האדריכל דניאל ליבסקינד: “יופי הוא לא דבר שזמין בקלות"

דניאל ליבסקינד זכה למעמד של סטארכיטקט, כוכב בינלאומי בתחום האדריכלות, רק בגיל 42 אחרי שתכנן את המוזיאון היהודי בברלין. מאז הוא לא מפסיק לתכנן מבני זיכרון והנצחה, מגדלים ושכונות ומבני ציבור ותרבות ברחבי העולם, ולקטוף פרסים בינלאומיים.

לישראל הוא הגיע ליבסיקינד בשבוע שעבר ל־24 שעות, לכינוס הרב־תחומי השנתי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים שהוקדש השנה למושג היופי. ההרצאה שנשא בכנס הוקדשה לתהליך היצירתי שלו, וליחס למושגים כמו יופי, אסתטיקה ושלמות בעולם האדריכלות.

האדריכל דניאל ליבסקנד צילום: שלו שלום

השאלה המתבקשת בהקשר זה היא עמדתו של ליבסקינד - יהודי־פולני־אמריקאי בן 73 - ביחס ליופי באדריכלות הישראלית, אם ישנו כזה כלל. ליבסקינד נזהר מתשובה נחרצת, ומסביר שהכל יחסי. ״אי אפשר להכליל לגבי יופי, ויש להתייחס לדוגמאות ספציפיות״, הוא אומר. כדוגמה הוא נותן את מבני הבאוהאוס בתל אביב, שנוצרו לדבריו עם תפיסה רעיונית מוסרית. ״כל דבר שיש בו רוח, יש בו יופי. אם בניינים קמים רק לצורך מסחרי - לדעתי הם לא יהיו בקטגוריה של יופי, שהוא דבר נצחי שהוא מעבר ליומיום״.

ובכל זאת, בלי להכליל, הוא מסביר ש״ישראל היא ארץ צעירה ומתפתחת שעוסקת בנושאים של סביבה וקיימות. כל זה לא מוביל באופן ישיר ליופי, אבל אנחנו יודעים שיופי הוא לא משהו שזמין בקלות. יש לישראל עתיד גדול לפניה, וצריך לומר שיש אבולוציה ועוד נראה הפתעות כאן בעתיד״.

המוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו צילום: ALEX FRADKIN

ליבסקינד לא שש לחשוף פרויקטים מקומיים עכשוויים בתכנונו, אף שיש כאלה. הוא אף לא מוכן להתייחס למגדל הפרימידה השנוי במחלוקת שתכנן לפני כמה שנים בירושלים. הפרמידה המדוברת (“מגדל עדן” שאמור היה להיבנות על חורבות קולנוע עדן ברחוב אגריפס) ספגה ביקורות נוקבות על היותה צעקנית, נטע זר, ופצע בקו הרקיע הירושלמי ולבסוף נגנזה. הוא כן מוכן לגלות שהוא עובד בימים אלה על בית פרטי בהרצליה פיתוח, מול הים, באתר “מאוד יפה” לדבריו. הבנייה תסתיים בקרוב, וישנו עוד בית כזה בתכנון.

ליבסקינד, בן לניצולי שואה מפולין, ידוע בעיסוק המתמשך שלו במבני ואתרי הנצחה וזיכרון. לאחר ההצלחה המסחררת שזכה לה עם תכנון את המוזיאון היהודי בברלין, הוא המשיך לתכנן אתרי הנצחה וזכרון ברחבי העולם, דוגמת התכנון מחדש של מרכז הסחר העולמי בניו יורק, המוזיאון ההיסטורי לצבא בדרזדן, המוזיאון הדני היהודי בקופנהגן, המוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו, אתר להנצחת השואה באוטווה קנדה ועוד. בשנה שעברה עיצב תערוכה להנצחת ניצולי אושוויץ, שתוצג עד אוקטובר 2020 במוזיאון אושוויץ־בירקנאו בפולין.

האנדרטה במרכז הסחר העולמי בניו יורק צילום: HUFTON AND CROW

בימים אלה החלה הקמת אנדרטת השואה בתכנונו באמסטרדם, שתנציח את שמות יהודי הולנד שנספו בשואה. הפרויקט, שתכנונו החל ב־2013, התעכב בשל התנגדות תושבים מקומיים. “הפרויקט הזה התחיל לפני שבע שנים, זמן ארוך״, אומר ליבסקינד.

