פרונטלי: מה שלוהט עכשיו
המוזיאונים החדשים של ניו יורק ואל איי, אולם הקונצרטים המשוגע של פריז, ארוחת הבוקר הכי מדויקת בת"א, מוזיאון ישראל חוזר לסטייל של 1965 וסטודיו ננדו מעצב שוקולד
עיצוב: הטקסטורה של השוקולד
בסטודיו ננדו היפני יצרו סדרה של תשעה שוקולדים מעוצבים להפליא כווריאציות על קובייה. הסדרה, שנמכרת במהדורה מוגבלת של 400 יחידות, נוצרה לכבוד זכייתו של הסטודיו בתואר הנחשק “מעצב השנה” בתערוכת Maison&Objet היוקרתית
אביזרים: אלגנטיות במילאנו
מעצבת התיקים האיטלקייה־ברזילאית פאולה קאדמארטורי ממשיכה לפעול בנחישות להרחבת המותג המצליח שלה ולהפיכתו לבינלאומי: בשבוע האופנה במילאנו, שהתקיים לא מכבר, הציגה בצד ליין התיקים שלה גם קולקציה ראשונה של נעליים לחורף הבא. כמו קולקציות התיקים שלה, גם הנעליים משקפות את תפיסת עולמה: נשיות מודרנית ואלגנטית, שילובי צבעים וחיתוכים גיאומטריים. www.paulacademartori.com
עילית מינמר
אולם הקונצרטים החדש של פריז משתמש באדריכלות יומרנית למשימה יומרנית: הצלת המוזיקה הקלאסית
אחרי שבע שנות בנייה, שניפצו את כל מסגרות התקציב והגיעו ל־1.7 מיליארד שקל, נפתח לפני שבועות ספורים "פילהרמוני דה פריז" - אולם הקונצרטים המסקרן בעולם, וכנראה גם היומרני ביותר. האולם ממוקם במזרח פריז, על כביש הטבעת שמפריד את העיר העשירה מפרבריה העניים, ומנסה לקרב את אוכלוסיית המהגרים הפרברית למוזיקה הקלאסית, וגם להצעיר את קהל שוחריה. המבנה, בתכנונו של האדריכל ז'אן נובל (שתכנן בין היתר את מגדל דוחָה בקטאר ואת מכון העולם הערבי בפריז), נראה כמו חללית שהתרסקה אל תוך פארק: גוש עצום ושתלטני של אלומיניום שסוע ועמוס זוויות, שאריחיו חתוכים בצורת יונים. בניגוד לחיצוניות הקשה, הפנים הוא רחם חם ועוטף: אוסף א־סימטרי של גושי מושבים מרחפים בקרבה אינטימית לבמה, בעוד הקירות נותרים מאחור כך שהחלל גדול יותר ומגביר את התהודה. נובל עצמו, אגב, החרים את אירוע הפתיחה במחאה על שינויים שנערכו בתוכניתו. בהתאם לאג'נדה החברתית מחירי הכרטיסים עתידים להיות נמוכים, והתוכנית המוזיקלית תכלול סופי שבוע שישלבו ז'אנרים מוזיקליים שונים סביב נושאים כמו ניו יורק, דיוויד בואי או מדע בדיוני. www.bit.ly/PhilDeParis
צילום: william beaucardet
אופנה: אביב בדרך המשי
למעצבת אילנה אפרתי, שחגגה לאחרונה 30 שנה של עיצוב אופנה, חשוב לבטא את הזהות המורכבת שלה בבגדים שהיא יוצרת. "אני זו המשפחה שלי מסמרקנד, אנשי מסעות ומסחר בדרך המשי, שבגדיהם הרקומים והמשופעים בפרטים עוררו את דמיוני כילדה. זה אבא שלי שלבש בגדי חאקי, אמא שלי שעבדה בכיתן, ואני, שמציירת את הנוף בתל אביב ובה בעת באיטליה (שבה היא מתגוררת לסירוגין - ע"מ)". אפרתי, שהרצתה בשבוע שעבר בכנס טד ברומא, יצרה אוסף אביב המתכתב עם אוספים קודמים שלה. היא מציירת על הבדים ושמה דגש על משחקי פנים וחוץ ועל הרעיון של בדים מודפסים: למשל, כתם צבע על שמלה שנראה כמו משהו שנשפך בטעות, ופרשנות עכשווית לשיטת האריגה המסורתית הסמרקנדית, איקאט, בעזרת ציור במכחול על בד. www.ilanaefrati.com
עילית מינמר
צילום: תומי הרפז כלים: אברמוביץ' בצלחת
אמנית המיצג מרינה אברמוביץ' מרשה לעצמה, לראשונה, לגעת גם בחומר: היא עיצבה עבור ברנרדו הצרפתית סדרת צלחות בשם "חריגים לשולחן", שאינן מתאימות זו לזו בגודל ובצורה. "החיים אינם מושלמים. למה שכלי השולחן יהיו?", אומרת על כך אברמוביץ'. 580 דולר לסט של ארבע צלחות. בלעדי לחנות העיצוב של מוזיאון MoMA.
