חוט מקשר: "קום איל פו" מינה גבר כמעצב ראשי

סערה גדולה עוברת בשנים האחרונות על שוק האופנה הישראלי ומערערת אותו. הייצור שנהפך לגלובלי והתחרות משוק האונליין גרמו לרשתות כמו הוניגמן ורמילי להיסגר ולמעצבים כמו יוסי קצב וסיביל גולדפיינר, העומדת בראש רשת “קום איל פו”, לשלב ידיים. ההודעה על מינויו של קצב למעצב הראשי של הרשת הוותיקה, שהוקמה ב־1987, ומונה כיום שמונה חנויות פיזיות וחנות אונליין, התקבלה בהפתעה: קצב הוא גבר שהזניק את הקריירה שלו בעיקר בזכות עיצוב לגברים, ומונה עתה לעמוד בראש מותג נשים פמיניסטי, המקדם אג׳נדות חברתיות ופרויקטים למען נשים.

יוסי קצב בבית “קום איל פו". “מכיוון שזה מותג שקיים כבר 30 שנה, הוא מגיע עם מורשת, וזה הדבר שהכי חשוב לי לשמר" צילום: תומי הרפז

יוסי קצב (47), בוגר שנקר וכיום מרצה בכיר שם, הקים את מותג האופנה שלו סקץ׳ לגברים, ומאוחר יותר לנשים, ב־2010 והחזיק בו במשך שבע שנים וחצי שבסופן נמכר לרשת Swear תמורת כ־5 מיליון דולר. שנה וחצי לאחר המכירה פרש מתפקידו כמנהל הקריאטיבי. ״מכרתי כי הניהול דורש מאמץ נפשי קשה. היו לי 22 עובדים בארבע חנויות ועבדתי מול פורטוגל על הייצור. זו עבודת פרך. כמה חודשים אחרי שעזבתי הם הודיעו שסוגרים את סקץ׳”. על חילוקי הדעות עם הבעלים הוא מסרב לדבר בשל חוזה סודיות: “זה ביזנס, הכל בסדר, אתה גם נופל מדי פעם. אני לא אדם נוסטלגי. גומר תקופה וממשיך הלאה״.

ביולי השנה התמנה למעצב הראשי של קום איל פו. הקולקציה הראשונה בעיצובו תצא בחורף. ״אנשים מצפים לדעת מה אני אעשה בקום איל פו”, הוא אומר. “מכיוון שזה מותג שקיים כבר 30 שנה, הוא מגיע עם מורשת, וזה הדבר שהכי חשוב לי לשמר״. עם כניסתו לתפקיד ביקר קצב בארכיון ובחן את הבגדים שעיצבה קרול גודין, שייסדה את המותג עם גולדפיינר ב־1987 (ופרשה ממנו ב־2002). ״החלטתי שאני רוצה ללכת על הדנ”א של ההתחלה, לחיבור בין סיביל לקרול, שהיא צרפתייה מקנדה. הסגנון היה מאוד מאופק, זה קום איל פו במובנו המילולי — כמו שצריך. עם הקפדה על בדים איכותיים ועיצובים נסתרים בבגד. חשוב לי להסתכל על השפה של קרול ולעשות את זה מודרני. מאוסף הקטלוגים יצאתי לעצב בגדים עם אזכורים ונשמה”. מההתחלה גודין שמה דגש על נוחות וחייטות. נדמה שזה מה שהפך לנקודת ההשקה בין קום איל פו לקצב: בחייטות מושלמת ובכישרון לפריטים מוקפדים.

פריטים של סקץ׳. "היה מותג מאוד מאופק ונקי" צילום: עמית שעל

לדברי קצב, בעיניו קום אלי פו בראש וראשונה הוא מותג אופנה. כשהוא נשאל איך הוא מסתדר עם האג׳נדות הפוליטיות והפמיניסטיות שמקדמת סיביל גולדפיינר, הוא אומר שהוא “מתמקד בבגד, במוצר. ובחזרה לראשית הדרך, אז הבגדים היו יותר חזקים מהאג׳נדה. אג׳נדה זה מצוין, אבל לפעמים היא צריכה להיות תוספת לקולקציה, ולא להשתלט עליה״.

מה ההבדל בין קום איל פו לסקץ׳?

״סקץ׳ היה מותג מאוד מאופק ונקי ובקום איל פו יש משהו נועז, עם חיבורי צבעים לא שגרתיים, משהו קצת פָרוּם, א־סימטרי ויפני, ואת השיגעון הזה אני צריך קצת להכניס״.

זה קשה לך?

״לא. כמובן שיש לי האסתטיקה שלי אבל הבגדים של גודין היו מאוד מחויטים־גבריים. בשנקר אעביר השנה קורס שנקרא ‘ללא מגדר’, שמדבר על טשטוש בין המינים, נושא שדובר עליו בקום איל פו כבר לפני 15 שנה, כך שהכל מתחבר לי״.

מה האתגרים שמצפים לך?

״הייתי רוצה להביא קהל חדש, ילידות שנות התשעים וה־2000. אני רוצה להציע משהו שהוא לא חד־פעמי: לא רק רשתות שמוכרות טי־שירט ב־49 שקל. חשוב לי שאנשים יבינו שבעיצוב אנשים עובדים קשה ויעריכו מוצר שעשוי מ־100% משי או כותנה מוברשת ויבינו שזה בסדר שיש את הגבוה. אני וסיביל מדברים גם על בגדי גברים בעתיד. יש פה צורך ופוטנציאל כלכלי מדהים״.

אף שקצב מעיד כי אינו אדם נוסטלגי, הוא נזכר לקראת סיום שגודין היתה המנחה שלו בפרויקט הגמר בשנקר ב־1998 והציעה לו לבוא לעצב אצלה. ״זו סגירת מעגל עבורי. לכן אני לא רוצה לעשות סתם קולקציה יפה ומוקפדת, אלא להביא משהו עם ערכים של מותג. אני לא רוצה לעשות יוסי קצב, אני רוצה לעשות קום איל פו״.

גולדפיינר. תעשיית האופנה קשה היום בכל העולם צילום: יח"צ

* * *

"הוא מאוד קום איל פו"

״יוסי קצב הוא מקצוען ברמות אחרות”, מנמקת סיביל גולדפיינר את הבחירה בו למעצב הראשי של קום איל פו. “יש לו תפיסת עבודה מגובשת ושיטתיות, ואחרי שנים בסקץ׳, הוא גם מבין את את האחריות הפיננסית שבניהול עסק. יש לו דרישות גבוהות מהאנשים שעובדים אתו ומצד שני הוא מאוד פתוח לדיאולוג ולביקורת. יוסי הוא מאוד ‘קום איל פו’ במובן של לרדת לפרטים הקטנים, מהבחינה העיצובית, הצבעים והקווים — יש פה הרבה מאוד הלימה״.

מה הבעיה הגדולה של תעשיית האופנה בארץ?

״התעשייה קשה היום בכל העולם, לא רק בישראל. האופנה המהירה השתלטה. הגדולים תופרים במקומות זולים, הם יודעים מה מסחרי ומייצרים הרבה, אבל מישהו משלם את המחיר - כמו התופרות למשל, והדוגמניות שמנוצלות. אנשים קונים יותר ממה שהם צריכים״.