רואים את הקולות: על הגלריה Room 25

אחת הגלריות הכי מסקרנות בתל אביב נפתחה לפני שבועיים בחלל קטן בקומה העליונה של אחת המסעדות המצליחות בארץ. היא פועלת רק בשעות החשיכה ולא תראו אותה מהרחוב. גם אם כן תראו - לא תוכלו להיכנס אליה עד שתשלחו אימייל ותקבלו הוראות כניסה. “Room 25” היא הגלריה הראשונה בארץ המבוססת על אמנות סאונד, וממוקמת בבניין ההיסטורי שבו שוכנות המסעדות "הרצל 16" ו"דיסקו טוקיו" של קבוצת המסעדות R2M. מאחורי המיזם עומדת חגית אמה ורנר, אדריכלית בהכשרתה שבשנים האחרונות עוסקת בעיקר באוֹצרוּת. ב־2012 החלה לאצור סדרה חודשית של מיצבים בפסאז' באלנבי שעם הזמן זכו לשם "אלנבי סאונד פסאז'".

חגית אמה ורנר בכניסה ל־Room 25. “לתווך כמה שפחות בין העבודה לצופה" צילום: אוראל כהן

ב־2017 אצרה עם טל לניר סדרה של תערוכות סאונד במוזיאון תל אביב לאמנות בשם "קומפוזיציות לזמן חלל". מתי ברודו מקבוצת R2M נתן לה את החלל, שהוא בעצם חדר קטן (מספר 25, ומכאן שם הגלריה).

הגלריה פועלת ללא מטרות רווח, ונתמכת על ידי ברודו, חברת הרמקולים “מורל” והפלטפורמה לאמנות דיגיטלית Niio. התערוכה הראשונה היא המיצב האודיו־ויזואלי "Amor" שיצרו אביעד סינמנס ודור זליכה לוי. "הרעיון”, מסבירה ורנר, “הוא שייכנסו בכל פעם שני אנשים בלבד. זו אמורה להיות סיטואציה אינטימית שתאותת למבקר להאט קצת את קצב החיים, לסגור מאחוריו את הדלת ולעבור לזמן ומרחב אחר, לצלול אל תוך היצירה. הבנתי שאני רוצה שהגלריה תעבוד בשעות החשיכה גם כי המיקום מתאים וגם כי זה יותר נכון בעיניי מבחינת המצב שאני רוצה שהקהל שיגיע אליו יהיה בו".

למה צריך לשלוח אימייל כדי להיכנס?

"זה לא כדי שאנשים יצטרכו לקבוע תור, אלא כדי שהחלל יהיה כמה שפחות מתווך בין העבודה לצופה. שולחים אימייל לכתובת contact@room25.co.il ומקבלים הוראות כניסה".

מה קורה למי שמגיע ולא שולח?

"הוא יכול לשלוח אימייל מחוץ לדלת", צוחקת ורנר. "זה חלל שנמצא ברחוב הכי סואן בעיר וגם למטה במסעדות יש המון רעש, והכוונה היא שמאחורי הדלת תשתתרר אווירה של הפסקה, האטה".

למה היא מוסתרת?

"יש שלט צנוע אבל זה בעיקר עובר מפה לאוזן, או שמישהו למטה במסעדות יכול לספר לך ולהמליץ לך לעלות. הכוונה היא שאנשים ייכנסו לשם לבד, אנחנו עוד לא ממש מפרסמים. אבל נלמד עם הזמן, אנחנו ממש בהתחלה".