צילום: תומי הרפז
מצלמה סוציומטית
קצת כמו תקליטי הוויניל, גם הצילום המודפס הצליח לשרוד את ניסיון ההתנקשות שביצעה בו הרשת על ידי מציאת נישה משלו, בתפר שבין גיקים, היפסטרים ומכורי רטרו. הנישה הזאת מחזיקה בחיים את פולארויד, שמשיקה כעת את סושלמאטיק, מצלמת צלם־והדפס שמכוונת לדור שיתוף התמונות. אם השם לא הספיק, העיצוב הריבועי עם הפס באמצע מבהיר את הרפרנס לאינסטגרם. המצלמה, המתהדרת ב־14 מגה־פיקסל ובזיכרון של 4 גיגה־בייט, באה עם קישוריות WiFi ובלוטות' ומריצה את מערכת ההפעלה אנדרואיד, מה שמאפשר להתקין בה אפליקציות עיבוד תמונה. היא כוללת מדפסת־ללא־דיו אינטגרלית המדפיסה בתוך שניות תמונות על נייר מיוחד. לכל תמונה גב דביק ועליו גם קוד QR עם תיוג GPS של המקום והזמן שבו צולמה. המצלמה עולה 300 דולר, וחבילה של 25 ניירות תעלה 25 דולר.
עיצוב: חוזר לקרמיקה
האמן והמעצב סמי די יוצר סדרה חדשה של כלים
"שלוש שנים לא נגעתי בקרמיקה", אומר סמי די. "עשיתי אמנות, יצרתי כלים גדולים, התחלתי לעבוד על פריטי ריהוט, על פרויקט של אמנות יהודית לבית כנסת במיאמי שנפסל בסופו של דבר. עבדתי על מיליון ואחד דברים — הכל חוץ מזה".
אבל אחרי פסק הזמן הזה המעצב והאמן החליט לשוב וליצור את הכלים הצבעוניים והאירוטיים שלו, על החושניות המתפרצת מהם. "היתה לזה דרישה", הוא אומר. "בסך הכל אני מעצב; אני בא מעולם העיצוב התעשייתי ועיצוב הפנים, זו בעצם המהות שלי. האמנות שאני רוצה לעשות היא פחות מסחרית. אני רוצה לעשות יותר אמנות מהבטן, ולא לחשוב על לקוחות או על מה יימכר יותר".
הוא מתכנן לפתוח חנות קונספט שתציג את תפיסת עולמו האסתטית ואת השפה העיצובית הייחודית לו. מלבד כלי הקרמיקה, הוא מתעתד למכור בה גם רהיטים ופריטי אמנות שעיצב, וגם בשמים. בינתיים הוא מקיים מכירה של כלים בעיצובו. www.samy-d.com
עילית מינמר
סמי די צילום: תומי הרפז
כלי קרמיקה בעיצובו של סמי די צילום: סיגל קולטון
קולינריה: גזר מצומצם ופירה פיסטוק
רימה אולברה לקחה את אואזיס למקום חדש, אבל שמרה על היצירתיות הפרועה שלה מסעדת אואזיס של השפית רימה אולברה העתיקה את מיקומה לחלל גדול ומרווח ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. מה חדש? חצר יפהפייה עם גינת עשבי תבלין מרהיבה ובריכה קטנה, תאורה מתכווננת שתוציא את תצלומי האינסטגרם שלכם מושלמים, ומטבח מרווח הרבה יותר.
