ספר הילדים שמלמד ש“שיעמום זה חיוני"

"אליס התחילה להשתעמם מאוד מהישיבה ליד אחותה, על שפת הנחל, כשאין לה מה לעשות. פעם־פעמיים הציצה לתוך הספר שאחותה קראה, אבל לא היו בו לא תמונות ולא שיחות. ואיזה טעם יש בספר, חשבה אליס, בלי תמונות ובלי שיחות?", תהייה מוצדקת לחלוטין מצדה של אליס בארץ הפלאות. אבל לפעמים קיימים ספרים בלי תמונות ובלי שיחות שיש בהם טעם.

למשל, "הספר הכי משעמם בעולם" לילדים שכתבה ועיצבה ננה אריאל (הוצאת אסיה). ספר שהחזותיות שלו היא בעצם העלילה. ספר שבא ואומר: רגע, יש משהו כיפי בלהשתעמם. זה ספר שמדבר דרך הטיפוגרפיה שלו: עם טקסט מינימליסטי, מודפס בשחור־לבן, ומורכב מאותיות, קווים ונקודות, לפעמים עיגולים.

לאורך הספר משחקת אריאל עם הגדלים של האותיות, עם צורות בסיסיות של קו ונקודה, חוצה את העמוד באלכסון, ולפעמים המשפטים מסודרים בצורה אנכית או אלכסונית. בקיצור, לא משעמם בכלל.

ננה אריאל: בספרות יש המון תיאורים של פיהוקים, וכמעט כל פילוסוף במאה ה־20 עבר דרך השיעמום, כי הם מבינים שזה צומת נפשי מעניין” צילום: דנה יואלי

"לא קורה בספר הזה כלום", אומרת היוצרת ד"ר ננה אריאל, מרצה לספרות ורטוריקה באוניברסיטת תל־אביב. "אין בו לא תמונות ולא שיחות. זה באמת הספר הכי משעמם בעולם. הבת שלי אמרה שהוא מותח, אני עדיין נוטה לחשוב שהוא משעמם. כי אין בו לא עלילה, לא דמויות שאפשר להזדהות איתן, הוא לא צבעוני. מחקרים משנות ה־80 הראו ששיעמום מקושר עם נטייה לעצלות, דיכאון, או עצבנות. אבל כעת הולך ומתברר ששיעמום הוא לא רק חשוב אלא גם חיוני: לחדד לעצמנו איפה אנחנו כן רוצים להיות, לעומת איפה לא".

איך נולד הספר?

"מתוך הסחת דעת, כנראה לא עשיתי את מה שהייתי צריכה ויצרתי אותו בצורה אינטואיטיבית לחלוטין. אני לא יודעת לאייר. ובכתיבת עלילה יש תמיד סכנה של זיוף”.

אם אין איורים ואין עלילה, מה כן יש בו? הדרמה בספר מתחוללת בחלקים הריקים של הדף. את החללים ממלאים הקו והנקודה.”הקו והנקודה, אומרת אריאל, “הם הדברים שמהם מתחילים הדברים. הקו יכול להיפתח לכל דבר, לאות, לצורה, קצת כמו השיעמום, זה יכול להתקדם לאיזה כיוון שרוצים". והמשחקים בין הצורות הגיאומטריות בספר הם אלה שגורמים לקוראים להפוך דף, לראות איך ינוצל בעמוד הבא החלל הריק. "בקריאת הספר יש עליות ומורדות", אומרת אריאל. "יש בו למשל דף שלם ריק, אפשר לבהות בו, ויש גם אי־נוחות: רגע, אולי באמת אין כלום בספר? אולי באמת נניח אותו בצד? אבל ההזמנה להשתעמם מייצרת סקרנות. היכולת לשאת את השיעמום זה הדבר שאני מחפשת".

מתוך “הספר הכי משעמם בעולם". ההזמנה להשתעמם מייצרת סקרנות. היכולת לשאת את השיעמום זה הדבר שאנחנו מחפשים

אריאל (35) גדלה ברמת גן, עשתה מסלול ישיר לדוקטורט ברטוריקה באוניברסיטת תל־אביב, פוסט דוקטורט בהארוורד, נשואה ואמא לילדה בת 7. היא מלמדת באוניברסיטת תל־אביב ומודה ש"החיים שלי די משעממים, לא חוויתי דרמות גדולות בחיי".

נראה שהפחד משיעמום הוא קיומי, פחד מהריק, מהמוות. אלא שהיום יש יותר במה למלא את הריק. פייסבוק, פורטנייט.

"העולם היום מלא בדימויים ומילים כדי לא להניח לתודעה לנדוד לשנייה אחת. אליס יושבת ליד הנחל ואחותה לידה קוראת ספר בלי תמונות ובלי שיחות, היא משתעממת, אך מרגע השיעמום הזה היא יוצאת לנדוד בארץ הפלאות, שהיא בעיניי מרחבי התודעה שלה".

אם כבר אליס, בעולם הספרות יש לא מעט התייחסויות לשיעמום. למשל "אובלומוב", הדמות העצלה של איוון גונצ'רוב, או תיאורי השיעמום אצל פלובר. "יש המון תיאורים נפלאים של פיהוקים", היא אומרת. "וכמעט כל פילוסוף במאה ה־20 עבר דרך השיעמום, כי הם מבינים שזה צומת נפשי מעניין".