המאיירת נטלי וקסמן שנקר: "יש לי נטייה לצייר קטן. אולי כי אני קטנה בעצמי"

מה הדבר הראשון שאיירת?

ילדה שגרה בעץ. "בכיתה ב' בערך ניסיתי לראשונה לכתוב ולאייר סיפור על ילדה שבורחת מהבית ועוברת להתגורר בתוך גומחה גדולה בעץ. מוטיב העצים שחזק אצלי בציורים עד היום, נולד בעצם שם. אחרי כן המשכתי לצייר אבל בהדרגה איבדתי את הבטחון בכתיבה, אולי בגלל ביקורת עצמית מוגברת (שגם גרמה לי לפסקי זמן ממושכים בציור)". 

"חדר", איור למגזין "עיניים"

ממי את שואב השראה?

ביאטריצ'ה אלמנייה (Alemagna), מאיירת איטלקייה: "היא יוצרת ספרים מאוירים בסגנון של קולאז' ידני וירטואוזי. גם אני עובדת בשיטת קולאז' מצויר, אבל תהליך ההרכבה של הפרטים אצלי מתרחש במחשב, ואני תמיד מלאת התפעלות מיוצרים כמוה שמצליחים לעבוד באופן ידני לגמרי (כך זה נראה לפחות), כלומר להחזיק באורגינלים ועדיין ליצר תוצאות מופלאות".

מיירה קלמן, מאיירת וסופרת אמריקאית: "היא עובדת בגואש בעיקר בחופש צבעוני ורישומי של דמויות לא מושלמות וקומפוזיציות כאילו לא מוצלחות לעתים, שמתאזנות באמצעות טיפוגרפיה ידנית משוחררת ודינמית. היא תמיד השראה בעיני בזמנים שבהם אני צריכה להזכיר לעצמי שאיור זה כיף, שצריך ליהנות ממנו ושלא כל קו חייב להיות מושלם".

מתוך "דודה לאה" של שהם סמיט

נחום גוטמן: "לא גדלתי עליו, אבל לאחרונה גיליתי אותו מחדש בעקבות סיפור חייו שאותו אני מסיימת לאייר בימים אלו, ולמדתי להעריך ולאהוב את היכולת להיות ורסטילי ועם זאת מאד ייחודי, את הקלילות הרישומית, את החופש לא לסגור קווים עד הסוף ואת העולם הקסום שהוא יצר בהשראת תל אביב הקטנה".

מה מעורר בך השראה?

עצים: "אני מאד אוהבת עצים מיוחדים וכאלה שצומחים במקומות לא שגרתיים למשל, כאלה שנראים כאילו הם בוקעים מתוך בתים. אני אוהבת לדמיין סיטואציה שבה אנשים חיים עם עצים בתוך הבית שמחליפים את הריהוט הרגיל".

בנייה ישנה: "לא מזמן ביקרתי בבית של קרובת משפחה בארצות הברית, שבו כל הקירות מכוסים חיפויי עץ כבד שנחשב לא אופנתי כיום, אבל נותן תחושה אפלולית של צריף גדול. המטבח בבית זה נראה כמו סיפון של אניה וכל מיני מקומות אחרים בבית היו אוספים של זכוכיות צבעוניות שנאספו על חוף הים, למשל.

"אני מוצאת שזה מלא קסם. גם בקיבוץ שלי יש שבילים קטנים, צמחיה לא תמיד מסודרת, חורשה ובתים קטנים ברובם שמתמזגים בזה באופן אורגני ובלתי משתלט. מאד שונה מהבנייה החדשה שבה הטבע נמחק לטובת נוחיות האדם והקסם מתפוגג".

מתוך "האיש שאהב עצים"

פרויקט שאת גאה בו במיוחד?

"לפני כחודש יצא לאור הספר 'האיש שאהב עצים' שאותו איירתי וגם כתבתי לראשונה. הוא מספר על גיורא, אדם שמפעיל מכבסה קטנה ועצים הם אהבתו הגדולה.

"הספר עבר שינויים וגלגולים רבים גם בדמותו של גיורא, שהתחיל כמעין בלש ובהמשך הפך לבעל מכבסה, וגם בטקסט שהשתנה בהתאם. העבודה היתה סיזיפית אבל אני מאד גאה בתוצאה".

מה אתה הכי אוהב לאייר?

דברים קטנים. "באופן כללי יש לי נטייה טבעית לצייר קטן. לא יודעת למה. אולי כי אני קטנה בעצמי. בקטן אני מרגישה בנוח ונהנית לצייר כמעט הכל: אנשים, חיות, מכונות שונות וצמחיה כמובן".

והכי פחות?

רהיטים. "הם מצריכים קווים ארוכים וישרים שאני פחות מחבבת, וככל שהקו החופשי מתארך הוא יוצא לי פחות חינני".