מה שנשאר על כנו הוא המטבח היצירתי של אולברה, שעושה הכל אחרת - עם יצירתיות חסרת מעצורים, חיבה אובססיבית לפרטים הקטנים ופרזנטציה מרהיבה. דוגמה מצוינת מספקת מנת פטוצ'יני גזר מתפריט האביב: הפסטה מתובלת בזסטים קטנטנים של קליפות הדרים טריות, הרוטב עשוי מגלונים של מיץ גזר שצומצמו במשך שעות עד שיצרו רוטב כתום וארומטי בבשומת של פריחת הדרים, ועל הכל מונחים שני חסילוני ענק מתקתקים שנצלו ומולאו במחית פיסטוקים. הכי רחוק שיש מחציל בטחינה.
גלי וולוצקי
צילום: עמית שעל
תערוכה: אהבה שאינה תלויה במילה
מעצבת והאמנית מירית וינשטוק מציגה בגלריה פריסקופ את "Love Does(nt) Exist", תערוכה העוסקת באהבה. הכל החל בשיחה בינה לבין חבר קווקזי על אהבה, אז למדה כי המילה אהבה אינה קיימת בג'והורי, שפתם של היהודים ההרריים באזרבייג'ן, ובמקומה משתמשים במילים מדויקות יותר לתיאור סוגי האהבה השונים. וינשטוק הזמינה כותבים ויוצרים כמו אסתי ג' חיים, דודו בוסי, אורית גידלי ושלומציון קינן לכתוב על האהבות שלהם בלי להשתמש במילה אהבה; בעקבות הטקסטים שקיבלה יצרה עבודות פיסול, טקסט, סאונד ווידיאו. אלה אוגדו בסופו של דבר בספרון "שירי אהבה בלי המילה אהבה" שמוצג גם הוא בתערוכה. אוצר: מרטין קיפר. עד 11 באפריל.
עילית מינמר
"דופלר דופלר דופלר"
1965: מוזיאון ישראל חוגג חצי יובל וחוזר לשנת המפתח שבה קם
1965 היתה שנה ראשונית: עמוס עוז פרסם ספר ראשון; יהורם גאון הוציא אלבום ראשון; אורי זוהר ואפרים קישון ביימו סרטים ראשונים; מגדל שלום היה גורד השחקים הציוני הראשון; ובירושלים הוקם מוזיאון ישראל, בכיר המוזיאונים שלנו והחשוב שבהם.
כעת, לרגל חגיגות היובל שלו, המוזיאון מעלה את "1965 היום" - תערוכה שעולה ב־31 במרץ ותשחזר את השנה ההיא. "הרעיון היה לחזור ל־1965, אבל לא רצינו להיות רטרו, כי אי אפשר לבטל את 50 השנים שחלפו", מסבירה נגה אליאש־זלמנוביץ', מאוצרי התערוכה. "אנחנו מנסים להעביר תרבות. בחרנו לייצג אותה עם הרבה מידע, סטטיסטיקה ואינפוגרפיקה, וגם דרך חפצי יומיום שהיוו את העולם האסתטי שהקיף את האמנים שיצרו באותה שנה". בין חפצי היומיום האלה יוצגו רהיטים (דניש, הזורע, פיטרו), אופנה (משכית), מכשירי חשמל, פריטי קרמיקה ותקליטים מהתקופה.
לב התערוכה יתמקד בעבודות של מגוון אמנים שפעלו בארץ ב־1965, מהוותיקים והידועים (מרדכי ארדון, יוסף זריצקי), דרך דור הביניים (אביגדור אריכא ויעקב אגם), ועד מי שהיו אז אמנים צעירים בראשית דרכם (יאיר גרבוז, מיכה אולמן).
