חבית ההיתוך

(מימין) ירון מוסקוביץ', אמיר לב וישי אמיר. "המחיר בפאבים ובחנויות יכול להגיע לפי שלושה מהמחיר המקורי" צילום: עמית שעל

מבשלות בוטיק כמו מוסקו יש רבות, ורובן נאבקות לשרוד, כנגד כל הסיכויים, בשוק צפוף שבו המבשלות הגדולות חוסמות את דרכן לנקודות המכירה והממשלה מטילה גזירות חדשות שמייקרות את הבירה. ואולם, במשרד הקטן של מבשלת מוסקו שוררת אופטימיות זהירה. במהלך השבוע עתיד לצאת לקנדה קונטיינר ובו 22 אלף בקבוקים של בירת הבלונד שלה. הארגזים הארוזים כבר נערמו זה על זה במחסן, ואם הכל ילך כמתוכנן, המבשלה מקווה להפוך את קנדה לשוק הבינלאומי הראשון שלה, שבעקבותיו יבואו אחרים.

לתנופה השיווקית אחראי המפיק ישי אמיר, מי שהפיק בעבר אלבומים של אמנים והרכבים כמו נקמת הטרקטור, ירמי קפלן ואחרים והיום עובד בעיקר עם רעייתו, הזמרת יסמין לוי. גם הוא כאן בגלל האהבה לבירה, ובחודשים האחרונים הוא מנצל את קשריו המוזיקליים בחו"ל כדי לנסות לייצא לא רק את הופעות הלדינו של רעייתו, אלא גם בירה ישראלית.

“אני רוצה לדחוף את המבשלה גם בשוק הטורקי, ונוסף על כך, אנחנו מתכננים לפתוח כאן מרכז מבקרים, שיאפשר לא רק לטעום את הבירות, אלא גם ללמוד על בירה ולהיחשף לתרבות שלה".

סיפורה של המבשלה מתחיל עוד הרבה לפני שנפתחה. מוסקוביץ', מוזיקאי וגיטריסט בכמה הרכבים, הוא נכדו של זאב מוסקוביץ', שהיה ממפתחי המתכון המקורי של בירת גולדסטאר בשנות החמישים. "כשנולדתי סבא כבר לא היה בעסקי הבירה, ובכל מקרה הוא היה שתקן ענק ומעולם לא שמעתי ממנו את הסיפור המלא. אבל במשפחה היתה אהבה לבירה", מספר מוסקוביץ'.

(מימין) מוסקוביץ', לב ואמיר. "כשהוטל מס הייצור היינו כבר עם רגל אחת במים ואי אפשר היה לעצור" צילום: עמית שעל

"חלום ילדות שלנו"

את אמיר לב, אגרונום במקצועו, הכיר מילדות. השניים, שגדלו בראשון לציון, היו לדבריהם "חברים לבקבוק" מגיל צעיר. "בישול בירה או זיקוק משקה אלכוהולי היה חלום ילדות שלנו", מספר לב, אבל בשנות העשרים לחייהם נותק הקשר ביניהם בעקבות חזרתו בתשובה של לב, שמתגורר כיום בבית שמש. מוסקוביץ', שעסק במוזיקה ובישל בירה כתחביב, נזכר בלב והרים טלפון לחבר הוותיק כדי להציע לו לטעום את התוצרת. לב התלהב, התאהב והשניים החליטו להקים מבשלה.

הימים היו ימי טרום מס הייצור שהוטל על הבירה ב־2012. "זו היתה תקופה שבה מבשלות בוטיק נחשבו לדבר החם הבא, להשקעה מצוינת. כשפתחנו את המבשלה, בסוף 2012, כבר הוטל מס הייצור ומבשלות החלו להיסגר. אבל אנחנו כבר היינו עם רגל אחת במים ואי אפשר היה לעצור את התוכניות", מסביר מוסקוביץ'.

ההשקעה, שהיתה אמורה להיות 200 אלף שקל, תפחה מאז ליותר ממיליון. "זה התחיל בצורה נאיבית מאוד. חשבנו שהמבשלה תהיה קטנה יותר, אבל גילינו שבשביל לבצע את ההתאמות שמשרד הבריאות דורש נצטרך להשקיע יותר. היום המבשלה משתרעת על פני 260 מ"ר, הכוללים חלל בישול, מחסנים וחדר לטחינת הלתת, ואחת הסיבות לכך שאנחנו פועלים כאן מהמושב היא שהמחירים נוחים לנו".

כיום מייצרת המבשלה כ־6,000 ליטר בחודש, כמחציתם הם שלוש הבירות שלה - בלונד ואדמונית, בירות אייל בסגנון אנגלי, ובירת חיטה בווארית שיוצאת לשוק בימים אלה - והמחצית השנייה היא שירותי בישול שנותנת המבשלה למבשלים ביתיים.

הבירה נמכרת בחבית ובבקבוקים, בין השאר במקווה בבית שמש. "במקווה יש חנות שמיועדת לספק את צורכי השבת שהלקוחות לא הספיקו לקנות", מסביר מוסקוביץ'. "כשאתה גומר טבילה, מה יותר טוב מבירה קרה? הצעתי להם למכור בירה שלנו, והיא נמכרת שם בכמויות אדירות בהתחשב בעובדה שהמקום פתוח שעתיים בשבוע".

ההבדלים בראיית העולם של השותפים, כך נראה, אינם מפריעים להרמוניה. בין השלושה - אמיר, מוסקוביץ' ולב - אין חלוקת עבודה מסודרת. לב ומוסקוביץ' מבשלים את הבירה ואמיר מטפל בענייני השיווק והאדמיניסטרציה, "אבל כשצריך לבקבק או להדביק תוויות כולנו עושים את זה", הוא מסביר.

"אין מקום בברזים"

למרות הרוח החיובית במבשלה בימים אלה, השותפים אינם מכחישים את הבעייתיות המובנית בשוק. "אנחנו נלחמים בענקיות כמו טמפו וקוקה־קולה", מסביר אמיר. "כשאנחנו מגיעים לפאב ורוצים להיכנס, אומרים לנו שאין מקום בברזים ובמקררים. הברזים שייכים למבשלות הגדולות".

גם את ההתרעמות על מחירי הבירה הם מבינים היטב. "מס הקנייה בסך 4.19 שקלים לליטר מוסיף 1.4 שקלים לבקבוק. זה נשמע כלום, אבל בעלי הפאבים והחנויות מכניסים גם את המס למכפלה שלהם, שיכולה להגיע גם לפי שלושה מהמחיר המקורי. הכל תוצאה של מדיניות ממשלתית שלא מעודדת תעשייה מקומית".