"עושה כרצונו" - אחת ההצגות החשובות שחושפת עולם חשוך

"משפחה אהובה שלי, לאחרונה הבנתי שאני חולה ותלותית. אם הייתי נפגעת בתאונת דרכים והופכת לנכה בכל גופי הייתם מבינים אם לא הייתי רוצה לחיות, זה בדיוק מה שאני מרגישה עכשיו, חולה בכל הגוף ולא מוצאת מרגוע לנפשי". במילים אלה פתחה אסתי וינשטיין את מכתב ההתאבדות שהשאירה לבני משפחתה כשבחרה לסיים את חייה המיוסרים לפני שנה וחצי. וינשטיין פרצה לתודעת הציבור כאשר נעלמה, ולבסוף נמצאה מתה במכוניתה, אחרי שלא יכלה לשאת את הניתוק משש בנותיה.

"עשו הכל כדי שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו", כתבה במכתב. בתיאטרון הבימה מילאו את צוואתה ופנו למוטי לרנר שכתב מחזה על פי ספרה "עושה כרצונו".

צילום: ז'ראר אלון

התוצאה היא אחת ההצגות החשובות והמטלטלות שעלו כאן בשנים האחרונות, החושפת לציבור הרחב את החיים בתוך החברה הסגורה והכפייתית של חסידות גור. הקהל שמציץ דרך הקיר הרביעי על המתרחש בחייהם לא יכול להישאר אדיש.

גיבורת המחזה דסי (אסנת פישמן) נשואה ליעקב (יואב דונט), אבל הוא אינו רשאי לקרוא לה בשמה או בכלל לדבר איתה יותר מדי מחשש שתתעורר חלילה תאווה. שניהם חיים תחת עינו הבוחנת של הרב זילבר (יגאל שדה) שמקפיד שהם אינם עוברים על התקנות החמורות ("כל עוד אתם חסידים בקהילה, יחסי האישות שלכם הם ענייני וענייני הרבי"). אבל דסי לא מסוגלת לחיות כפי שמצפים ממנה והיא רוצה ללמוד ולהתפתח, וכן, יש לה גם תשוקות, אבל אלה נחשבות לחטא חמור בחברה בה היא חיה, חברה בה יחסי מין מותרים רק פעמיים בחודש, וגם אז רק בחשיכה מוחלטת ובדממה גמורה. נפשה מתרסקת סופית בעקבות חוויה מינית מפוקפקת שארגן לה בעלה וכשהיא בוחרת לצאת לחופשי ולעשות כרצונה יעקב מסית את הבנות נגדה והניתוק שובר לה את הלב.

הפיכת ספר למחזה היא משימה מורכבת ומאתגרת, ולרנר עבר אותה בהצלחה. הוא כתב מחזה מצוין עם דמויות מורכבות ודיאלוגים קולחים, שמתרכז בדיכוי והשפלת האישה אך לא פוסח גם על שטיפת המוח והדיכוי המיני שעובר הגבר. איה קפלן ביימה הצגה מוקפדת ומדויקת והצליחה להביא לבמה מניפה של תחושות ורגשות. לצד הרגעים הקשים יש גם את אלו שלרגע יוצרים אשליה שאולי יש אור בקצה המנהרה, אבל הם מתפוגגים במהרה.

קפלן בחרה בתבונה להעמיד את זילבר בצדי הבמה (שעיצבה יהודית אהרון עם הרבה מחשבה) בכל פעם שבני הזוג נמצאים לכאורה לבד בדירתם. את זילבר מעורר הקבס מגלם שדה הנפלא, שחקן בחסד עליון שכל תפקיד שלו הוא פנינה. דונט מצוין כיעקב שמצליח לעורר גם כמה רגעים של אמפתיה כשרואים את הפחד הנורא שלו מהרבנים.

פישמן נפלאה, מרגשת ואמיתית כדסי, ועוברת עם הדמות את ההתדרדרות ההדרגתית מצעירה שמחה ופטפטנית מלאת חלומות לאשה מדוכאת ופגועה. וינשטיין לא יכלה לבקש שחקנית טובה יותר להעביר את התחושות והחוויות שעברה.