אנחנו מדף הכסף: ספר חדש לחוקר הספרות יגאל שוורץ

לקבל לקראת יום העצמאות ספר שנקרא "מגש הכסף", שלא חתום עליו נתן אלתרמן אלא יגאל שוורץ? זה מיד גורם לך להידרך. מגש הכסף? הוצאת קדימה? זה מצריך בירור, במיוחד כשכותרת המשנה היא: "הרגע שבו נולדה הספרות הישראלית". שם הספר, “מגש הכסף”, בעקבות שירו הקאנוני של אלתרמן מ־1947 — כמעט המנון אלטרנטיcי על ההקרבה שנדרשה כדי להקים כאן מדינה — זוכה לניתוח בספר. בעיני שוורץ, הנער והנערה מהשיר “אנחנו מגש הכסף שעליו ניתנה לך מדינת היהודים”, שמקריבים את עצמם לטובת המדינה הריבונית, הם מעין סמל לוויתור של אלתרמן על מקומו בספרות העברית לטובת הדורות הבאים. כך עשו גם שני הסופרים הבכירים של אותו דור, משה שמיר וס’ יזהר.

יגאל שוורץ. "אני מבין שאחרים צריכים להמשיך את מה שהתחלתי. אז או שאני משתף פעולה או שאני עושה מלחמת חורמה. אני לא רוצה להרוס כל מי שמנסה לקחת לי את המקום" צילום: יונתן בלום

פרופ' יגאל שוורץ הוא מפעל ספרותי של אדם אחד. הוא עומד בראש מכון "הקשרים" לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטת בן־גוריון, הוא עורך ספרותי בכיר שערך עד היום יותר מ־250 ספרים והיה עורכם של עמוס עוז ואהרן אפלפלד, צרויה שלו, יואל הופמן ורבים אחרים, והוא מפרסם הרבה ספרי מחקר מקוריים ומעניינים על הספרות הישראלית .

למה החליט עכשיו לדבר על מירוץ הלפיד בין סופרי דור תש"ח, בראשם משה שמיר וס' יזהר, ובין סופרי דור המדינה, בראשם עמוס עוז וא"ב יהושע? אולי מפני שגם הוא מהרהר על המשך הדרך, לקראת גיל פרישה, מי ואיך ימשיכו את המפעל שלו. אבל עוד נגיע לזה.

בספר הזה שוורץ מציע גישה אחרת – הפוכה – להסתכל על ההיסטוריה של הספרות הישראלית. עד היום, הוא טוען, הסתכלו על דורות שונים בספרות כ”חסלניים”’ כלומר הדור החדש קם על הדור הישן ומורד בו, והכל במונחים של "רצח אב”, "סירוס", ו"עיקור": אחרי שנים של כתיבה של סופרי תש"ח שהקימו את המדינה ולחמו במלחמת העצמאות על המציאות בארץ ישראל, על החברה המתהווה, על צרכים, ערכים ודילמות מוסריות, באים להם לפתע שני הצעירים ילידי הארץ, עמוס עוז וא"ב יהושע, וכותבים סיפורים הפוכים, אפילו לעומתיים, סמליים, שכביכול תלושים מן הזמן והמקום.

אבל עכשיו בא יגאל שוורץ ואומר: לא היה פה חיסול ממוקד. המעבר התקיים בדיאלוג. משה שמיר, מחבר “הוא הלך בשדות”, וס’ יזהר, מחבר “ימי צקלג”, שני הספרים שמייצגים יותר מכל את המאבק לעצמאות, ידעו מה הם מעבירים לדור שאחריהם, כדי שהמפעל יימשך.

“במקביל עוז ויהושע קראו את הסופרים שקדמו להם, ורחשו להם כבוד גדול. “עוז ויהושע לא מרדו”, הוא אומר, “הם ישבו באוניברסיטה העברית, סופרי תש”ח היו המנטורים שלהם, הם פרסמו בכתבי העת שלהם, לא היה שום מרד”. 

