צ’ופ שיק: עיצובים של מירית וינשטוק בהשראה יפנית

בשנה האחרונה הגשימה המעצבת והאמנית מירית וינשטוק חלום ישן: היא עזבה את ביתה ביפו, ויחד עם בתה הקטנה עברה להתגורר וליצור בטוקיו, מתוך רצון להתמחות במלאכות יפניות מסורתיות.

"בשנים האחרונות שאבתי השראה רבה מהתרבות היפנית", היא אומרת בשיחת טלפון,"ומאז שהגעתי לכאן אני מתנסה בלימוד מעשי של מלאכות מסורתיות. למשל, 'מיזוהיקי', קישוטים עשויים שזירת חוטי נייר; 'פורושיקי', אריזות בד יפניות; 'איקבנה', אמנות יפנית עתיקה של סידור פרחים; ו'וואשי', אמנות הנייר המסורתית. המורים הם מאסטריםשבמילים ספורות חושפים את התלמידים למסורות ארוכות שנים ולאופן התבוננות אחר על החיים ועל היצירה".

תכשיטים של וינשטוק בהשראת מיזוהיקי. “המעבר לטוקיו היה תהליך מפחיד ומשחרר" צילום: מירית וינשטוק

קולקציית התכשיטים של וינשטוק לאביב 2020, שתושק בחנויות בעולם בסוף החודש הבא, שואבת כולה השראה מלימודים אלו ובעיקר ממלאכת המיזוהיקי, שמחזירה אותה לאהבתה הגדולה לטקסטיל ואופנה. את חוטי הנייר המלופפים הפכה וינשטוק לתכשיט שצופה בכסף בשיטת האלקטרופורמינג המזוהה עמה, ומזה היא יוצרת תבנית המאפשרת לראות את מבנה הפריט המקורי בעבודת יד לפרטיו, ויוצקת יציקות של כסף. כך גם בצמיד רפיה ופנינים יפהפה ששואב השראה מקשירות יפניות לייבוש דגים. זו לא הפעם הראשונה שהיא שואבת השראה מיפן. גם קולקציית חורף 2014 שאבה השראה מטיול שעשתה שם.

וינשטוק מעולם לא הלכה בתלם. בכל פעם שנפגשנו, עוד מראשית דרכה כמעצבת בגדים עצמאית ב־2004, היתה מפתיעה אותי, מעוררת בי השראה. היא נעה על הציר שבין עיצוב לאמנות — עשר שנים אחרי שסיימה את לימודיה בשנקר החליטה ללמוד לתואר שני באמנות בבצלאל. "תמיד יצרתי בכמה תחומים — תכשיטים, אופנה ואמנות — ועניין אותי הדיאלוג בין העולמות הללו. יפן פתחה לפניי עוד עולמות מסקרנים, ואני מרגישה שהחוויה פה רק התחילה ויש לי עוד הרבה מה ללמוד".

כיום נמכרים התכשיטים שלה ב־45 חנויות בעולם ובאתר האינטרנט החדש שלה miritweinstock.com.

פיתוח התכשיטים שלה עבר בעיקרו ליפן, והיא עושה שימוש בחומרים בטכניקות שהיא נחשפת אליהם ולומדת לעבוד איתם בשיעורים שם. בה בעת היא עדיין מחזיקה בסטודיו בתל אביב, הכולל צוות מסור של שתיים: מנהלת ומעצבת, שאחראיות על ייצור התכשיטים בפועל והשילוחים לחנויות ולקוחות בעולם.

מירית וינשטוק: דווקא ביפן אני מרגישה פחות דחיפות להספיק כמה שיותר. הדברים מחלחלים אליי לאט, ואני מרגישה את העומק שזה מביא ליצירה” צילום: תומי הרפז

"עבורי המעבר לטוקיו היה תהליך מפחיד ומשחרר כאחד", היא אומרת, "בזכותו למדתי לסמוך על הצוות שלי ולתת להן את האפשרות לנהל ולייצר. לעצמי נתתי את החופש להתפנות מעבודת היומיום של הסטודיו ולהתעמק בתהליכי יצירה חדשים".

כשהיא נשאלת איך החיים שם השפיעו על היצירה שלה, משיבה וינשטוק: "תמיד שאבתי השראה מנסיעות בעולם ואז חזרתי לסטודיו שלי בארץ עם כל הספרים, החומרים וההשראות כדי ליצור. היום אני חיה במקום שאני שואבת ממנו השראה, ולכן אני מרגישה פחות דחיפות פנימית להספיק כמה שיותר, כי הזמן לא קצוב. להפך, אני מאפשרת לעצמי הרבה זמן לעבוד על כל יצירה. עם הזמן והתרגול של המלאכות שאני עושה, הדברים מחלחלים אליי לאט, ואני מרגישה את העומק שזה מביא ליצירה".

לפני כחודשיים וינשטוק גם פתחה חברה ביפן מתוך רצון להגדיל את הפעילות העסקית והיצירתית שם. היא עובדת במקביל על פרויקטים שונים הקשורים, לדבריה, זה לזה, אבל גם שונים. השנה היא מתכננת להציג את התכשיטים שלה בכמה אירועי פופ־אפ בחנויות כלבו יוקרתיות. וככל הנראה תציג שם גם תערוכת יחיד: "אני עובדת על פריטים חדשים שאני מקווה להשיק באתר שלי. למשל, עבודות נייר ועבודות קרמיקה ובצדן פריטים יפניים ייחודיים משוקי פשפשים, שהתחלתי לאסוף פה בביקוריי בשווקים במקדשים בימי ראשון".

תכשיטים של וינשטוק צילום: מירית וינשטוק

החל מהאביב הקרוב גם תחל להדריך סדרת סיורים בטוקיו בשיתוף פעולה עם מלון הפנינסולה. הסיורים יתמקדו בעולמות הקראפט והעיצוב: במסורתי אל מול המודרני, בישן מול החדש. בסיורים אלה תחשוף וינשטוק את העולם המופלא של המלאכות היפניות, ותיקח את המשתתפים לסדנאות.

על השאלה עד כמה ההתנהלות שם שונה מבחינה עסקית ממה שאנחנו מכירים, משיבה וינשטוק כי "אצל היפנים דברים לוקחים זמן, הרבה זמן. הם מאוד יסודיים, ולא ייחפזו לעסקים ולשיתופי פעולה לפני שהם בודקים את האפשרויות לעומק ומקצים הרבה זמן להכנת השטח. למשל, על אירוע פופ־אפ שעשיתי בחנות כלבו בגינזה לכבוד כריסמס בדצמבר התחלנו לעבוד יחד ביוני. עבודה שהתפרסה על פני חצי שנה וכללה פגישות רבות, צילומים של התכשיטים לשער של המגזין של החנות, בחירת צוות שיכול לעבוד איתי ודובר אנגלית ויפנית וכו'. כל פרט קטן טופל והיה מושקע במחשבה עסקית ויצירתית".