את התערוכה יחתום מפגש בין שני סוגי תיעוד: יומני "כרמל" ו"גבע" הממלכתיים והמליציים, ולמולם סרטונים ביתיים בצבע, שמציגים את ההווי היומיומי־משפחתי של התקופה.
יונת נחמני
טלוויזיה: הנה מוטלות גופותינו
מצעד הנידונים של מתי "משחקי הכס", הסדרה שהפכה את המוות האלים לגילטי פלז'ר וחוזרת כעת לעונה חמישית
סקס ומוות - לעתים בנפרד, לעתים יחד - הם חומרי הגלם של "משחקי הכס". העונה החמישית של הזהב הטלוויזיוני הזה, שמתרגשת עלינו באפריל, עומדת להתרחק עוד יותר מסדרת הספרים שבבסיסה: "בעונה הקרובה ימותו דמויות שלא מתו בספרים, כך שמוטב שכולם יישארו דרוכים", אמר לאחרונה הסופר ג'ורג ר.ר. מרטין, שגם הבטיח סצנה שתתעלה על "החתונה האדומה" המיתולוגית. לרגל הצלקות הנפשיות שעומדות לענג ולייסר את הצופים, הנה כמה אותות הצטיינות לרגעי התמותה שחווינו.
ארז דבורה
מתוך משחקי הכס צילום: באדיבות YES/HBO
צילום: באדיבות YES/HBO
הגלאם הנינוח של עידן לרוס
המעצב המרתק של הרגע אוסף בדים ייחודיים בפריז ומעצב מהם בגדים דרמטיים ונוחים להפליא
כתובות הגרפיטי וחדר המדרגות החשוך בכניסה לבית ברחוב המסגר אינם מעידים על המתרחש מאחורי הדלת שבקצה גרם המדרגות: כשהיא נפתחת נגלה חלל גדול ומואר. על סטנד בגדים ארוך תלויות שמלות צבעוניות. מוזיקה לטינית משלימה את אווירת הקרנבל. "בימי שישי פותחים פה שולחן עם מאכלים בולגריים שאמא שלי מכינה, וכולם פה יחד - הלקוחות, המשפחה והחברים", מספר המעצב והסטייליסט עידן לרוס.
לרוס (27) הוא אוטודידקט שהחל את דרכו כסטייליסט וחביב הסלבריטאיות וכיום מעצב למותג שלו LAROS שמלות ובגדים דרמטיים ועתירי גלאם, ובה בעת נינוחים להפליא. את הבדים שלו הוא קונה בפריז, שבה הוא תר אחרי מטפחות משי ייחודיות, מפות רקומות ותחרות ישנות. מאלו יצר את קולקציית החורף הבא שלו, המאופיינת בצלליות ארוכות, נינוחות וגרנדיוזיות. למשל שמלת תחרה לבנה ממפה שנפרמה, חליפת מכנסיים רפויה מצעיפים של ורסאצ'ה, שמלת דנטלים שנתפרו בשקדנות על שיפון בסגנון קומות, שמלת פליסה מרהיבה ושמלת חלוק מבד משי מנומר. בימים אלה הוא שוקד על אוסף קיץ חדש, אחרי שקולקציית הריזורט 2015 שעיצב נמכרה כולה עוד בחורף. larostlv.com
עילית מינמר
עידן לרוס צילום: תומי הרפז
רהיטי תחרה
במסגרת התערוכה "המאה ה־18: הולדת העיצוב" השיק מוזיאון ארמון ורסאי תחרות שבמסגרתה הוזמנו מעצבים וסטודנטים ליצור מחדש קומודה קלאסית בסגנון לואי ה־14 בעיצובו של אנדרה־שארל בּוּלה, כך שאפשר יהיה להדפיס אותה במדפסת תלת־ממד. ההצעה הזוכה במקצה המקצועי היתה זו של המעצבים וינסן קוסטה וז'אן־בטיסט סנֵקייה, שהעלימו את השידה והדפיסו בעצם רק את העיטורים שלה, כמעשה תחרה אוורירית.
מעבר לקשת בענן
בבית האופה פרגאמו החליטו להחיות את סנדלי הפלטפורמה המרהיבים שעיצבו ב-1938 עבור ג'ודי גארלנד. הפלטפורמות העצומות הוצגו מאז בתערוכות ברחבי העולם, והן מוצעות הקיץ בגרסה עשויה מזמש.
