"מלצר מרוויח פה 100-90 שקל לשעה. עד היום לא הבנתי למה הם יצאו למאבק"
מוסד השניצלים בת"א, שבשנה האחרונה התמודד עם מחאת עובדים על תנאי ההעסקה וטענות על התנכלות לוועד, חוגג 20. נגה בייגה בסון, מנכ"לית קבוצת נואר, מגיבה לראשונה לטענות העובדים: "יש פה תנאים סוציאליים והכל לפי הספר"
תקציר הפרקים הקודמים: לפני שנה החליטו עובדי מסעדת "קפה נואר" הוותיקה בתל אביב להתאגד באמצעות הסתדרות הנוער העובד והלומד במטרה להסדיר את תנאיהם הסוציאליים - התאגדות שנחשבת תקדימית לענף בארץ. העובדים הפגינו מול המסעדה, ובהמשך הגיעו לבית הדין האזורי לעבודה, שקבע כי ועד העובדים אינו יציג וכי בניגוד לטענתם - הנהלת המסעדה אינה מתנכלת להם. על החלטה זו ערערו העובדים באמצעות ההסתדרות לבית הדין הארצי, שקיבל את הערעור בדצמבר האחרון וקבע כי יש לבחון מחדש אם מסעדת קפה נואר פגעה בהתארגנות העובדים. בימים אלו נידונה בבית הדין לעבודה בתל אביב טענת העובדים על פגיעה בהתארגנות, ותביעתם עומדת על 2.2 מיליון שקל.
נגה בסון, מנכ"לית קבוצת נואר צילום: אוראל כהן
קבוצת נואר, שמלבד "קפה נואר" בבעלותה גם אולם האירועים “הקומה הרביעית” בתל אביב ומסעדת "סבסטיאן" בהרצליה, סירבה עד כה להגיב בנושא בתקשורת. לרגל חגיגות 20 שנה למסעדה, אנחנו שומעים לראשונה גם את הצד של ההנהלה. “בשיא ההפגנות היו שמונה עובדים בחוץ”, טוענת בייגה בסון, כל השאר היו אנשי הסתדרות וחברים. אף אחד מהשמונה לא טרח לחזור למשמרת אחרי החלטת בית הדין האזורי. כולם התפטרו בזה אחר זה. אני הייתי שמחה אם הם היו חוזרים. המחאה היתה מכוסה בעיקר בסיסמאות יפות, הם קראו לזה ‘תנאים סוציאליים’, אבל יש פה תנאים סוציאליים ותלוש משכורת לכל העובדים. מלצר מרוויח פה בממוצע 90־100 שקל לשעה. הם מקבלים ימי חופש, ימי הבראה, ימי מחלה. הכל לפי הספר”.
איך היתה האווירה בתקופת המחאה?
“המסעדה נחלקה לשניים. עובדים הפגינו בחוץ ובפנים מלצריות בכו. חייבים להבין שאחד הדברים שמחזיק אותנו הוא הערך המשפחתי שיש למקום. יכול להיות שאם נואר לא היתה כל כך חזקה, היא לא היתה שורדת את זה”.
ואכן, מדובר במוסד חזק במציאות הקשה של עולם המסעדנות המקומי. את המסעדה הקימו גדעון אליהו ורפי בדר לפני 20 שנה בפינת הרחובות אחד העם ונחמני בתת אביב. היא החלה כבית קפה ובמהרה הפכה לביסטרו, שקנה את תהילתו בעיקר הודות למנת השניצל האהובה שהפכה אותו לתחנת חובה במפת הקולינריה התל־אביבית.
שניצל בקפה נואר צילום: חיים יוסף
ברבות השנים פתחו השותפים גם את "סבסטיאן" ואת "הקומה הרביעית". שלושת המקומות מרכיבים את קבוצת נואר שאותה מנהלת בייגה בסון (36), שצמחה עם הקבוצה עצמה. היא חיפאית שבגיל 20 עברה לתל אביב, דפקה על דלת המסעדה ושאלה אם צריכים עובדים. באותו רגע החלה לעבוד כמארחת ונשארה בתפקיד שלוש שנים. אחרי עוד כמה גלגולים בקבוצה ומחוצה לה מונתה לפני שנתיים למנהלת הקבוצה.
עובדי נואר מפגינים בספטמבר 2017
"לתת את המוכר והידוע"
בייגה בסון סבורה שחלק מסוד ההצלחה של נואר נעוץ בכך ש“זה לא מקום מתחכם מדי, יש בו אלמנטים פשוטים. אנחנו לא מחפשים טרנדים — יום אחד אסייתי ויום אחד מקסיקני - אנחנו ממשיכים לתת את המוכר והידוע”. עם זאת, התפריט במסעדה השתנה עם השנים ומנות כבדות עם שמנת ובייקון פינו את מקומן לטובת מנות בריאות יותר. גם השינויים החברתיים־טכנולוגיים של השנים האחרונות השפיעו על התנהלות המסעדה. "המדיה היום נותנת לאנשים כלים שבהם הם יכולים להשתמש להשמצות, אבל באותה המידה גם להמלצות", היא אומרת, "כך שאנחנו לא ניכנס לוויכוח עם לקוח, עדיף להוציא אותו מרוצה. פעם אי אפשר היה לבחור מידת עשייה לשניצל. יש אנשים שמבקשים אותו כמעט שרוף, ואם פעם לא הסכמנו לזה - היום אנחנו מסכימים. או שאם מישהו אכל יותר מחצי מנה והתלונן, אנחנו נזכה אותו עליה. אני חושבת שהרבה מההצלחה שלנו היא הודות לקהל נאמן, ותיק ומסור”.
"רק רצינו תנאים"
בתגובה לטענות המועלות בכתבה נמסר מוועד עובדי "קפה נואר" והסתדרות הנוער העובד והלומד: "איגדנו יותר ממחצית מעובדי המסעדה וההנהגה מנתה כעשרה חברים שזה הרבה מאוד במקום עבודה קטן יחסית. מה ביקשנו? להסדיר את התנאים הסוציאליים, את מעמדו של הטיפ, וכמו כן להסדיר נהגים שונים במסעדה, בין היתר שעות המתנה במסעדה ללא תשלום. נדהמנו מעוצמת הכוח שהפעילה הנהלת נואר כדי לפרק את התאגדות העובדים. מרגע שההנהלה קיבלה את הודעת היציגות שלנו, היא לא חדלה מלאיים על עובדים ולפגוע בעובדים המאוגדים".
