מופע מתוכנן ומתוכנת: פט שופ בויז בישראל
המופע של פט שופ בויז בהיכל נוקיה כלל פירוטכניקה מרהיבה, וידאו ארט מושקע וגם סיפק לא מעט סיבות לרקוד, אבל הוא סבל מחוסר אחידות והתקשה לרגש. הצמד הבריטי עשה את מה שהוא יודע הכי טוב: חגיגת פופ אלקטרוני צוננת ומבריקה שלא מותירה חותם של ממש
באמצע המופע של הפט שופ בויז התחולל לפתע קרב דיגיטלי בחלל הענק של אולם נוקיה. מצד אחד, הצמד הבריטי עם שלל מכונות הלייזר שלו שיורות בפראות לכל הכיוונים. ומנגד, קהל של ישראלים חמושים בסמארטפונים, שמתעד באובססיביות כל דקה של ההופעה. הצירוף הזה, של אלפי נקודות לייזר נוצצות מול אלפי מסכי טלפון זוהרים, יצר סוג של סהרוריות ויזואלית, מין רייב דיגיטלי עתידני, שבו לא ברור כל כך מיהו האמן ומיהו הקהל. והאם אתה באמת נהנה ממשהו שאתה עסוק בתיעוד אובססיבי שלו?
חשוב לפתוח דווקא בנקודה של האפקט הויזואלי, משום שהפירוטכניקה מהווה לפחות 50% מההופעה הנוכחית של הצמד הוותיק, שהקפיץ אותנו עוד מאמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת. וידאו ארט מושקע ולעתים מבריק, לייזרים ותאורה קינטית, רקדנים על הבמה ותלבושות שהמילה "יצירתיות" היא המתאימה להן ביותר (באחד הסגמנטים לבושים השניים במה שנראה כחליפות של קיפודים). במקביל, בעיקר בתחילת ההופעה, העומס הזה יכול להעיק בכמה רגעים, ולהשכיח שבסך הכל מדובר בשני חבר'ה שכותבים שירי פופ לא רעים, ועוטפים אותם בדאנס נוצץ ואלקטרוניקה.
פט שופ בויז בהופעה. חגיגת פופ אלקטרוני צוננת ומבריקה צילום: אי פי איי
העומס הזה פגע בעיקר בשירים של האלבום החדש, Electric, שייצא רק בחודש הבא – ולפיכך הם היו פחות מוכרים לקהל ולא ניתנה הזדמנות לעכל אותם לעומק. בלטו לאוזן Thursday ששילב את הראפר Example (שדמותו ביצעה את תפקידו על מסך ענק) וכן קאבר לשיר The Last To Die של ברוס ספרינגסטין.
אבל המסיבה החלה להשתפר באזור השיר "Suburbia", וככל שהשניים העמיקו לתוך הקטלוג הבאמת אימתני שלהם. כמה אימתני? תעיד העובדה שלמרות שביצעו שלל להיטים, מ"West End Girls" המיתולוגי ועד קאבר הקאברים Go West, כל אחד נותר עם שיר אהוב אחד שנותר בחוץ. נניח Being Boring במקרה שלי.
זה היה מופע מתוכנן ומתוכנת לעילא ולעילא, כזה שסיפק לא מעט סיבות טובות לרקוד – אבל סבל מחוסר אחידות, ופה ושם היה נדמה שהוא מתקשה לרגש באמת. הקול של טננט, לפחות ממה שניתן לשפוט עם שלל המניפולציות של הסאונד, נותר בוטח, גם חודש לפני יום הולדתו ה-59. כריס לואו, ליד הסינטסייזר, נותר – ובכן – סוג של אפקט רקע כזה.
הפט שופ בויז באו לעשות מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – חגיגת פופ אלקטרוני צוננת ומבריקה. אבל כזו שלא מותירה חותם של ממש, בבוקר שאחרי. אולי רק בסמארטפון.
