קימונו לדור ה־Z: פריחתו של הלבוש הלאומי היפני

פרדי מרקורי ודיוויד בואי, מדונה וביורק וגם אובי וואן קנובי מ"מלחמת הכוכבים" לבשו אותו. ג'ון גליאנו, דריס ואן נוטן, אלכסנדר מקווין ואחרים עיצבו קולקציות בהשראתו. עכשיו מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון מייחד לפריט הלבוש הלאומי היפני תערוכה. "קימונו: מקיוטו למסלול התצוגה", המציגה כ־100 פריטי קימונו, עוקבת אחר ההיסטוריה וההתפתחות של הקימונו מהמאה ה־17 ועד היום ומלמדת עד כמה גדולה השפעתו על עולם האופנה. זה לצד זה מוצגים פריטי קימונו עתיקים ומודרניים כמו גם תלבושות מקוריות מהסרט מלחמת הכוכבים ועיצובים של איב סן לורן, ג'ון גליאנו ואלכסנדר מקווין שהקימונו הצית את דמיונם. בסיום התערוכה מוצג מונטאז' של קימונו בסרטים הכולל קטעים מהסדרה "להרוג את איב", "רצח באוריינט אקספרס", וידיאו של מדונה ותמונות של דיוויד בואי בהופעה.

הקימונו - על ההדפסים והרקמות המרהיבות - עבר הרבה גלגולים במשך ההיסטוריה, אבל הגזרה הבסיסית הפשוטה שלו נותרה כשהיתה. צורת טי, לרוב מידה אחת מתאימה לכולם ויש לו חגורה - אובי - הנכרכת סביב המותניים. "אנשים נוטים לראות בקימונו מסורת שאינה משתנה בגלל שהגזרה אינה משתנה", אמרה ל"גרדיאן" אנה ג'קסון, אחת מאוצרות התערוכה. "אנחנו רוצים להראות שזו אינה תלבושת משעממת, פריט על זמני, אלא שהוא משתנה ואופנתי". למשל, קימונו שנוצר בקיוטו בסוף המאה ה־18 ומעוטר בקליגרפיה של מלות שירה, שאפשר לראות בו אולי את ניצני הססמאות שמודפסות על חולצות טי. או איור אירוטי של נאהבים תחת עץ הדובדבן, המספר את ההיסטוריה של הפיתוי של הקימונו. או הקימונו של פרדי מרקורי ודיוויד בואי שמטשטשים את סימני המגדר של הבגד האיקוני, ברוח ערבול המגדרים הנושבת בעולם האופנה בשנים האחרונות. ואפילו על קיימות אפשר לדבר. 

מדונה בקימונו ב־1999. משמאל: קימונו של המעצבת היפנית העכשווית הירוקו טקהאשי

עד מלחמת העולם השנייה לבשו גברים ונשים ביפן קימונו ביום יום. אחרי המלחמה, החלו היפנים ללבוש בגדים מערביים והקימונו נהפך לבגד השמור לאירועים מיוחדים. לדברי האוצרת ג'וזפין רוט, מאז ראשית שנות ה־2000 הקימונו עושה קאמבק ביפן, כשאנשי סצינת האופנה המקומית חזרו ללבוש קימונו בכל יום ולשלב אותו באמצעות סטיילינג אישי ויצירתי במראה שלהם. זה התחיל כמחאה על קצב החיים המהיר והאופנה המהירה המערבית, אך גם כתגובת נגד לדור המבוגר יותר שראה בקימונו משהו מיושן ומסורתי מדי. הסטיילינג החדש לא כלל תמיד את חגורת האובי הרחבה שפינתה את מקומה לוורסיות אחרות קלות יותר ללבישה מהקימונו המסורתי, שנלבש בשכבות רבות והיה מסורבל ולא נוח. לא עוד בגדי טקסים אלא, לדבריה, "משהו שאנשים יכולים ללבוש בכיף. אם וינטג' ואם פריט שעוצב בידי הדור החדש של המעצבים - דור האיקס ודור הזד הפכו אותו לפריט קולי, המביע אינדיבידואליזם וסגנון אישי", אמרה ג'קסון ל"מארי קלייר".

גם במערב הוא התקבל בהתלהבות, בין השאר, בקרב חובבי סגנון הבוהו שאהבו את בדי המשי הצבעוניים, הנפילה הרכה והחופשית על הגוף וגזרת המעטפת המחמיאה. התערוכה מספרת את סיפור נדידתו של הפריט האיקוני לאירופה, ואת ההשפעה שלו על מעצבי תחילת המאה ה־20, בהם פול פוארה, מדלן ויונה וז'אן לנוון. היא מלמדת עד כמה גלובלי הפריט האיקוני הזה ועל השפעתה של אסיה על עולם האופנה המערבי: החל בקימונו האדום שלבשה מדונה בווידיאו מ־1999 והתלבושת שעיצב אלכסנדר מקווין לביורק ב־1997, דרך הקולקציה של ג'ון גאליאנו לדיור קוטור בקיץ 2007 וכלה בקולקציית הגברים של טום בראון לאביב 2016.