיליון איש כבר מנויים לשירות דיסני פלוס. זה הימור עצום לסרט שהיה אמור להיות אחד הלהיטים הגדולים של הקיץ ושהפקתו עלתה 200 מיליון דולר.

ייתכן שלדיסני לא היתה ברירה, כי לקראת ההפצה באפריל מסע הפרסום כבר היה בעיצומו ואפילו הפרמיירה כבר התקיימה, לכן המחשבה להוציא עליו עוד כסף לפרסום עתידי בוודאי הבהילה את ראשי האולפן. היתרון ביוזמה הזאת הוא שלהבדיל מבתי קולנוע, שלוקחים לעצמם נתח נכבד מכל כרטיס, כאן כל ההכנסות מדיסני פלוס ייכנסו במלואן לכיס של דיסני, מה שאומר שהם צריכים לשכנע רק כ־6 מיליון ממנויי דיסני פלוס להוריד את הסרט כדי להחזיר את ההשקעה. עם זאת, מי יפצה את מפיצי דיסני בעולם שאיבדו כרגע את אחד הסרטים שהם הכי ציפו לו השנה?