$
פנאי

מעל למצופה: הספרים, הסדרות וההמצאות שהיכו את התחזיות

"צ’רנוביל" היא דוגמה אחת ברשימה של הצלחות מפתיעות שכוללת ספרים, סרטים, משחקים ושאר תוצרי תרבות ופנאי שנהפכו לפופולריים מעבר לכל תחזית, ולפעמים ממש בניגוד לה

רותה קופפר 08:4317.07.19

אפשר רק לדמיין את השיחה שבה ניסו למכור את הרעיון ליצירת המיני סדרה "צ'רנוביל" ל־HBO: “זאת תהיה סדרה קודרת, כמעט ללא שחקנים מוכרים, על מאורע היסטורי שקרה לפני כ־30 שנה ואת תוצאותיו כולם יודעים. וגם נצטרך להעביר מידע מדעי מסובך על קרינה וכורים גרעיניים, אבל זה בסדר כי הכל ייעשה במבטא בריטי גבה מצח” מנגד, ישבו הבכירים של רשת הכבלים, שבדיוק התמודדו עם פרידה עתידית מהדרקונית המטילה ביצי הזהב שלהם "משחקי הכס". אפשר להניח שהם לא שיערו את ממדי ההצלחה של המיני־סדרה הזאת: עוד בטרם הסתיימה הספיקה להתברג ברשימת 250 הסדרות הטובות בכל הזמנים של אתר IMDB,

 

9 מיליון איש צפו בה, היא צפויה לגרוף פרסים רבים בטקס האמי בספטמבר הקרוב. ואפילו התיירות לאזור מוכה האסון החלה להתגבר.

 

“צ’רנוביל” היא דוגמה אחת מובהקת ברשימה של הצלחות מפתיעות, שכוללת ספרים, סרטים, משחקים ושאר תוצרי תרבות ופנאי שנהפכו לפופולריים מעבר לכל תחזית, ולפעמים ממש בניגוד לה.

 

 

סיינפלד

 

סיינפלד סיינפלד

 

כעת כאשר מציינים 30 שנה לעלייתה של הקומדיה המושלמת, קל לצמצם את סיפור הצלחתה ל"סדרה על כלום... יאדה, יאדה, יאדה, זהב, ג'רי. זהב!", אבל האמת היא שכאשר לארי דייוויד וג’רי סיינפלד הציגו את פרק הפיילוט של הסדרה לפני בכירי רשת NBC התגובות היו מעורבות. אחד הבכירים אמר שהיא "יותר מדי ניו־יורקית, ויותר מדי יהודית". שידור הפרק ההוא בקבוצת מיקוד של 400 משפחות העלתה תגובה דומה, ואף גרועה מזו. אבל ברשת הוחלט לתת לה צ'אנס. הם, כידוע, לא התחרטו על כך.

 

קטאן

 

קטאן קטאן צילום: אבי ולדמן

 

בעידן של קנדי קראש, אנגרי בירדס ושאר משחקים בטלפון הנייד צץ משחק קופסה, שנהפך להצלחה בינלאומית. המשחק הגרמני הצליח לחדור לשוק האמריקאי ומשם לשאר העולם, ה"וושינגטון פוסט" הכתיר אותו כ"משחק של זמננו". כבר ב־2015 הוא מכר יותר מ־25 מיליון יחידות ותורגם ל-30 שפות, ומאז רק נוספו לו הרחבות וגרסאות שונות (כן, כולל אפליקציה וחוזה לסרט על פיו). סוד קסמו: הוא חכם, מחייב הרבה אסטרטגיה, אך נסמך גם על מזל. כל משחק שונה מקודמו וקל יחסית ללמוד אותו. בעידן המסכים, הוא מצליח לגרום לצעירים ומבוגרים לשבת זה מול זה, וממש לדבר אחד עם השני, גם אם זה רק כדי לסחור בחיטה או בעץ.

 

פודקאסטים

 

 

את הסדרה "צ'רנוביל", המוזכרת כאן ליווה גם פודקאסט. כי כמעט לכל דבר יש פודקאסט. ה”הסכת” בעברית הוא הגרסה העכשווית לתסכית הרדיו מפעם שכולם היו משוכנעים שאבד עליו הכלח. הוא מותאם לאורח החיים החדש ולטכנולוגיה החדישה; הוא נצרך דרך אוזניות בפארק, ברכבת או באוטו. על פי אתר "מידיום" ב־2018 עלו לרשת יותר מ־525 אלף פודקאסטים רק בארה”ב. 73 מיליון אמריקאים, כלומר 26% מהאוכלוסייה מקשיבים להם על בסיס חודשי. הקהל צומח בקצב של בין 10%־20% בשנה. “הווידאו הרג את כוכב הרדיו" , אולי, אבל רק עד בואו של הפודקאסט.

 

מסרונים

 

 צילום: שאטרסטוק

 

איש לא יכול היה לתאר לעצמו שאחרי המצאת הטלפון אנשים יעדיפו לחזור למסרים בכתב אפילו המייסדים של ווטסאפ לא דימיינו שרוב התקשורת האנושית תיעשה דרך מסרונים. לפי האגדה יאן קום, אחד המייסדים של אפליקציית המסרונים הגדולה בעולם, חשב על הרעיון בעת ששהיה בחדר כושר ולא יכול היה לדבר בנייד. כיום כאשר ליישומון 1.5 מיליארד משתמשים ברחבי העולם, המנצלים את הפלטפורמה הזאת לכל דבר, מלבד בקשה לדבר בטלפון, אפשר לקבוע שכתיבת מסרונים, תוך שכלול מתמיד של שפת האימוג’ים, היא צורת התקשורת המועדפת בתבל. או כפי שהגדיר זאת הסאטיריקאי ג'ון אוליבר: "אם אתם מעדיפים שיחות על פני מסרונים אתם פסיכופתים".

 

הארי פוטר

 

משקפי הארי פוטר משקפי הארי פוטר צילום: שאטרסטוק

 

12 פעמים דחו את כתב היד של ג'יי־קי רולינג עד שנמצאה הוצאה לאור שהסכימה לפרסם את הספר על הקוסם בן ה־11. ז'אנר הפנטזיה נחשב אז למוקצה. בכלל, אמרו, ילדים הפסיקו לקרוא ספרים. ואז קרא הקסם: הספר כבש את לב הקהל, וכך גם כל ספרי ההמשך שלו. יחד הם מכרו יותר מ־500 מיליון עותקים בכל העולם, מה שהפך את הסדרה לנמכרת בכל הזמנים. היא תורגמה ל־73 שפות ועובדה לסדרת סרטים פופולריים. כעת האימפריה שלו שווה יותר מ־25 מיליארד דולר.

 

50 גוונים של אפור

 

 

סדרת הספרים האירוטיים הזאת היא ההיפוך של "הארי פוטר" בכל מובן חוץ מההצלחה המפתיעה שליוותה את יציאת שתי סדרות הספרים. הספר הראשון בסדרה, שבינתיים נמכרו מאות מיליוני עותקים שלו יצא בתחילה כספר אלקטרוני ורק אחר כך בהוצאת "The Writers Coffe Shop" האוסטרלית. להוצאה הקטנה לא היה תקציב שיווק והיא הסתמכה על כך שהספר יזכה לפרסום בזכות בלוגים עצמאיים ומידע שעובר מפה לאוזן. בתחילת דרכו נהנה הספר מהיותו ספר אלקטרוני שנקרא בקינדל, או במקבילות שלו, וכך אי אפשר היה לדעת מה קוראות אותן נשים מחויכות ברכבת.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x