צילום: מוזיאון האמנות מטרופוליטן
אמנות: בתוך אמנות
החופש היצירתי שמספקים מוזיאונים הפך אותם לאחד הנושאים המועדפים על אדריכלים. החודשים הקרובים יהיו, לפיכך, חגיגה אדריכלית אמריקאית, כיוון ששתי הערים הגדולות של ארצות הברית עומדות להשיק שני מבני מוזיאונים חדשים.
הראשון הוא מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית, שייפתח במשכנו החדש ב־1 במאי. את המבנה, הממוקם ברובע מיטפקינג, בין הכניסה הדרומית לפארק היי־ליין לבין נהר ההאדסון, עיצב האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו. הוא יכלול תשע קומות שישתרעו על יותר מ־20 אלף מ"ר, ובהן גלריות פנימיות וחיצוניות, כיתות, אולם, מעבדת שימור, ספרייה, חנות, קפה ומסעדה. קירות המסך שלו מספקים תצפיות יפהפיות על העיר, ומבנה הטראסות המדורג שלו כאילו מזמין פנימה את פארק היי־ליין, ונדמה כמחווה לבניין הקודם והאיקוני של המוזיאון, בעיצוב מרסל ברואר, שנראה כגרם מדרגות הפוך.
מוזיאון "הברוד". אמנות עכשווית בלוס אנג'לס צילום: איי פי
כמעט חצי שנה אחר כך, בספטמבר, תתרום גם לוס אנג'לס את חלקה לקרנבל המוזיאלי, עם פתיחתו של "הבּרוֹד", מוזיאון לאמנות מודרנית שיזמו המיליארדר איליי ברוד ורעייתו אדית. המוזיאון, שממוקם בדאונטאון, קרוב מאוד למוזיאון לאמנות מודרנית של לוס אנג'לס, יציג את אוסף האמנות המודרנית של בני הזוג, הכולל 2,000 עבודות מ־60 השנים האחרונות - מאמנים כמו ג'ספר ג'ונס, וורהול וליכטנשטיין, דרך ג'ף קונס, דמיאן הירסט ועד ג'ף וול. המבנה, שתוכנן בידי פירמת האדריכלות העולה דילר־סקופידיו־רנפרו (DS+R), נראה כמו קוביית כוורת חייזרית, עם מעטפת נקבובית המורכבת מ־2,500 פאנלים מחוררים, המאפשרים לאור היום להיכנס ולשטוף חלל מוזיאלי של 3,200 מ"ר. הכניסה, אגב, תהיה בחינם.
הוויטני החדש. ליד ההאדסון צילום: Ed Lederman
סאונד: אוזני גדי
בית האופנה פּרוֹאֵנזה שוּלר חבר ליצרני האוזניות מאסטר אנד דיינמיק ביצירת אוזניות פרימיום שמעוצבות כמחווה רטרואית נהדרת למיקרופונים של ימי הרדיו, ומרופדות בעור גדי ובעור כבש. הצליל, כצפוי, מעולה. 400 דולר. www.bit.ly/PSMDheadphones
צילום: Kyle May
מגדירים מחדש את השופינג
שתי חנויות מדליקות נפתחו באחרונה בשתיים מבירות השופינג העולמיות, ומנסות להגדיר מחדש את הקנייה כחוויית בילוי. ברובע מיטה בברלין, בקומות התחתונות של מלון ומועדון החברים סוהו האוס, נפתחה "החנות" (The Store) - קונספט בילוי חדש שממזג בילוי, עבודה ושופינג. בחלל העצום (2,800 מ"ר) פזורים זה לצד זה מיצגי אמנות, דוכני אופנה של מותגים כמו ז'יל סנדר ואן דמלמייסטר, עמדה של סלון טיפוח בריטי, נקודות מכירה של מוצרי קרמיקה, מסעדה משובחת, חנויות ספרים ומוזיקה וסטודיו לצילום. הכל, מספות העור ועד המוזיקה שברקע, למכירה, והכל באווירה נינוחה שמזמינה בילוי, בלי לחץ על קנייה.
