"המוזיקה שלי היא האור בשש בערב"

"יצירה של אלבום היא תהליך יפהפה שאנשים לרוב לא רואים", אמר הבחור עם זקן התיש והמשיך לספר על החלום שלו: לשחרר תקליט שיאפשר לקהל לחוות איתו את תהליך היצירה, ממש כמו בהופעה חיה. "זה יהיה סוג חדש של אלבום", הבטיח.

זה קרה בנובמבר 2014, בקמפיין הקיקסטארטר של המוזיקאי יונתן דגן לפרויקט שקרא לו דנ"א. עד מהרה הוא גייס 65 אלף דולר מיותר מאלף מעריצים, ובהם ערוץ MTV. הפרויקט, שהושלם בימים אלה לצד אלבומו השלישי של דגן, הוא אתר אינטרנט שאפתני אשר מאפשר למאזין, באמצעות קטעי וידיאו וסאונד, לחוות מקרוב את תהליך היצירה של האלבום, שהוקלט בניו יורק, מצפה רמון, נאשוויל, וודסטוק ואיסלנד. "תיעדנו כל רגע משמעותי, כל אבן דרך, כל סאונד ששימש לי השראה", מסביר דגן בראיון ל"כלכליסט" מביתו בניו יורק. "אני מראה את עצמי כמו שאני, כולל המשברים. הפרויקט הוא: הנה החיים שלי, כך אני רואה את העולם, זו המוזיקה שלי. לא נכנסתי לתהליך סטרילי שבו סגרתי את הדלת בסטודיו לשנה ועבדתי שוב ושוב על השירים".

מאז שהושק בסוף 2014 יצר הפרויקט תהודה רבה בעולם הדיגיטלי וצבר יותר ממיליון צפיות. ביוני 2015 זכה הפרויקט בפרס אריה הכסף לעיצוב של קאן. ה לא הרגע המרשים היחיד ברזומה של דגן (34), הפועל תחת שם הבמה ג'יי ויוז (J. Views). למרות גילו הצעיר כבר היה מועמד לפרסי הגראמי ופרסי ה־MTV וקיבל את פרס SOTM על חדשנות דיגיטלית. ב־2013 הוא נכלל ברשימת "הצליל הגדול הבא" של הבילבורד.

לרגל השקת האלבום הוא יופיע ב־7 ביוני במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב בליווי תזמורת "המהפכה" של 30 נגנים במסגרת תוכנית קלאסי רוק של האופרה הישראלית. אחרי כן יארח את נינט ואסתר רדה באמפי לייב פארק בראשון לציון.

"מעניין לתת לקולות שונים להיות הפרונט של השירים, כמו אסתר רדה המדהימה ונינט, שיש לה צבע לא ייאמן", הוא אומר.

מתוך פרויקט דנ"א של דגן. "המוזיקה היא יופי שאני רואה בעולם ומנסה לשקף בחזרה"

מלך הקסטות

במוזיקה שלו הוא משתמש באחד הפורמטים המושמצים והמוזנחים ביותר בתולדות המוזיקה: הקסטות. "יש משהו בסאונד הזה של הקסטות שפוגע בדור שלנו במקום עמוק כל כך", הוא אומר, "זה פוגם בחדות, מאט את המהירות, גורם למוזיקה להישמע נוסטלגית, כמו איזה זיכרון. הרבה דברים חסרים במוזיקה הממוחשבת שכולנו התרגלנו להאזין לה. יש משהו חם מאוד במוזיקה של ג'יי ויוז שאני מתעקש עליו מאוד בהקלטות. אני משתמש בצלילים שאני מקליט, מעביר לקסטות ואז מעביר את זה בחזרה למחשב".

איך אתה מגדיר את הסגנון שלך?

"המוזיקה שלי היא האור הזה של השעה שש בערב, משהו שצובע את האווירה, משרה הלך רוח. אבל זה לא צ'יל אאוט, אלה שירים. זו מוזיקה אלקטרונית שאני מנסה לפלס את הדרך שלה ללב גם בטכניקות אנלוגיות. היא משלבת כלים חיים, שירה, זמרים שונים. אני מגדיר אותה כסוג של יופי שאני רואה בעולם ומנסה לשקף אותו בחזרה".

לראות את הצלילים

דגן עובד בשיטה של אמן־מפיק, כמו עידן רייכל או מובי. הוא עובד עם זמרים שונים ולפעמים שר בעצמו. "זה סוג חדש של אמנים שהאמירה שלהם היא לא רק מילים ולחן", הוא מספר. "הטכנולוגיה מאפשרת להם לממש יותר כישורים, להפיץ מסר או רגש במדיות נוספות. דנ"א פרוג'קט מתעד בוויזואליה, לחן, מילים ווידיאו את תהליך העבודה על האלבום. זה מאפשר לנו להביא את עצמנו לידי ביטוי בהמון רבדים".

אוטודידקט

הוא נולד בחיפה וגדל על מוזיקה אלקטרונית ורוק כבד. בגיל 16 עבר עם אמו לתל אביב. "הייתי אוטודידקט, נסגר בחדר ולומד דברים כמו אפקטים. הייתי מקשיב, מנגן על גיטרה וטיפה קלידים. היום אני מנגן בעיקר עם כפתורים", הוא מספר."בגיל 18 עשיתי מוזיקה להפקות של BBC באנגליה ונשיונל ג'יאוגרפיק. קצת לפני שעברתי לניו יורק הגעתי למסקנה שאת זה אעשה למחייתי. את ג'יי ויוז הקמתי לפני 12 שנים".

למה אתה בניו יורק?

"משהו באנרגיה, בקצב, בחיבורים ובאפשרות להיות עם היד על הדופק של התעשייה העולמית מסתדר לי טוב. עכשיו, למשל, אני יושב על נהר, רואה את מנהטן בקו האופק מולי, רואה ברווז שט נגד הזרם. כאן, מרוב שהכל כזה גדול, זה פחות נוגע בך. בתל אביב הכל אישי, לטוב ולרע".

מתי תפסיק להסתתר מאחורי ג'יי ויוז ותהיה יונתן דגן?

"אולי זה יותר ויותר מתבקש, כי אני כבר מוציא את האישיות שלי החוצה. אבל זה שם הבמה שלי ואני בסדר איתו, בינתיים".

דגן. "משהו בסאונד של קסטות פוגע לנו עמוק בלב" צילום: בן קירשנבאום