ביקורת: הופעה של נקמת הטרקטור
המופע החדש, 20 שנה לאלבום "מטבח אקוסטי", נותן בעיטות בבטן בכל המקומות הנכונים
"מופע אקוסטי" הוא בדרך כלל כינוי גנרי לגרסת לייט. כלומר כזו שבה האמנים יושבים להם בניחותא בחצי גורן על הבמה, ומעבירים את החומרים שלהם דרך מזלף אמנותי מרכך, שהופך אותם לסוג של איזי ליסנינג או מוזיקת מעליות משודרגת, אם תרצו. התיאור הזה לא רלבנטי לחלוטין למופע החדש של נקמת הטרקטור, 20 שנה לאלבום "מטבח אקוסטי".
קהל היעד: חובבי רוק אוונגרדי מכונן, שנע בין דבש לנעצים. דבר המבקר: ההחלטה לציין 20 שנה ל"מטבח אקוסטי" בסיבוב הופעות משמחת במיוחד. לא רק כי מדובר באלבום המצליח ביותר של הלהקה, אלא כי מדובר בכזה שקירב את המוזיקה הלא מתפשרת שלה טיפה יותר לחיק המיינסטרים הישראלי - וזה ההישג הגדול שלו.
חברי נקמת הטרקטור. אחראים לכמה מהלחנים המרגשים שנכתבו כאן צילום: טובי דנינו
אם מישהו ציפה שאבי בללי והחברים (שחלקם התחלפו) יתרככו אחרי 20 שנה, הגיעה ההופעה שנותנת בעיטות בבטן בכל המקומות הנכונים. קטע אדיר כמו "שקט", למשל, מקבל את הטיפול המגיע לו כיצירה ארוכה שמשלבת כמה פרקים ונעה
בין רוק שוצף לאוונגרד. "דברי אליי" מתחמם וממריא לקראת סיומו כמו בואינג מטורף במיוחד. לעתים נדמה שבללי, אופיר לייבוביץ' ויתר הנגנים מותחים בכל פעם את המעטפת - עד כמה הקהל של הזאפה יצליח להחזיק מעמד במחול על הבמה שכמעט לא עושה הנחות לאוזן.
השירים השקטים יותר, כמו "אופניים וספר" ו"משחק של דמעות", משמשים אתנחתאות כדי להירגע קצת מהרוח המשתוללת, ולהכיר בכך שמדובר בלהקה שאחראית לכמה מהלחנים המרגשים ביותר שנכתבו כאן. בין לבין הם חושפים גם שירים מאלבום חדש שאמור לצאת בהמשך השנה, וגם כאלה מאלבום הסולו של בללי שהוקדש לשירי דליה רביקוביץ'. התוצאה היא ערב של רוק פרוע ומוקפד, שהמילה "אקוסטי" רק מסייעת לכך שתשמעו כל צליל טוב יותר.
› שורה תחתונה: חזק, מרגש, תובעני.
