היהודים באים חוזרת: "ביבי מההיסטוריה נופל לכל כללי המשחק שלנו"

לפני המפגש עם יוצרי "היהודים באים" נטלי מרכוס ואסף בייזר, מרכוס מודאגת שהיא נראית כתומה וקצת מתרעמת על כך שבכלל התאפרה. הרי שותפה ליצירה, בהיותו בן, בטח בכלל לא עסוק בעניינים כאלה. כשבייזר מגיע לביתה, ההנחה מתבררת כלא נכונה; הוא בכל זאת נמנע מאכילת עוגייה מחשש שיישארו לו שאריות של אבקת סוכר בזקן בזמן הצילומים. אבל השאלה הפמיניסטית הזאת, כמו אחרות, עולות בסדרה עצמה, בעונה החדשה, הרביעית, שעולה בשישי הקרוב בכאן־11.

כך בפרק ספיישל, שכולו מערכון אחד המוקדש לבת שבע, מוצעת קריאה מחודשת ומצחיקה של הכתרת שלמה למלך, בזכות המהלכים שמקדמת אמו, המוצגת כמתוחכמת, תככנית אך מי שמזימותיה מתנגשות עם המציאות. "הפרשנות שלנו היא שבת שבע רצתה להיות המלכה”, אומרת מרכוס,” אבל לא נתנו לה למלוך כי היא אשה. ככה זה בתנ"ך". 

יוצרי “היהודים באים" נטלי מרכוס ואסף בייזר. “אנחנו לא כותבים למערכת החינוך. חוץ מזה התנ"ך הוא נורא גס" צילום: תומי הרפז

את דמותה של בת שבע מגלמת באופן מבריק יעל שרוני, שעד עתה היתה השחקנית הקבועה היחידה בצוות. העונה מצטרפת שירה נאור ליוסי מרשק, מוני מושונוב, יניב ביטון ועידו מוסרי. צוות הכותבים גם הוא גברי בהרבה יותר מאשר נשי. "אנחנו תוכנית סופר פמיניסטית", אומרת מרכוס. "אבל העונה הראשונה היתה הרבה יותר תנ"כית מהיסטורית, ומה לעשות שיש הרבה יותר דמויות של גברים מנשים בתנ"ך. לא שזה מצדיק, כי בסוף גם היו מספיק תפקידים לנשים, ובכל אופן השנה יש יותר איזון מגדרי".

לדברי בייזר: "גם בחדר הכותבים אנחנו מנסים לאזן. חלוקת הכותבים היא לא 50%־50% אבל המצב יותר טוב מברוב המערכות המקבילות". מרכוס מוסיפה שהשוויון המגדרי הוא גם בתכנים: “בעונה האחרונה חיפשנו את הנשים המטורפות של ההיסטוריה כדי להיכנס בהן. הבנו שהמעגל יושלם כשניכנס בנשים כמו בגברים, זאת היתה האג’נדה שלי”.

בייזר: “אחת הדמויות הנפלאות היא מניה שוחט, שכנראה ברחה מרוסיה לארץ ישראל כדי להימלט מאשמת רצח אכזרי, שכלל ניסור גופה. היא הסתבכה בתנועות מהפכניות לפני שהגיעה לכאן והיתה קצת פסיכופטית”.

עוד דברים קרו בין העונה השלישית לרביעית. שני היוצרים, מרכוס (38) ובייזר (45) המשיכו לכתוב ל"צפוף", סיטקום לערוץ הילדים; הגשימו חלום בכתיבה ל"זהו זה" שחזרה בתקופת המשבר לתאגיד, ובקרוב תעלה בקשת "הנחלה": קומדיה על מושבניקים, שהשניים כתבו יחד עם ארז שלם, ותעלה בקיץ עם שלמה בראבא, נלי תגר, שני כהן ומנשה נוי.

"אנחנו יודעים לכתוב בנפרד אבל מעדיפים יחד", אומרת מרכוס ובייזר מוסיף: "בשותפות שלנו אין הרבה שגרה ואין ימים שלא בא לי ללכת לעבודה".

שלא כמו הכתיבה ל"זהו זה", שהתייחסה לאירועים אקטואליים, את המערכונים ל"יהודים" מכינים הרבה זמן מראש, ובכל זאת יצא שאחד מהם כאילו מתייחס לקורונה: מערכון על נחש הנחושת, ומה עושים עם מחלה חשוכת מרפא. “אנחנו נורא אוהבים את משה, כי הוא תמיד תקוע בין העם לאלוהים, וזאת הזדמנות לרדת על העם”, אומרת מרכוס. 