החנות בברלין צילום: Reed Krakoff
מעבר לאטלנטי, בלב הסוהו של ניו יורק, פתח מעצב הפרימיום־אקססוריז ריד קראקוף את חנות הדגל שלו — שגם היא מנסה ליצור תחושה דומה, גם אם בקנה מידה קטן בהרבה (250 מ"ר). "הרעיון היה ליצור חלל שמשלב אופנה ועיצוב באופן קצת לא מודע וטבעי", מסביר קראקוף. החנות, בהתאם, משלבת את מוצריו של קראקוף עם עבודות עיצוב ואמנות, כמו שולחן פיסולי של המעצב השוויצרי־צרפתי מאטייה בונֵטי, מיצב "עננים" עשויי לבד של האחים בורולק מצרפת, ותאורה שהיא למעשה מיצב של ניק אולמן.
סניף הדגל של ריד קראקוף בניו יורק צילום: Reed Krakoff
נדוניה של צעיפים
בסטודיו של סיגל הננסון בתל אביב (03-6478662) תלויים עשרות צעיפים ממגוון חומרים בצבעוניות אינסופית שהיא מלקטת בנסיעותיה להודו. הננסון יודעת מאיזה צמר עשוי כל צעיף וכיצד נארג, ומקפידה לחלוק את הידע עם הלקוחות. בעמוד הפייסבוק שלה bit.ly/motarot, למשל, היא מסבירה כיצד מופקים סוגי צמר משובחים כמו פשמינה, קשמיר או שאטוּש, הידועים בקלילותם וברכותם, וכיצד נארגים מהם הצעיפים הנחשבים פריט נדוניה יוקרתי בצפון הודו וזוכים למוניטין מעולה ולמחירים גבוהים בשוק הבינלאומי.
עילית מינמר
תיקון עולם
מעונה לעונה סיוון מושקוביץ וליאונורה פורר מבססות את כתב היד העיצובי שלהן במותג התיקים הצעיר שבבעלותן, קומפלט. קולקציית הקיץ הקרוב מאופיינת אף היא בהדפסים ייחודיים וצבעוניים שהשתיים יצרו והדפיסו על עור לבן בהדפסה דיגיטלית. הדגמים - תיק באקט, תיק סל (Tote), קלאצ'ים, תיקי גב, תיק פרנזים נהדר ועוד - מוצעים גם בגרסה סולידית יותר, בצבעוניות אחידה. השתיים מעצבות גם צעיפים יפהפיים המתבססים על ההדפסים שלהן: קשמיר משי לחורף ומשי לקיץ. 650–1,800 שקל. www.complet-o.com
עילית מינמר
צילום: דני מילר
סדר יום: הבוקר הכי מדויק בתל אביב
הארוחה החשובה ביום מקבלת פרשנות מענגת בתפריט הבוקר של דאדא ודא, המיזם השאפתני של שרון כהן (שילה, קפה אירופה) ודוד טור (קפה אירופה, החתול והכלב) בקומה התחתונה של המכון הצרפתי בתל אביב. זה לא המבחר שעשה לנו את זה - מנות של אגז בנדיקט וסטייק אנד אגז ראינו כבר במסעדות אחרות בעיר - אלא הדיוק. למשל מנת עלומות סלמון, המורכבת מגרבדלקס כבוש למשך יממה אחת בקוניאק, סלק, וכמות שווה של מלח וסוכר; רושטי (לביבת תפוחי אדמה שוויצרית) מתובלת במינימליסטיות במלח, פלפל וטימין ומטוגנת בכמות לגמרי לא מינימליסטית של חמאה; ביצים עלומות שלוקות בעדינות; ועל הכל - מלוא הכף ביצי סלמון בוהקות וגבעה נדיבה של קרם פרש. אפילו צלחת הירקות של ארוחת הבוקר, עם הצנוניות הטריות, הברוקולי המאודה והשעועית הירוקה והפריכה, היא מופת של תזמון מושלם, וכמוה גם סלסילת לחמים עם לחמים וגוז'ר (מאפי גבינה) מושלמים.
