יד שנייה מבן גוריון: העו"ד שמעלה לרשת מסמכים מקוריים

תקליט תעמולת בחירות בקולו של דוד בן גוריון, הדו"ח המקורי של ועדת פיל שחקרה את המרד הערבי הגדול לפני קום המדינה ומפות מאוירות של ארץ ישראל מהמאה ה־17 עם ציורים של מפלצות ים: אלה כמה מהפריטים שמרכיבים את האוסף ההיסטורי הנרחב של רם גמליאל — בימים עורך דין בדיני מסחר ועבודה ובלילות היסטוריון חובב.

גמליאל. "פעם זלזלו בתיעוד מסמכים אישיים, כי למי אכפת מה חשבה סבתא שלך, היא לא בן גוריון. זה השתנה"

גמליאל מפרסם את ממצאיו באתר eretzisrael.co.il, שמאגד בתוכו מסמכים, מפות, תמונות ומידע על ההיסטוריה של ישראל מימי ראשית הדפוס במאה ה־15 ועד להקמת המדינה. "המטרה שלי היא לשים את ההיסטוריה על השולחן", אומר גמליאל (43).

בימים אלה הוא עורך מבצע איסוף התנדבותי מאזרחים שמוצאים מסמכים במגירות וארונות ישנים, בהם יומנים, מכתבים, תמונות, מפות או מודעות. "זאת ההיסטוריה של היומיום שלא כתובה בספרים המוסדיים", מסביר גמליאל ונותן דוגמה. "כשמדברים על אוניות המעפילים, עולה השאלה הפרקטית: כיצד מימנו אותן. בספרים המוסדיים כתוב שהסוכנות היהודית או מוסדות היישוב ונדבנים מארה”ב מימנו, אבל זה רק חלק מהסיפור. מצאתי מכתב רשמי שהגיע לבחור ירושלמי מוועד הקהילה העברית ירושלים, שבו נכתב שצריכים להעלות יהודים לארץ בניגוד לספר הלבן, כלומר עבריינים, וזה עלה המון כסף. אז הוטל 'מס עלייה', והוא התבקש להעביר 4 לירות ישראליות. מהמכתב עולה גם שהיישוב עצמו מימן את הפעילות הזאת וגם שהיתה כאן עבירה פלילית".

גמליאל מדגיש כי האוסף שלו אינו כולל רק מסמכים רשמיים, אלא גם אישיים. "היסטוריונים לא העריכו את זה עד לפני כמה שנים, כי מה זה משנה מה סבתא שלך חשבה, משנה מה בן גוריון חשב, אבל ההיסטוריה של היומיום היא הדבר האמיתי. דור המייסדים הולך לעולמו ואיתו הכל נזרק לפח ואנחנו מאבדים את ההיסטוריה שלנו".

צילומים: רם א. גמליאל

איך פיתחת את התחביב החריג הזה?

"אני בא מבית שאוהב ומדבר היסטוריה. בתקופת התיכון התחלתי לרכוש ספרים שעוסקים בארץ ישראל ובתקופה שהובילה להקמת המדינה שלא הצלחתי למצוא בספריות, ועם השנים התחלתי לחזור אחורה בזמן. את רוב הספרים בזמנו הייתי מוצא בחנויות ספרים משומשים ובשוק הפשפשים ביפו. כיום אני מוצא הרבה דברים ב־ebay, וחלק מהפריטים מגיעים אליי דרך אנשים ששמעו הרצאות שלי, נחשפו לאתר או שמעו שאני אוסף ניירת, והם ממילא התכוונו לזרוק אותה. אחרי שאני ממיין את הערימות ובורר את המסמכים המעניינים, אני דואג לשמר את הסיפור של מי שהגיע ממנו המסמך בכרטיס הקטלוג".

גמליאל מתקן בקביעות ערכים בוויקיפדיה ומגבה הכל במסמכים "יש הרבה פייק היסטורי בגלל שהחומרים לא מונגשים. למשל, הסיפור של בר כוכבא והאריה. אני יודע שאני הורס את הילדות של הרבה אנשים עכשיו, אבל לא היה שם שום אריה. לוין קיפניס רצה לכתוב שיר ויצר תעתיק של פואמה על הרקולס והאריה. אז לפני 80 שנה יצא שיר מדהים לחג שאין לו שירים וכל הגננות שרו על זה. ככה נוצרת פייק היסטורי, איפה שאין עובדה או שתמציאי אותה או שימציאו אותה עבורך".