שעוני ה-GPS מצויינים לאימונים אבל הם לא מדייקים

בעת המרוץ, הבטתי בשעון הלווין המתוחכם שלי פעם אחת בלבד, בערך קילומטר מקו הסיום. על הצג הופיעו נתונים מהפנטים שטרם ראיתי. וגרמו לי לשעוט קדימה ולנצל כל פיסת אנרגיה שעוד היתה לי. חציתי את קו הסיום מאושר עם שיא אישי חדש: השעון המסור הראה זמן של 16:25 דקות, המרחק: בדיוק 5 ק”מ.

איפוס שעונים בהזנקה. במרתון יכולה להיות סטיה של 400 מטר צילום: אי.אף.פי

אף שהנתונים נראו לי מעט מופרכים ביחס ליכולות שלי מאימונים ותחרויות קודמות, תחושות הסיפוק והאושר הציפו אותי המאמץ השתלם ברגע האמת. לרגע לא פקפקתי במספרים ששידר השעון, לשנייה לא חשדתי שאולי נפל פגם במדידת המסלול.

גם רבים ממאות הרצים לצדי באותו בוקר זכו במבול של שיאים אישיים, ובאזור קו הסיום שמעתי לפחות חמישה מהם מאשרים שגם שעוני הלווין שלהם מדדו בדיוק 5 ק”מ. הנה, קיבלתי אסמכתא. הייתי בעננים.

אלא שכעבור זמן מה, הבנתי שאולי כדאי שארד מהם חזרה למציאות. שקיים סיכוי לא רע שהמרחק האמיתי היה קצר יותר וייתכן שמספרי הקסם ששעוני הנאמן והיקר הפיק עבורי אינם מדויקים.

איך זה יכול להיותן? “GPS הוא לא אמצעי קביל למדידה תקנית”, טוען עמית נאמן, מודד מרוצים מוסמך מטעם התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF), “משתמשים בו רק כשלא ניתן לבצע מדידה אחרת”. נאמן, מאמן מנוסה שהיה מרציה הבכירים של ישראל, מסביר שיש סטייה משוערת של 1% במדידת מרחק על ידי שעוני הלווין, שלרוב מתבטאת בתוספת מרחק קלה על צג השעון ובחישוב מוטעה של קצב הריצה.

כלומר, רץ שישתתף בתחרות ריצה ל־10 ק”מ שנמדדה כהלכה, בה המדידה התבצעה על ידי מודד מוסמך המשתמש במד מכאני מיוחד המכונה מונה ג’ונאס, עשוי בכלל לראות על צג שעונו מרחק של 10.100 ק”מ ולעתים יותר. רצי חצי מרתון ומרתון לא צריכים להיות מופתעים אם שעוניהם יוסיפו להם בין 200־400 מטר. אלפי רצים מכירים את התחושה הלא נעימה שבה השעון מראה כי גמאו את מרחק המרוץ אך קו הסיום עדיין מרוחק מהם כמה מאות מטרים.

“כמעט אין מארגני תחרויות שלא מכירים את תלונת הרצים השגרתית: ‘שעון ה־GPS שלי מראה שהמרוץ שלכם היה ארוך מדי’”, טוען ריאן ווד, כותב באתר הספורט האמריקאי Active “לחלקם כבר יש מענה אוטומטי בתיבות המייל של המרוץ המתייחס לתלונות האורך”, הוא מספר.

מרתון. לא מדייק בזמן צילום: רויטרס

הבדלים באיכות המדידות

אבל איך ייתכן שמכשירים כה מתקדמים מתקשים למדוד מרחק כהלכה? ובכן, מבדקים מקיפים מראים שראשית, קיימים הבדלים שלעתים עשויים להיות משמעותיים, באיכות המדידות בין חברות ואף דגמים השונים. בנוסף, מתברר שגם לשעון לווין יכול להיות “יום רע” ואיכות המדידה שלו תיפגע ממשתנים שונים ואותו שעון יכול להפיק נתונים שונים לחלוטין מאותו מסלול.

“בלי להיות מומחה לטכנולוגיית השעונים, אני מניח שהם מבצעים השלמה לקו רציף דמיוני”, סבור נאמן. “התכיפות של קריאות הלווין, מהירות הריצה, עיקולים בדרך, מיסוכים על ידי עצים ובניינים – כל אלה יכולים לתרום לטעות”.

מבדק שעונים מקיף מאוד שערך ג’ונתן סבאג’, רץ ותיק שמפעיל אתר שנועד לסייע לרצים בשיפור יכולותיהם באמצעות אמיתות מדעיות, אכן מראה כי שעוני לווין מתקשים למדוד מסלולים ישרים ומפותלים כאחד. בסיבובים יש להם נטייה “להחליק” את קווי העיקול ובמסלולים ישרים כסרגל — לזגזג מצד לצד ולהאריך את המדידה. בעשרות המבחנים שביצע, סבאג’ גילה למשל, שקיים הבדל באיכות המדידות בין עונות השנה השונות וגם ובין פעילות אורבאנית לזו שבטבע — דווקא לרעת האחרונה. בשל עננות כבדה, גשם, צפיפות עצים ומסלולים מרובי פיתולים ואפילו תופעה עדינה כמו שלכת.

דברים אלה עשויים לפגוע באיכות המדידה בשיעור של 3% בקירוב. “כשמשווים מדידות GPS למדידות מוסמכות לשעונים אין בכלל סיכוי”, טוען ווד. זאת כמובן בתנאי שמארגני התחרות מיקמו את את קווי הזינוק והסיום בהתאם להנחיות המודד. לא תמיד זה המצב, כפי שאולי קרה השבוע באליפות ישראל בריצת 10 ק”מ.

אין זה אומר ששעוני GPS אינם כלי אימוני שימושי ראשון במעלה, אלא פשוט שעל המשתמשים “לקחת בחשבון שהפרשים של מעל 1% הם סבירים ביותר”, אומר נאמן ומדגיש כי זו לא תופעה ישראלית: “גם במרתונים של פריז, לונדון או ברלין יש מדידת יתר סביב 1%, ולעתים אף יותר”.

בכל מקרה, את התופעה הרווחת שבה רצים מציגים לראווה ברשתות החברתיות צילום של נתונים מנקודת ה־42.2 ק”מ כפי שהם מוצגים בשעוניהם המשוכללים, במקום את התוצאה הרשמית הוא מכנה “אבסורדית”.