יוונייה בפשפשים

מוזיקה שמחה יש, מזטים טובים גם, והסלט היווני משובח. חבל רק שעל הגירוס משפדים באלבי בשר פרגיות, ועוד יותר חבל שכרגע הטברנה שוממת ועצובה

גלי וולוצקי 09:4204.08.14

תגיות:

בשעת צהריים מאוחרת, בעיצומו של מבצע צוק איתן, יורדת קדרות על שוק הפשפשים ביפו. הסוחרים מתבוננים בייאוש ברחובות השוממים ומגיפים את תריסי החנויות. המסעדות הרבות, שבימים כתיקונם הומות צעירים בחופשה, עומדות ריקות.

אלבי, טברנה יוונית קטנה המעוצבת בכחול ולבן ומתוכה בוקעת מוזיקה יוונית עולצת, דווקא משתלבת בסביבה, אבל לא במצב הרוח הכללי. זו בוודאי לא האווירה שעליה חלמו הבעלים כשפתחו אותה לפני כשמונה חודשים.

סלט יווני צילום: עמית שעל

המלצר מקבל אותנו במאור פנים ואנחנו מתיישבים, יחידים, סביב אחד השולחנות הקטנים הפזורים בחוץ. בתפריט יש מבחר מרשים של אוזו, עראק ואניס, ומגוון מנות בהשראה יוונית. חלקן נאמנות יותר למקור (למשל גבינת קפלוטירי מטוגנת עם דבש) ואחרות פחות (את הגירוס - השווארמה היוונית - מכינים כאן מבשר פרגית וחזה עוף ולא מבשר חזיר כמקובל). התפריט העסקי כולל שני מסלולי מחיר, 71/64 שקל, ובשניהם מקבלים מזט כפתיח, שתייה קלה ומנה עיקרית.

הארוחה החלה בשני מזטים פשוטים וטעימים: איקרה טרייה ומתפצפצת, וחציל חמים עם טחינה טובה וכמה רבעי פיתה חמים, שיצרו פתיחה נחמדה ומעוררת תיאבון.

המוסקה (71 שקל), שהוזמנה אחרי שהמלצר המליץ עליה בחום וסיפר שבדיוק יצאה מהתנור, אכזבה קצת. יותר מדי תפוחי אדמה, פחות מדי חצילים, ובעיקר תקלה ברוטב הבשמילה - הבשמל היווני, שמצפה את המוסקה ומכיל חלמוני ביצה, ובמקרה הזה הזכיר יותר חביתה מאשר את הרוטב הקטיפתי שהוא אמור היה להיות. אורז לבן עם עדשים שהוגש כתוספת היה חביב.

דווקא הסלט היווני (64 שקל), מהמסלול הזול יותר, היה מצוין וכלל שפע של ירקות טריים (עגבניות שרי בשלושה צבעים, פלפלים צהובים, ירוקים ואדומים, מלפפונים, בצל סגול וזיתים), שהוגשו בקערה יפהפייה עם כמות נדיבה של גבינה בולגרית משובחת מתוצרת מחלבת המאירי. זה היה סלט פשוט, אבל בזכות טריות הירקות ואיכות הגבינה הוא היה נהדר. לצדו הוגש לחם מרוקאי (פרנה) חמים וטוב.

אלבי הוא מקום חביב ולא מתיימר עם אוכל שמספק את הסחורה, אם אתם מחפשים ארוחת צהריים קלילה באזור. כוסית עראק עשויה לשפר את הרושם, וגם להקל את משא המציאות.

אלבי