הסדרה על ג'פרי אפשטיין מעניקה לראשונה פנים וקול למתלוננות

קורטני ויילד, מישל ליקאטה, היילי רובסון, וירג'יניה רוברטס, שרה רנסום, מריה פארמר, אנני פארמר, שונה ריוורה ושאנטיי דיוויס הן רק כמה מהנשים שבצעירותן, בעת שהיו קטינות, נוצלו והיו קורבנות להתעללות מינית מצד ג'פרי אפשטיין, המיליארדר ששם קץ לחייו בעת מעצר על אישומים בסחר בנשים ואינוס קטינות. אם יש משהו חשוב שהסדרה של נטפליקס "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד" עושה, זה שהיא מעניקה פנים וקול ומקום של כבוד למתלוננות נגדו.

אלה נשים ובנות שלאורך כל הפרשה היו בגדר מכלול חסר פנים ושם, בעוד השמות של גברים שנטען כי היה להם קשר מיני (נקרא לזה כך) עם הצעירות (והקטינות) כמו הנסיך אנדרו או עורך הדין אלן דרשוויץ; או קשר עם אפשטיין, כמו ביל קלינטון ודונלד טראמפ — היו ידועים לכל.

מימין: מריה ואנני פארמר מתוך “ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד". פתאום הגדולים והחזקים כבר לא נראים כאלה צילום: Netflix

גם בסדרה הדוקומנטרית בת ארבעת הפרקים של ליסה בריאנט הגברים האלה מוזכרים, אבל מולם ניצבות הנשים האלה, ואחרות, כמו עורכת הדין שייצגה אותן ועיתונאית "המיאמי הראלד" שחשפה את הנעשה, וחשיבותם של בעלי הכוח מתעמעמת.

עוד דבר שהסדרה עושה, מלבד בחילה, זה שהיא עוקבת אחר צמיחתו של אפשטיין לממדים האדירים של כסף ועוצמה, מתחילת דרכו. זה קרה בגלל הרבה מאוד אנשים שאפשרו את זה ולא מעט שמכים על חטא כיום. לכמעט כל מקום שהגיע אליו הזהירו מפני "המצפן המוסרי המקולקל" שלו, שהיה לפעמים שם קוד לחיבתו לניצול קטינות, ובנוסף לזה היה מתחזה ורמאי. כל אלה לא מנעו משועי עולם לשתף איתו פעולה ולמוסדות המכובדים יותר כמו הרווארד ו־MIT לקבל ממנו תרומות בסכומים רבים. אלה הקימו סביבו חומת ביטחון בלתי נראית.

בין מי שאפשרו את התנהלותו נמצאת המאפשרת הגדולה מכולם, גיליין מקסוול, שותפה וסוג של בת זוג, שהובילה את הבנות בפלורידה אל אחוזתו. היא דמות מסקרנת ומקוממת במיוחד בפרשה. הבנות נתנו בה אמון וכך הובילה אותן לטלפיו של אפשטיין. היא עזרה לו להקים את הפירמידה הפדופילית שלו, כך היא מכונה, שבה כל נערה שהגיעה לאחוזה התבקשה להביא עוד חברות מהכיתה (אחת היתה בכיתה ח' באותו זמן). מריה פארמר מספרת בסרט כיצד מקסוול איימה עליה שלא תתלונן נגד אפשטיין, וגם רמזה לה כי היא יודעת איפה היא נוהגת לעשות ג'וגינג וש"דברים יכולים לקרות".

עוד מאפשר גדול ועדות לכוח הפוליטי והכלכלי שסבבו את אפשטיין, והעניקו לו תחושה של ביטחון להמשיך ולעשות ככל העולה על רוחו, הוא התובע בפלורידה, אלכסנדר אקוסטה, שבעצם טייח את ההאשמות נגד אפשטיין וחתם איתו על עסקת טיעון סודית ב־2008, ולימים התמנה לשר הרווחה בממשל טראמפ ב־2018.

העונש שהושת אז על אפשטיין היה של שנה וחצי, כשאת המאסר הוא ריצה במתקן נפרד ולא בכלא, וכאשר שוחרר אחרי 13 חודשים בגלל התנהגותו הטובה, עשה מסיבה גדולה שאליה הגיעו כל אנשי השררה המקורבים והידועים, אף שידעו כי ריצה מאסר על אינוס קטינות. אחרי שהמשפט נגד אפשטיין נפתח מחדש, הפעם בניו יורק, אקוסטה התפטר.

ג’פרי אפשטיין. מצפן מוסרי מקולקל צילום: אם סי טי

אחר כך כידוע התאבד אפשטיין בכלאו. הסדרה נותנת במה לקונספירציה כאילו לא היה זה הוא שהתאבד, וגם מציגה תמונות של גופתו. אלה לא הרגעים החזקים שלה. לזכות הסדרה צריך לומר כי היוצרת לא עושה שימוש יתר בתיאורים המיניים, אבל אין מה לעשות שבזה הוא מואשם ועליה להבהיר את חומרתם. המשפט הכי משמעותי שיישאר איתי לאחר הצפייה הוא מעדותן של אחת הנשים: "ככל שהוא ראה שאת נפגעת ממעשיו כך הוא נהנה יותר".