הפסקה לעסקית: אמא יש רק אחת

העסקית בביג מאמא גרסת 2013 התבררה כגעגוע אכזב למקור של שנות התשעים: הפסטה בושלה יותר מדי, הרוטב היה חסר מעוף והפיצה סמרטוטית

גלי וולוצקי 09:4107.10.13

תגיות:

הרבה לפני שידענו שאפשר לחבר בין המילים "פיצה" ו"גורמה", אי שם בראשית שנות התשעים, נפתחה בתל אביב הפיצרייה האחת שבאמת עשתה היסטוריה בארץ: מסעדת ביג מאמא, ששכנה בפאתי שוק הכרמל בתל אביב, והיתה למשך זמן קצר הדבר הכי לוהט בעיר. היו שם פיצות דקיקות ופריכות עם תוספות משובחות, פסטות נהדרות שהוכנו במקום וסלטים איטלקיים שנראו כמו ההפך הגמור מכל מה שהוגש אז בקפולסקי.

אחרי מעבר לחלל גדול ומהוגן יותר ברחוב הסמוך הקסם התפוגג. המסעדה המשיכה לפעול עד 1997, ואז נסגרה לקהל והמשיכה לפעול בתחום המשלוחים בלבד.

פיצה פפרוני וזוקיני. פרוסות עבות מדי ולא מפתות צילום: אוראל כהן

לא ברור מה הניע את הבעלים לפתוח אותה שוב לפני כמה חודשים ברחוב החשמונאים, כדי לנסות לשחזר את קסם העבר. מדובר בתקופה קשה למסעדנות, ובשעת צהריים של אמצע השבוע המסעדה אכן נראית קצת עצובה, למרות דיל עסקי שנשמע, על הנייר, מפתה.

במחיר אחיד של 45 שקל מקבלים שתייה קלה, גריסיני (שהתברר בפועל כרצועות פוקצ'ה עם מטבל פלפלים וטפנד), מרק או סלט, ובחירה במנה עיקרית ממגוון פיצות, פסטות או סקלופיני. סועדי העסקית יכולים גם להזמין קינוח במחיר מוזל של 9 שקלים.

הסלט הירוק היה נחמד וגם הכמות היתה נדיבה, וכך גם מנה לא רעה של פסטה פנה ברוטב שמנת ובטטה. זו אחת המנות המיתולוגיות של ביג מאמא, שהפגם היחיד בהכנתה היה בישול יתר.

הרוטב היה טעים, ואם לא התלהבנו מהשילוב של הבטטה והשמנת זה רק כי החך שלנו כבר טעם שילובים מסעירים יותר מאז נחשפנו למנה הזאת בשנות התשעים. אבל הפיצה, וזה מצער מאוד, היתה רחוקה מאוד מהפיצות המשובחות שנשאו את אותו שם בעבר. דבר בה לא היה עשוי נכון: הבצק היה כבד, עבה ותפל, האפייה הותירה אותו לבנבן וסמרטוטי, והתוספות - פרוסות עבות מדי של פפרוני וזוקיני - נראו ממש לא מפתות.

נכון שהציעו לנו את הקינוח המוזל, אבל הרגשנו שבדיוק כמונו גם ביג מאמא נראתה טוב יותר בשנות התשעים. דווקא בסביבת רחוב החשמונאים, שמציע לא מעט אופציות זריזות ולא יקרות לצהריים, המחיר הנוח יחסית של ביג מאמא לא מספיק כדי להצדיק את הביקור כאן. עם שם כזה צריך גם לעמוד ברף ציפיות מסוים.

ביג מאמא