״זאת היתה תקופה לא נעימה בהתחשב בכך שהשכנים התנגדו לאנדרטה אפילו שהמיקום שלה השתנה במשך הזמן. אבל האישור הסופי של הפרויקט הזה מראה שהחברה האזרחית של אמסטרדם חיה וקיימת. האנדרטה הזאת מוקדשת ליותר מ־102 אלף יהודים שנרצחו בשואה. כל לבנה שיוצרת את הבסיס שלה, כמו אלה ששימשו לבניית הבתים של השכונה היהודית הישנה בה היא נמצאת, נושאת שם ותאריך אינדיבידואלי. כל המבנה יוצר את המלה “לְזֵכֶר” בעברית, שמרחפת בפלדה כמו כנפיים שמחזירות אור, ומביאות אור לשכונה״.

איך מושג כמו “יופי” מתקשר לעבודה שלך בתחום הזיכרון וההנצחה?

״מעולם לא הסכמתי עם הרעיון של תיאודור אדורנו, ש’שום שירה לא יכולה להיכתב אחרי השואה’. דווקא על ידי התייחסות לזיכרון במלוא העומק שלו, יכולה להתגלות משמעות״.

כוכב סברובסקי בעיצוב ליבסקינד צילום: Bryan Derballa

חוץ מפרויקטים של הנצחה, משרדו של ליבסקינד עסוק כאמור גם בבניית מגדלים ומבנים מסחריים שונים ברחבי העולם. אחד מהם הוא תחנת הרכבת ״Thiers Est״ בניס, שנמצאת כעת בשלבי הקמה וזכתה לעיצוב ליבסקינדי טיפוסי: מבנה מרובה זוויות מחופה בזכוכית, בהשראת המראה הגבישי של אבן האזורייט המקומית. ״זה בניין מולטי־פונקציונלי מרכזי, שמחבר בצורה אסטרטגית את התחנה עם החשמליות, הרכבות והכביש המהיר ועם מדרכות להולכי רגל ומשתלבת ביופי של ניס״, מסביר ליבסקינד. ״המבנה, כמו יהלום, עם שכבת הפלדה הכחולה שלו, הוא תגובה פיסולית למה שמצוי מעבר לשכונה שלו, להרי האלפים מצד אחד ולחוף התכלת המפורסם מצד שני״.

מבנה מעניין אחר שליבסקינד מתכנן בימים אלה, אף הוא בצרפת, הוא ״מגדל אוקסיטניה״ שעתיד להיות גורד השחקים הראשון בעיר טולוז. הוא מתנשא לגובה של 150 מטר, עם 40 קומות של מגדל בעל קווים מעוגלים שמשובצת בו ספירלה של גינות לכל גובהו. ״ההשראה לבניין הגיעה מיופיה של תעלת מידי הסמוכה והמיקום של המגדל לצד תחנת הרכבת ההיסטורית״, מבאר ליבסקינד. ״הבניין עצמו הוא מטאמורפוזה של מבנה רב קומות רגיל, באמצעות יצירה של פארק בשטח של 2,500 מטר בתוכו, שחוצה את הפונקציות המגוונת שלו שכוללות מסחר, משרדים, מלון ומגורים״.

טיילת ואנקה במילאנו צילום: HUFTON AND CROW

ליבסקינד ממקם את עצמו במסורת של יותר מ־2000 שנים, ומצטט את דבריו של האדריכל הרומי ויטרוביוס: “‘אדריכלות צריכה להתחשב ביציבות, שימושיות, ויופי’. בשבילי זה לא השתנה״.

בכל זאת כמה דברים השתנו. איך טכנולוגיות חדשות משפיעות לדעתך על המושג של יופי ועל העבודה שלך כאדריכל?

״המדיה היום יכולות יכולה להפיץ מיליארדים של דימויים של בניינים ברחבי העולם, אבל מעולם לא חשבתי שתמונה על מסך היא בת השוואה לארכיטקטורה שהיא לא רק תופסת חלל, אלא יוצרת מקום. אי אפשר לשפוט בניין בלי לחוות את כולו, גם מבחינה תרבותית והיסטורית, ואם לקוח הוא חכם, תמונה לא תפתה אותו. אם אתה קליינט טוב, תוכל להבין את ההבדל בין בנאלי לבין מעניין בבניין. אבל כמובן שהציבור חשוף הרבה יותר מבעבר למה שנבנה בעולם, והידע הזה מקשה עלינו להישאר פרובינציאלים״.

מרכז הקונגרסים במונס צילום: GEORGES DE KINDER