מתוך "היהודים באים". "הבנו שהמהלך הפמיניסטי יושלם כשניכנס בנשים כמו בגברים, זאת האג'נדה" צילום: מיכל אפרתי

סאטיריקנים תמיד כותבים נגד ההנהגה, אבל גם על העם יש ביקורת.

בייזר: "בתנ"ך העם נקרא 'קשה עורף'. אצלנו זה 'עם של קקות'. משה לא סובל אותם. הוא כמו מדריך תיירים שתקוע 40 שנה עם אותה קבוצה של ישראלים בחו"ל. כל הזמן תלונות יש להם”.

מרכוס: "הפוקס האקטואלי הכי גדול היה לנו עם מערכון של גנדי כמטריד מינית. הלכנו להתראיין ברדיו אצל רבקה מיכאלי. שם היא סיפרה איך גנדי הדביק אותה לקיר והטריד אותה. היינו מזועזעים. החלטנו שעושים על זה מערכון. כולם בתוכנית חששו מתביעת דיבה. אלוהים יודע איך זה עבר את עורך הדין. ובאותו שבוע יצא תחקיר על הטרדות מיניות של גנדי אצל אילנה דיין. התוכנית שלנו שודרה יום לפני".

רוח אלוהים שורה עליכם?

"אלוהימה אוהבת אותנו”.

כאן המקום להגיד שגם בלי אלוהימה, או אלוהים, "היהודים באים" זוכה להרבה הצלחה, מפרס האקדמיה על הסדרה, שבחים בביקורות, הערכה מקיר לקיר, ובצדק. היא מקורית, חתרנית ומצחיקה ממש.

אגב הטרדות מיניות, ובלי יותר מדי פרטים, אפשר להגיד שאתם מטרידים את לוי אשכול באחד המערכונים?

בייזר: "הוא קורבן תמים. הרעיון שעומד מאחורי המערכון שכתבו רמי פרג וליאת שביט, הוא שצריך לשלם מחיר כבד כדי להסב נזק כבד".

מרכוס מסבירה ש"'היהודים באים' היא סדרה גסה. "חובקנו על ידי מערכת החינוך בצורה מפתיעה, ואנחנו מרצים לפני מורים לתנ"ך. אחת הבקשות הנפוצות שם היא שנעשה את המערכונים פחות גסים, כדי שאפשר יהיה להציג אותם לפני תלמידים. ואני אומרת שאני לא כותבת למערכת החינוך. חוץ מזה התנ"ך נורא גס".

יש לכם עניין כללי בתנ"ך?

"יש לנו משיכה לתנ"ך ולהיסטוריה. זה כמו 'משחקי הכס': זאת מחסלת את ההוא, מתחמנת את ההם. בתנ"ך המספר הוא כל יודע. הטריק שלנו הוא שאנחנו מוציאים את אלוהים מהסיפור, וכך נשארים רק עם המניעים הפסיכולוגיים של הדמויות".

אגב פסיכולוגים, העונה יש דמות חדשה, שלרוב עוסקת בהיסטוריה, והיא דווקא מההווה: בנימין נתניהו.

"זאת הפעם הראשונה שאנחנו מתייחסים אליו”, אומרת מרכוס. “הוא כבר מספיק חלק מההיסטוריה כדי שאפשר יהיה להתייחס אליו. הגענו לפיצוח מגניב". ובייזר מוסיף: "ביבי מההיסטוריה נפל לכל כללי המשחק שלנו. לקחנו את ביבי כמנהל בחנות הרהיטים רים. יצא סופר אקטואלי. ההערכה שלנו שעד שהעונה תעלה הוא יהיה חלק מההיסטוריה לא התממשה. אבל צריך לזכור שהוא רק אחד משורה של ראשי ממשלה שחוטפים מאיתנו. השנה אנחנו סוף סוף מטפלים במערכת היחסים בין רבין לפרס, על הקנאה, הטינה והניסיון לשתף פעולה, כולל מערכון אחרון בהפגנה ב־4 בנובמבר שבו הם מתווכחים מי ישיר איזה חלק ב'שיר לשלום'. אנחנו מקפידים להכניס בכל עונה מערכון מצמרר. אנחנו קוראים לו מועקון. במקום לצחוק, את מסיימת עם מועקה בלב".