התגעגעתי, אז באתי: 25 שנה אחרי, "רדיו בלה בלה" חוזר כאופרת רוק

ביום שישי חם במשמרת בדוכן שירות באוניברסיטה, הבוס שלי הסתכל עליי בתדהמה וכמעט שמט את כוס הקפה שלו בהפתעה. “איך את לא מכירה את רדיו בלה בלה?”

המשמרת כולה הוקדשה להאזנה מודרכת לאלבום השלישי והמפורסם של הלהקה, שיצא ב־1994. ההתלהבות של המנהל שלי היתה מידבקת והבנתי מיד מה פספסתי: סיפור מורכב ורב־רבדים, פרוס לשכבות של רפרנסים, צלילים וסיפורים.

החברים של נטאשה וליאור אשכנזי. האופציה היחידה היא בית משוגעים צילום: אורית פניני

באוקטובר הקרוב, 25 שנה לאחר יציאתו של “רדיו בלה בלה”, אלבום הקונספט השלישי והאחרון של נטאשה, ואחרי 80 אלף עותקים שנמכרו — האלבום מגיע לבמה לראשונה כאופרת רוק במצדה.

25 שנה לאחר שיצא, ההשפעות של האלבום משתקפות באלבומים חדשים רבים, מלהקות אינדי קטנות ועד לאמני המיינסטרים הגדולים. בדומה ל”רדיו בלה בלה”, גם האלבום החדש של רביד פלוטניק (נצ’י נצ’), “ועכשיו לחלק האומנותי”, נפתח בסאונד של תחנות רדיו שמועברות על הסקאלה.

דמותו של וקסמן, גיבור האלבום שכל השירים עוסקים בו, משתקפת גם בדמויות מפוקפקות שעולות בשירים חדשים, דוגמת “באפלו ביל” של הילה רוח. הרוח המרדנית של האלבום השפיעה על דורות חדשים של אמני מחאה, דוגמת WC וסיסטם עלי.

שי צברי: "זה אלבום שאפתני, חכם, מרחיב גבולות" צילום: זוהר רון

המוזיקאי שי צברי מספר שעד ליציאת האלבום לא שמע דבר דומה במוזיקה הישראלית. “רדיו בלה בלה הגיע כמעט משום מקום”, הוא מתאר, “הוא היה שאפתני, חכם, מרחיב את הגבולות ומלהיב את הדמיון של כל אוהב מוזיקה ישראלית”.

מהאזנה לאלבום, שעליו חרש שנתיים, למד ש”אפשר הכל ומוזיקה היא חגיגה, ומוזיקאים מכל המינים והצבעים יכולים להיפגש באולפן ולחלום ביחד”.

ארבעת החלקים בתקליט הכפול מתכתבים עם ארבע דמויות, שכולן פיצול האישיות של א. וקסמן, שאותו מגלם בעיבוד הבימתי החדש ליאור אשכנזי. דרך פיצולי האישיות השונים של וקסמן, מפעיל של תחנת רדיו בלתי חוקית, נפתחות דלתות אל נבכי הנפש הישראלית. הדומיננטי ביותר מבין הפיצולים הוא פרדי, חייל לשעבר, מסומם, נוירוטי וחסר תקווה. “להיות חייל זה נורמלי — להיות משוגע זה דבר מטומטם?”, שואל פרדי ב”אוטוביוגרפיה” היפהפה והפוגע ומבין שהוא משוגע פחות מהמציאות שסביבו.

הוא רוצה לברוח מהחברה הישראלית מלאת הלחצים, אך האופציה היחידה לאלו שרוצים “לצאת מהמשחק” היא בית משוגעים. שלוש הדמויות האחרות הן הפי וקסמן, עם הלהיט “עכשיו אני”, ג’אנקי שמח לכאורה, אך מלא ציניות ומרמור, שץ האנרכיסט, וליזה, בחלק המלודי והעדין באלבום.

המאפיין הבולט ביותר של “רדיו בלה בלה” הוא שפע. באלבום התארחו רבים מהאמנים המשפיעים ביותר במוזיקה המקומית, אז והיום: אביב גפן, ערן צור, לאה שבת, מאיר בנאי, שם טוב לוי וקרני פוסטל, כשעל ההפקה אמונה הלהקה לצד יזהר אשדות, ארז אבנת וחיים שמש.

שפע הקולות והצלילים יוצר עולם סאונד עמוס ואגרסיבי. בין דמויות מדברות, סולואי גיטרות ותחנות רדיו מתחלפות, כשאין דרך לצפות מה יתרחש ברגע הבא. השפע הוא המסר: דרך העומס הצלילי יצאה הלהקה נגד הפרסומות והבליל התקשורתי שמציף ללא הפסקה. “בלי רשימה ארוכה של קניות, איך תצא לסופרמרקט הגדול של החיים?”, הם שואלים, באמירה שממשיכה להיות נכונה גם היום.