גלי וולוצקי
צילום: תומי הרפז
שרבוט לרוחק
"עיפרון לשישה מייל" מספק הברקה שיווקית נאה. יצרניו מצאו שהעופרת שבו מספיקה לציור קו באורך של 6 מייל (10 ק"מ), וסימנו את הקילומטראז' לאורכו כדי לעודד את המשתמשים בו ליצירה.
תערוכה: האמת של מרלן
היא מציירת רק 12 ציורים בשנה, אבל הציורים שלה הגיעו למחירים של יותר מ־3 מיליון דולר: הציירת מרלן דוּמה, אחת האמניות המצליחות ביותר בעולם ומי שהיתה האמנית החיה היקרה ביותר, מציגה כעת את הרטרוספקטיבה "האימג' כנטל" בגלריה טייט מודרן הלונדונית. דומה (61) גדלה בחווה בדרום אפריקה של שנות האפרטהייד, ומאז שנות השבעים היא חיה בהולנד. בתחילת הדרך היא נטתה לאמנות קונספטואלית ועבודותיה חיברו ציור, איור וקולאז'ים – אחת העבודות המוצגות בתערוכה, למשל, משלבת משפטים ממכתבים שקיבלה - אבל בהמשך התמקדה בדיוקנאות ובציורי גוף. הסגנון הישיר שלה מאופיין בצבעוניות מונוכרומטית ובקווים חזקים, כמעט קשים, המתעלמים מניואנסים, ודווקא בדרך זו מצליחים ללכוד משהו תמציתי ומטלטל ממושאיה ולהעביר אמירות חזקות על נושאים טעונים, ממיניות ועד גזענות. אצלנו, אגב, היא עוררה סערה־זוטא ב־2010 כאשר הציגה עבודות שהחליפו במתכוון בין גדר ההפרדה לכותל המערבי. עד 10 במאי. www.bit.ly/DumasTate
עבודות של דומה: סדרת דיוקנאות צילום: Olivia Hemingway
עיצוב: יושבים אמריקה
עבור יובל ה־125 של פירמת הריהוט האמריקאית ברנהארדט המעצב הבריטי רוס לאבגרוב לקח את כיסא בית המשפט האמריקאי, זיקק אותו והעניק לו אופי מינימליסטי וזורם. התוצאה היא מיזוג מושלם בין אמריקנה מעשית, אריסטוקרטיה של החוף המערבי ותחכום אירופי.
צילום: bernhardtdesign.com
תערוכה של הביוקר
תערוכה חדשה שתיפתח בחודש הבא במוזיאון ויקטוריה ואלברט הלונדוני בוחנת את מושג היוקרה באמצעות מאה חפצים שמאתגרים את הדרך שבה אנחנו חושבים על מותרות. חלק מהמוצגים הם פריטים שיוצרו בידי אמנים מהשורה הראשונה, כמו אוכף עור של בית האופנה הרמס; שעון של אומן השענות הבריטי ג'ורג' דניאלס, גדול השענים במאות האחרונות, שעבודותיו נמכרו במאות אלפי דולרים; קעריות של אמן הלכה הקוריאני צ'אנג היי־צ'ו; או עבודות חייטות של קארול־כריסטיאן פואל האוסטרי. אבל העבודות המסקרנות באמת משלבות גבוה ונמוך, נדיר ויומיומי: למשל, הצמד האנגלי־יפני סטודיו סוויין יציגו פריטים דקורטיביים שנראים כעשויים מחומרים יקרי ערך כמו שריון צב או קרן, אך למעשה מורכבים משיער אדם המוטבע בשרף; האמנית ההונג־קונגית נורה פוֹק תציג מחרוזת עשויה מבועות ניילון ארוגות יחד בעבודת יד; והאמן האמריקאי שיין מקלנבורגר יציג יהלום שהפחמן שבבסיסו הופק מנבלת ארמדיל שנמצאה בצד הכביש. 25 באפריל עד 27 בספטמבר. www.bit.ly/luxuryVAM
צילום: באדיבות מוזיאון ויקטוריה ואלברט
