"תרגיל בריגול": הסרט שמתמחה באמנות הדגדוג

מסכן דייב בטיסטה. נדמה שכל מה שהמתאבק לשעבר רוצה זה להיות הדוויין ג'ונסון הבא, והתפקיד שלו ב"שומרי הגלקסיה" בתור דראקס, הביא לו את הפרסום שהיה יכול להזניק אותו למעמד הזה.

האיש שהחליף את ג'ונסון בסרט ההמשך ל"מלך העקרבים" רוצה להיות כוכב האקשן הגדול הבא. אבל חוץ מתפקיד קטן ומצלח ב"בלייד ראנר 2049", כל הבחירות הקולנועיות של בטיסטה היו שגויות. שני סרטי אקשן עם סילבסטר סטאלון הכניסו אותו לליגה הנמוכה.

“תרגיל בריגול". מוצלח באמנות הדגדוג צילום: courtesy of stxfilm

"שוטר על הדרך" ניסה להכניס אותו לעולם קומדיות הפעולה - הז'אנר שג'ונסון כה טוב בו - וכשל. ולכן, כשבקיץ שעבר הופצו בכל בתי הקולנוע הפוסטרים והטריילרים ל"תרגול בריגול" - שבו מגלם בטיסטה מרגל שנשלח להגן על ילדה בת 9 - התחושה היתה שהענק הזה ממחזר את כל מה שעשו כבר קודמיו. העובדה שהסרט הזה נדחה שוב ושוב לא גרמה לאף אחד לחשוד שיש כאן סרט שמישהו צריך לחכות לו במיוחד.

כשהגיע מועד הפצתו הסופי באפריל, בתי הקולנוע כבר היו סגורים. ולכן רק השבוע הסרט הזה סוף סוף מגיע לקהל, אבל בבית: הוא עלה לערוצי ה-vod בישראל ובארה"ב. ואז גם התברר שהוא בכלל לא גרוע: נדוש, נוסחתי וצפוי, אבל "תרגול בריגול" הוא סרט ילדים מהנה עם כמה בדיחות מעולות.

ב"תרגול בריגול" ("My Spy") מגלם בטיסטה סוכן סי.איי.איי לא מאוד מוצלח שנשלח למשימה נחותה: לתצפת על אם חד הורית ועל בתה בת התשע, שהדוד שלה הוא פושע בינלאומי שמנסה להניח את ידיו על פצצת אטום. אבל הסוכן, כאמור, לא מוצלח במיוחד, לכן הילדה חושפת אותו תוך כמה דקות וסוחטת אותו שהיא תשמור על סודו בתנאי שיהיה לה מעין שומר ראש פרטי וחבר להשכרה. עצרו אותי אם כבר שמעתם את הרעיון הזה קודם.

מצד אחד, "שומר הראש שלי" ו"דרילביט טיילור", הרעיון של ילדים ששוכרים (או סוחטים) מישהו שיגן עליהם מפני בריונות. ומהצד השני של הקוקטייל, הנוסחה הקולנועית המשונה בפני עצמה שבה שרירן נדרש להפוך לבייביסיטר - ארנולד שוורצנגר ב"שוטר בגן הילדים", האלק הוגן ב"אומנת עם שרירים", וין דיזל ב"גבר מי שמטפלת" - בכולם השרירן היה שוטר או סוכן במסווה, ובשלושתם הגיבור מגלה שילדים קטנים הרבה יותר מסוכנים לחייו מאשר טרוריסטים ופושעים.

הבמאי, פיטר סגל, שחתום על שניים מסרטיו הטובים ביותר של אדם סנדלר ("סדנה לעצבים" עם ג'ק ניקולסון ו"50 דייטים ראשונים") הוא במאי קומדיות מוצלח. הוא לא מחדש דבר בסיפור, בפורמט או בנוסחה, וגם חלק מהבחירות הקומיות שלו הן מהצפויות ביותר, אבל הוא יודע לכוון לאפקטיביות - הוא מוצלח באמנות הדגדוג. לרגעים זה נראה כמו פיילוט לסיטקום, אבל דווקא הסרט הלא-משמעותי הזה הצליח להצחיק אותנו הכי הרבה בקול רם בשבועות האחרונים.