לסגור חשבון עם פושע חלקלק: בעבודת הפרפורמנס "מותחן"

"אני בונה את האייקון ומפרקת אותו, כי הרגשתי שמייקל אף פעם לא באמת התפרק, תמיד האייקון ניצח את הבנאדם", מספרת הרקדנית והפרפורמרית מיכל גיל על עבודת הפרפורמנס שלה "מותחן", מחווה אפלה למושא ההערצה שלה בילדותה מייקל ג'קסון, שתעלה ביום חמישי הקרוב (22:00) בפסטיבל אינטימדאנס בתיאטרון תמונע. "זה אומר גם להפוך את השואו הכי מוקפד שהוא עשה למשהו חשוף מאוד, לראות את הבנאדם ולא רק את הדברים המגניבים שקורים על הבמה".

הפסטיבל, שחוגג 20 שנה להיווסדו בניהולם האמנותי של רננה רז ועופר עמרם, יתמקד השנה במושג אייקון עם 12 בכורות של יוצרים בתחום המחול שיעסקו בדמויות מפתח כמו מרתה גרהם, ג'קי קנדי, פינה באוש וג'קסון, האמן שעטה על עצמו פרצופים ומסכות.

פנאי מיכל גיל בחזרות ל"מותחן" שיעלה בפסטיבל אינטימדאנס. "ניסיון שלי כאשה לעבור תהליך מול כל הדבר הזה" צילום: עמית שעל

הבחירה של גיל בג'קסון היתה מובנת מאליה. הקלטת הראשונה שרכשה אי פעם היתה של האלבום "Dangerous", בלילות היתה מחכה ל"שחור ולבן" ב־MTV ואת הקליפ של "מותחן" (Thriller) ידעה בעל פה. כשראתה שהנושא של אינטימדאנס השנה הוא אייקון, היה לה ברור שהוא יהיה נושא הפרפורמנס שלה. אלא שאז עלה הסרט "לעזוב את נוורלנד", שחושף את עדויותיהם של שני קורבנות שג'קסון התעלל בהם בילדותם — והעבודה קיבלה תפנית.

"כשהעליתי את הרעיון לעשות מחווה ל'מותחן' וכבר בניתי אותו, עופר שלח לי קישור לסרט, ובמשך שבועיים לא ידעתי מה לעשות. לא הייתי מסוגלת להקשיב לשירים שלו, שנאתי אותו. בסוף בחרתי להמשיך את העבודה כי אני חושבת שזה נושא חשוב, ואם העבודה צריכה להיווצר בדיוק בשלב הזה של ההיסטוריה, אז סבבה. הצלחנו להגיע לעבודה שלמה שמביאה גם את מייקל, גם את הילד הנפגע וגם אותי".

מייקל ג'קסון מהסרט לעזוב את נוורלנד

בתחילת המופע גיל היא הילד, שמתחיל לצפות בקליפ. ואז הדברים מתחילים להשתנות: מייקל הופך לאיש זאב, הילד הופך למייקל ובשלב מסוים גיל חוזרת להיות היא ומבצעת את הכוריאוגרפיה המקורית של הקליפ. כשהילד חוזר הכל נגמר והיא נשארת ביד עם הדבר האחרון שנשאר מהאייקון שכל כך אהבה — הכפפה.

גיל (36) נולדה וגדלה בחיפה, ובילדותה היתה מוזיקאית ורקדנית. היום היא רקדנית, אמנית פרפורמנס ודראג קינג; עובדת עם תיאטרון קליפה, חברה באנסמבל "שלומי תיאטרון על הגבול" ויוצרת עבודות עצמאיות, ובהן עבודת הסולו "אשה שנמצאת בתנועה". היא מתנשאת לגובה של 1.43 מטר, אבל עם השנים הפכה את המכשלה ליתרון, ואחרי שנים של אודישנים שהסתיימו באכזבה, קיבלה אותה הכוריאוגרפית מאיה לוי מבית הספר לתיאטרון חזותי. "זה תמיד מהווה מכשלה, אבל אני משתמשת בזה. בעבודה הזאת זה עוזר לי להיכנס לדמות של הילד, כי ויזואלית זה אמין מאוד, והקול הגבוה שלי מחבר אותי לדמות של מייקל".

את מבקרת אותו בעבודה שלך?

"העבודה היא בעיקר ניסיון שלי להבין את התהליך שלי מול כל הדבר הזה. אני כבר לא ילדה, אני אשה, אני לא יכולה להסתכל עליו באותו האופן שהסתכלתי עליו אז, כאייקון. אני בכלל לא מסתכלת היום על דברים כאיקוניים, וגם בהנחה שהם כאלה תמיד תהיה לי נימה של ביקורת".