אדומות: המהפכניות הרוסיות עוברות לקידמת הבמה

הצפייה ב"אתרי הנכחה" היא חוויה מתעתעת. ארבע רקדניות ישראליות לבושות כפועלות קומוניסטיות, משחזרות אירועים מההיסטוריה הרוסית מלפני מאה שנה, כשברקע מתנגן להיט הראפ המונוטוני של קארדי בי "Bodak Yellow" מהשנה שעברה. צירים אנכיים ואופקיים נעים לכל אורכה ומחברים בין עבר, הווה ועתיד, במטרה להנכיח את מה שנעדר מהתיעוד ההיסטוריה. וליתר דיוק את מה שהודר ממנו — הגיבורות.

יצירת הפרפורמנס, שבכורה שלה תעלה בפסטיבל "סנט פטרסבורג, השראה משם ומכאן" מחר במוזיאון חיפה לאמנות ומחרתיים בבית התפוצות בתל אביב, שואבת השראה מסיפורן של ארבע נשים אמיצות מסנט פטרסבורג, שעונות על ההגדרה "היסטוריה לא מונצחת", כדברי היוצרת דניאל שופרא - המשוררת אנה אחמטובה, הסופרת והאקדמאית לידיה גינזבורג, הפרימה בלרינה המיתולוגית אנה פבלובה, שבעבורה נכתבה היצירה "מות הברבור", והמהפכנית פאניה (פאני) קפלן. כל אחת מהן מהדהדת את התקופה הסוערת בחיי האומה סביב מהפכת אוקטובר 1917. את הפסטיבל מארגנת קבוצת "הבריגדה התרבותית". לצדה של שופרא מופיעות גם מעין חורש, משי אולינקי, אפרת לוי.

מי באמת הרגה את לנין?

"אתרי הנכחה" היא עבודת המשך לעבודה בעלת שם זהה שהציגה שופרא מוקדם יותר השנה במסגרת מתחם האמנים פסט'פקטורי בבת ים. שתי העבודות שמות במרכז את הנשים של הערים האלה, שמנציחות באופן הירואי את הגברים שלחמו למענן. גם בבת ים וגם בסנט פטרסבורג האנדרטאות משקפות נרטיב גברי, ומגדירות כך במידת מה את המרקם האנושי, שהנשים לא זוכות לייצוג בו.

מתוך החזרות למופע, שיעלה מחר בפסטיבל "סנט פטרבורג, השראה משם ומכאן". "נשים שהן היסטוריה לא מונצחת" צילום: עמית שעל

"בחרתי להתמקד באירועים שהובילה מהפכת אוקטובר, דרך כמה נקודות ציון במאה העשרים בברית המועצות", אומרת שופרא. "יש להיסטוריה נטייה להזכיר פרסונות מסוימות ולהשכיח אחרות". הקיצונית משבין חמש הנשים שבחרה שופרא היא קפלן, שבאוגוסט 1918 ניסתה להתנקש בולדימיר לנין. היא חיכתה לו במגרש חניה של בית חרושת שבו נאם במוסקבה וירתה לעברו שלוש יריות, שמתוכן שתיים פגעו. לנין שרד את הניסיון, אך לא בלי פגע — היסטוריונים רבים מייחסים למקרה את אירועי השבץ שסבל מהם, וגרמו בסוף למותו. קפלן עצמה הוצאה להורג. "הסיפור שלה פתח לי פתח להסתכלות על מה נשאר נוכח בנרטיב המקובל ומה נשמט ממנו", מסבירה שופרא.

למה בחרת לאגד בלרינה עם מתנקשת?

"הבחירה לשים את פאני קפלן לצד אנה אחמטובה ואנה פאבלובה היא מעשה של הנכחה היסטורית ולא בהכרח האדרה. אמנם שיטות ההתנגדות שלה היו אלימות, אבל היא פעלה כך בעקבות ניסיונות השתקה ועלייה בלתי דמוקרטית של המפלגה הקומוניסטית לשלטון, תוך שלילת הקיום של המפלגה הסוציאל־רבולוציונרית שאליה השתייכה. הפעולה שלה היא פעולת התנגדות של מפלגה, כמוצא של ייאוש".

היוצרת דניאל שופרא. "להיסטוריה יש נטייה להזכיר פרסונות מסוימות ולהשכיח אחרות" צילום: עמית שעל

"ינקתי סוציאליזם בבית"

שופרא (31) היא בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים שחיה ויוצרת בשנים האחרונות בתל אביב. בעבודתה היא מנסה "להבנות מרחב היברידי שהוא לא כאן ולא שם": "אלה מקומות שהם לא רק בהיסטוריה הרחוקה, ברור לנו שגם בעתיד הם יהיו, וזה מהלך שהעבודה מנסה לייצר שנורא חשוב לי. אנחנו לא עושות עבודה היסטורית, אני מנסה כל הזמן לשמור על העצמאות של העבודה ולשחק על הקו הזה בין משהו מפורש או קונקרטי למשהו פואטי".

מה לך, ילידת קיבוץ ניר דוד שאביה היגר ארצה מארצות הברית ואמה ילידת ישראל, ולסנט פטרסבורג?

"סבא וסבתא שלי מבלרוס, אז אם נכנסים לפוליטיקת זהויות, זה מותר וחוקי. אני מבינה לאט לאט שאלה ערכים שינקתי מהבית. סבא וסבתא שלי היו בחוות הכשרה עוד בבלרוס, והסוציאליזם והרוח החברתית־קומוניסטית, זה משהו שהיה אצלי בבית, אבל זה נשאר מתחת לפני השטח. לא דיברנו על לנין".

איפה את ממקמת את עצמך והמופע ביחס לקהל?

מצד אחד אני מאוד רוצה שיבינו אותי ומצד שני מדובר פה באמנות ופרפורמנס עכשווי. זה כבר לא האמן עם היופי והפשטות, אלה ערכים אחרים".