המסכה מזארה, האלכוג'ל של ויטון

הקורונה תיעלם בסוף, אבל השפעתה הכלכלית תימשך עוד תקופה ארוכה. בימים אלה מתקיים בעולם כולו ובענף האופנה בפרט המבחן הגדול ביותר של אחריות תאגידית, ועסקים שיש להם הידע והיכולת לעשות משהו למען הכלל - נרתמים.

אשה חולפת על פני חנות סגורה של ויטון בטורינו, איטליה. LVMH תרכוש 40 מיליון מסכות מסין עבור בתי חולים בצרפת צילום: גטי אימג'ס

"תעשיית היוקרה מדברת זה זמן רב על אותנטיות. תגובת המותגים במשבר הזה ודרך הפעולה שלהם יעניקו משמעות חדשה למילה הזו", סבורה רבקה רובינס, יועצת לחברות האופנה ממשרד “אינטרברנד” לכתב העת "ביזנס אוף פאשן”. לא מדובר רק בתאגידי היוקרה הענקיים קרינג, שמסב את בתי האופנה בלנסיאגה וסן לורן לייצור מסכות בתקנים מחמירים, ו־LVMH, שרתם את פסי הייצור של קו הקוסמטיקה והבשמים שלו מבתי דיור ז'יוונשי וגרלן בן השאר לייצור אלכוג'ל, ותרם כבר 12 טונות של נוזל החיטוי המבוקש ל־39 בתי חולים בפריז והתחייב לספק 40 מיליון מסכות שיירכשו מסין — 10 מיליון, בעלות של 5 מיליון יורו במימונו, יגיעו כבר בימים הקרובים לצרפת. חברות אחרות, כמו פראדה, מונקלר וארמני תורמות כספים.

גם חברות קטנות יותר, כמו חברת הביוטי האמריקאית "קוטי" נרתמה למילוי המחסור העולמי באלכוג'ל "עלינו לנקוט צעדים ולהנהיג בכך שניתן דוגמה ונעזור לכל הקהילות שאנו פועלים בהן בזמנים דרמטיים אלה", אמר דובר "קוטי".

התשובה לשאלה איך חברות הקוסמטיקה הצליחו להסב את קווי הייצור שלהן במהירות ולעמוד בתקנים המחמירים של ייצור חומרי חיטוי טמונה בעובדה שהתקנים די דומים, וגם חומרי הגלם מצויים בהישג יד. כך, למשל, להכנת אלכוג'ל נדרשים שלושה מרכיבים: מים מזוקקים, אתנול וגליצרין – ואלה קיימים בשפע בתעשיית הקוסמטיקה (אלכוהול לבשמים וגליצרין לקרמים). כך גם בכל הנוגע לאריזות. כלומר ללואי ויטון, דיור או גרלן, למשל, היתה כבר שרשרת אספקה עצמאית.

בנוסף, גם הקשרים לממשל סייעו כאן. LVMH, לדוגמה, היא חברה משפחתית המנוהלת ביד נחושה בידי ברנאר ארנו, בעל קשרים שעוזרים לו להזיז דברים במהירות. לדברי רופא בכיר במערך הרפואה הלאומי הצרפתי באליטה הכלכלית כולם מכירים את כולם. "זה יכול להיות לא נוח בימים כתיקונם, אבל זה נהדר בימי משבר", אמר ל"פייננשל טיימס".

גם חברות טקסטיל לייצור המוני מסבות את פסי הייצור שלהן במאמץ למגר את המגפה העולמית: החברה־האם של זארה "אינדיטקס" מייצרת מסכות וחלוקי בית חולים בספרד, וכך גם אמירקן אפרל האמריקאית וחברת הטקסטיל האיטלקית מירולו, שלה 11 מותגי אופנה. המפעל שלה בצפון איטליה מבקש לתמוך ברופאים המקומיים ולהמשיך להחזיק את פס הייצור פתוח; ומייצר מסכות שעומדות בתקן הרפואי. בשבועות הקרובים הם עתידים לייצר כ־600 אלף מסכות, כשהיקף הייצור עתיד להגיע ל־100-75 אלף מסכות ביום.

מלבד ייצור של אמצעים שחסרים בשוק, יש חברות שנרתמות לעזור לבוטיקים קטנים ומעצבים המצויים במצוקה. למשל, אתר האונליין היוקרתי פארפץ' תומך בבוטיקים איטלקיים עצמאיים שמוכרים באמצעות הפלטפורמה שלו ומציע להם שירותי לוגיסטיקה ואחסון ושינוע. השאלה היא עד מתי יוכלו המפעלים להישאר פתוחים ואיך ישלמו לעובדים, אם התפוקה שלהם נתרמת חינם. בנוסף על כך בכל העולם נפגעה שרשרת הייצור והאספקה, כשמפעלים נסגרו ועובדים נשלחו הביתה, וחברות אופנה רבות, בהן ראלף לורן וברברי, כבר פרסמו אזהרה על צניחה במכירות.

בארה”ב מפעלי הטקסטיל צפויים לייצר עד 10 מיליון מסכות בשבוע. בארץ המצב מורכב יותר. גם בימים רגילים מעצבי האופנה פה נאבקים על קיומם, תעשיית הטקסטיל המקומית נעלמה וסגירת קווי הייצור בסין כבר לפני כחודשיים וההגבלות החדשות על התנועה הן מכה קשה לענף. ייצור מקומי של מסכות וחלוקים לבתי חולים נראה כמו חלום בלתי אפשרי.

לדברי רמזי גבאי, תעשיין טקסטיל ותיק ויו"ר איגוד הטקסטיל לשעבר, ישראל לא ערוכה לייצור מקומי. "לצערנו, תעשיית הטקסטיל הלכה והצטמצמה בעשורים האחרונים. כולם חשבו שאנחנו כפר גלובלי, ולא צריך לייצר פה דברים זולים. ועכשיו כשיש בעיה בעיה עולמית — אין מי שייצר אצלנו את הפריטים האלה". גבאי פועל בימים אלה לחבר בין ספקים ויצרנים לתעשייה. יחד עם יו"ר איגוד ההייטק צבי מרום העלה הצעה לייצר מסכות בד פשוטות ורב־פעמיות לציבור בסכום סמלי. לעת עתה, הדברים לא יצאו אל הפועל.