עוז ויהושע לא מרדו. הם ישבו באוניברסיטה העברית וסופרי תש"ח היו המנטורים שלהם, הם פרסמו בכתבי העת שלהם, לא היה שום ‘רצח אב'" צילום: יח"צ

יזהר, טוען שוורץ, יצר עברית חדשה, יפה ופואטית, ואפשר לא"ב יהושע ואחרים להשתמש בה ולכתוב כמו שכתבו. ומשה שמיר ב"הוא הלך בשדות" הרג את אורי הצבר, והשאיר אחריו את מיקה הפליטה, ניצולת השואה, כדי לומר שעכשיו הסתיים סיפור אחד, המדינה כבר קיימת, וצריך לדאוג לאלה שבאו לא מזמן, המהגרים החדשים.

יגאל שוורץ (66) הוא עצמו בנם של מהגרים, פליטי שואה מהונגריה. הוא גדל בלב פרדס גדול במזרח רמת גן (אפשר לקרוא על כך ברומן היפהפה שלו "מקהלה הונגרית"). לפני הצבא עבד עם חבורות רחוב בנתיבות, אחרי הצבא הלך ללמוד ספרות. הוא גר בעבר בנוה שלום, היום גר באופקים. איש שמאל ציוני מובהק. נשוי בשלישית, אב לשלושה. וכאמור, אחד האנשים החזקים בעולם הספרות.

למה החלטת לכתוב את הספר הזה דווקא עכשיו?

"בגלל הגיל. עברתי לבאר שבע ב־2000, הקמתי שם משהו, ואני מבין שאחרים צריכים להמשיך את זה. ויש שתי אפשרויות: או שאני משתף פעולה ומבין שהדברים ייראו אחרת, או שאני עושה מלחמת חורמה וכל הפרויקט נהרס. אני לא רוצה לעשות מעשה ביבי, להרוס כל אחד שמנסה לקחת לו את המקום. לחוכמה הזאת יש גיל. ובשבילי הספרות היא כמעט הדת שלי. שם אני חי ומרגיש נוח ומכיר את השטח ברובו. אין הבדל משמעותי בין הספרות לחיים. והכי פשוט בשני השדות זה להבין שלאדם יש אינטרס שהמורשת שלו תמשיך, וכדי לאפשר זאת הוא צריך לשחרר לילדים את ההגה”.

אז מה לדעתך יקרה הלאה? מי מהסופרים העכשוויים ייקחו את הלפיד?

"תמיד יהיו כאלה. הרי אורלי קסטל־בלום ואתגר קרת, איך אפשר לקרוא אותם ולא לראות שהם נכנסו מתחת לאלונקה? שמעון אדף מתחבר לסיפור היהודי. הצעתי לשמעון ללמד בבן־גוריון במקום עמוס עוז. אנשים באוניברסיטה הרימו גבה. כשאני רואה איך הוא מטפל בנושאים שלו — הוא דוגמת מופת של מי שנראה כאילו הוא בחוץ אבל למעשה הוא לגמרי בפנים”.

הסופרים העבריים לדבריך תמיד חיפשו ייעוד דתי, לאומי ומוסרי. זה עדיין מעסיק סופרים עכשוויים?

"לצערי, כן. יש משהו בעם הזה שלא מרגיש נוח עם מה שיש. תמיד יחשוב שיש פער, ואת הפער הזה ממלאים אירוניה ושנאה עצמית ומשיחיות ועוד דברים. תמיד יצטרכו חלום כלשהו, עוד יעד להגיע אליו. המשיח לא יכול לבוא כי אם הוא יבוא נגמר הסיפור".

הספר מאוד ישראלי באופיו ובסוגיות שהוא עוסק בהן ואתה בחרת להוציא אותו בהוצאת קדימה המתמחה בקלאסיקה רוסית, מדוע?

"כמחווה של כבוד למו”לית ד"ר איסנה גולדין שמשקיעה בבחירה ובעיצוב המוקפד של הספרים. זה מקום ששומר על כבוד הספר".